זיכרונות מאיך היה פה פעם והערת נזיפה חמורה לנוזפים

שיחה עתידנית עם ילדים על החיים לפני הקורונה, סיפורים מוועדת פרס נובל לספרות, המעשה הראוי שעשתה נועה קירל ומי חוגג יום הולדת בפינת השלולית?

מאיר עוזיאל צילום: אריק סולטן
פעם אנשים היו שמים בתוך המזוודה בגדים ונוסעים לחו״ל
פעם אנשים היו שמים בתוך המזוודה בגדים ונוסעים לחו״ל | צילום: איור: אופיר בגון

ילדים ילדים, בואו, אבא רוצה להראות לכם משהו מהזמן שהוא היה ילד. אתם רואים את הדבר הזה, ילדים? אתם יודעים איך קוראים לו? קוראים לו מזוודה. פעם אנשים היו שמים בתוך המזוודה בגדים ונוסעים לחו״ל. הנה עוד דבר, זה נרתיק כלי רחצה. היינו שמים בו משחת שיניים, מברשת שיניים, מהדרין היו אף מוסיפים דאודורנט.

או, הנה, תראו מה מצאתי כאן, זה סבון קטן שלקחתי מהמלון שהיינו בו אז, בעבר. הוא איתי בתיק הרחצה למקרה שאגיע לאיזה מקום וארצה לרחוץ ידיים ולא יהיה לי סבון. למה יש לי שמונה סבונים קטנים כאלה ועשרה בקבוקוני שמפו? טוב, זה הווי שהיה לנו.

תביטו, ילדים. הדבר הקטן יותר על גלגלים נקרא טרולי. את זה היינו לוקחים ביד ומעלים למטוס. ראיתם, ילדים? עכשיו נכניס את הכל חזרה למדפים העליונים של הארון. אני לא יודע מתי תראו את זה עוד פעם.

היא הצטלמה לסרטון הסברה, מבריק, אגב, למאבק בקורונה. אני לא מסוגל להבין איך הבחורה הזאת מצליחה לעשות את כל מה שהיא עושה מאז גיל 13, וההערכה שלי להישגיה ולאישיות שלה גוברת על הסתייגויות קודמות שהיו לי כלפי התופעה בראשית צמיחתה. כנראה יש במנוע הזה משהו.

ברגע שהסרטון הופץ, אזעקות החלו להחריש אוזניים מכל הצופרים. ביבי. ביבי. ביבי. רק את זה הם ראו, ומעבר לזה כלום. נועה קירל עמדה ליד ביבי! היא חייכה כשביבי במרחק שני מטר ממנה! היא צחקקה, ועוד מהלב, לבדיחה של ביבי! צה"ל שותף לדבר עבירה עם סימנים פורנזיים לנוכחות ביבי באוויר.

העובדה שהסרטון איננו פוליטי, שמדובר במשימה לאומית, ולא במזימה לאומית, כל זה הוצף בכימיקלים ההרסניים המזנקים במוח של אלה שמשהו משתבש להם כל פעם שהם רואים את ביבי עושה דבר מה. במיוחד משהו לטובת ישראל. במיוחד משהו מוצלח. במיוחד כשהוא גם מחייך תוך כדי זה, ומפיץ הומור טוב.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
נועה קירל
/
קורונה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף