בחסות המאבק בקורונה מנהלת ממשלת נתניהו קמפיין זדוני שנועד לחבל בעבודת הממשלה. הראיה: אף משרד ממשלתי לא יודע מה יהיה תקציבו בינואר 2021. הסירוב של בנימין נתניהו להעביר תקציב דו־שנתי הוא עדות להרצת התוכנית "קודם כאוס אחר כך בחירות בדרך לחיסול הרוטציה והמשפט". אחרון הטמבלים אמור להבין ששום משרד ממשלתי לא יכול לארגן תוכנית עבודה וסדר עדיפויות אם השר לא יודע כמה יקבל. גם אין בנמצא ספק סחורה או שירותים שיהיה טמבל דיו כדי שיעבוד בחינם עבור משרד ממשלתי, או שיאמין שמתישהו ישלמו לו.

במקביל, אין בנמצא שר שהוא טמבל עד כדי כך שיאמין להבטחות שר האוצר וראש הממשלה. לכן השרים "אשמים" במצב משרדיהם. לנתניהו ממש לא אכפת מי השר ומאיזו מפלגה. כולל מפלגתו שלו. והכי מדהים: לליכודניקים שבין השרים והשרות כלל לא אכפת מביצועי משרדיהם. ממילא מעמדם תלוי בלעדית בבוס שגם לו זה לא אכפת. בינתיים יש לו די זמן לחלק תקציב (על בסיס שעתי?) מה שהכלכלנים מכנים "קופסאות" למגזרים מקורבים, או בלשון בני אדם - שוחד בחירות לכאורה.

בנימין נתניהו בפתח מושב הכנסת (צילום: דוברות הכנסת - יניב נדב)בנימין נתניהו בפתח מושב הכנסת (צילום: דוברות הכנסת - יניב נדב)

בהנחה לא בלתי הגיונית שהפגיעה בכלכלה ובבריאות תימשך גם בחורף ותעצים את הכאוס, מכינים נתניהו וסריסיו תרגיל אשליה המבוסס על ציפייה נואשת לשינוי: אם כולנו נדפקנו בגלל המצב הנורא ואיבדנו את התקווה, בואו נערבב את הקלפים ונתחיל משחק חדש שיביא תקווה.

מנהיגות חדשה? מרכז הליכוד ודרעי מתנגדים. חוקה מחייבת? אנחנו לא שוודיה ולא בלונדינים. דוגמה אישית? ממני תראו וכן תעשו - רק לביתכם ובתנאי שהוא בבלפור. מילה זו מילה זה לחלשים ושאלוהים ידאג להם, הממשלה תדאג לממשלה. כך שנשארנו רק עם אפשרות אחת: בחירות. נכון שכבר היינו בסרט הזה ואכלנו סרטים נוספים, אבל בימים טרופים של ייאוש ותסכול עשויים גם ימין וגם שמאל להיאחז בכל קש כאילו היה גלגל הצלה.

הרס תפקוד משרדי הממשלה הוא חלק מתרגיל משיכת הזמן במטרה לנסות להקים ממשלת ימין מלא־מלא, ויש לזה סיכוי לא רע. הליכוד וימינה ילכו מכות על מנדטים, אבל בשוך המהומה ישתפו פעולה להקמת קואליציה עם החרדים וש"ס. נפתלי בנט ושות' מעלים מצג שווא של (כאילו) התמרכזות, אבל בפועל ייאבקו על הנצחת מפעלי ההתנחלויות וההדתה. 

בצלאל סמוטריץ' ושות' רואים את בית המקדש על חורבות אל־אקצא והם יתיישרו ימינה, שמאלה, למעלה, למטה רק כדי להיות על הגלגל. מבחינתם של אריה דרעי, יעקב ליצמן, בנט וסמוטריץ' נתניהו מיצה, אבל הם לא בודקים בשיניים של חמורי המשיח. הם יגבו אותו בסיבוב הבחירות הבא ובאותה מידה הם יגבו כל ליכודניק אחר, מישראל כ"ץ עד גדעון סער ומירי רגב גם, ומה רע באוסנת מארק?

אוסנת מארק בדיון בוועדה בכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אוסנת מארק בדיון בוועדה בכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

# # #
חשבון נוסף של נתניהו, שנאבק על הקדמת הבחירות, הוא ניצחון של ג'ו ביידן בבחירות בארה"ב. אני אומר וכותב בביטחון גמור שביידן לוקח, ולא מפני שניתחתי לעומק את הסקרים ואת נפש הבוחר האמריקאי. למה להתאמץ אם נייט סילבר (מאז היה אנליסט של ה־NBA אני סומך עליו) עושה עבורי את העבודה? אם אני מבין את השורה התחתונה, גם בלי שהיא נאמרת עם סימן קריאה, אזי לדונלד טראמפ אין שמץ סיכוי לנצח בבחירות. 

מי שמבין בעסק הזה טוב ממני הוא נתניהו, שמעמדו בארה"ב מקרין על מכירות תדמיתו כמדינאי־על בישראל. כיום מדובר על 20 יום עד הבחירות ולאחריהן יש לטראמפ כחודשיים וחצי עד כניסת ביידן בינואר. מבחינת נתניהו זהו זמן קריטי. גם לתיאום עדויות עם אנשיו של טראמפ מול פעילות צוות המעבר של ביידן וגם ניסיון לאיחוי קרעים עם הדמוקרטים. אין לזה סיכוי, אבל אין גבול לנואשות.

נתניהו הורה להצביע בעד דחיית התקציב

מכאן שתי אפשרויות: האחת ללכת על בחירות במרץ ולהגיע לביידן מוקדם ככל האפשר עם ממשלת ימין מלא־מלא וללא כחול לבן, שתמרנה אותו עם ג'ארד קושנר למצב שבו לא עמד במילת הסיפוח שלו; השנייה, אם משחקים בספקולציות, נתניהו שוקל, אולי (לך דע מה קורה בין מוחו הקודח לנפשו המבוהלת) להגיע לבית הלבן דווקא עם כחול לבן ובני גנץ לידו, בתקווה לקבל מביידן רישיון להמשיך.

הבעיה היא שאיש בממשל הדמוקרטי לא מאמין לו. אחרי למעלה מעשר שנות שירות לטובת האוונגליסטים וטראמפ ונגד הדמוקרטים (כולל בישול ואספקת מודיעין שקרי נגד סוכנויות המודיעין האמריקאיות, שזו אופרה בפני עצמה) - האיש שרוף. אבל לך דע. ביידן מצטייר כמי שיש לו, בגילו, נדיבות של מנצחים. ואולי יארח את נתניהו כמו אותו אפיפיור, לפני כמעט אלף שנה, שקיבל בטירתו שבקנוסה קיסר שניסה להמרות את פיו וחזר אליו בזחילה לצורך בקשת מחילה. ולזחול, בכך אין ספק, נתניהו יודע.

השאלה הפוליטית המפוכחת שלנו היא אם נתניהו מצורע פוליטית בארה"ב הוא טוב לאינטרס הישראלי הלאומי, והתשובה היא כן. נתניהו קצוץ גפיים מלקט פירורים תחת שולחן הדמוקרטים כשהוא מיישם את מדיניות החוץ והביטחון של ביידן וברק אובמה טוב לישראל. זה יהיה ממשל דמוקרטי־פרוגרסיבי, שיחזיר לשולחן את נושאי הליבה האמיתיים שעומדים בדרכה של מדינת ישראל להיות חברה מתוקנת או לפחות שפויה.

אני לא צופה לחץ אלים. זהו ביידן, ואלה הן דרישות הבסיס שלו: שתי מדינות לשני עמים, חידוש הסכם הגרעין עם איראן, חבירה מחודשת לאירופה ובדרך, ככה ב(בעיטה) קטנה, חיסול השפעת איפא"ק בבתי הנבחרים. מה רע?

ביידן: ינצח בעזרת הקורונה? (צילום: ROBERTO SCHMIDT/AFP via getty images)ביידן: ינצח בעזרת הקורונה? (צילום: ROBERTO SCHMIDT/AFP via getty images)

# # #
בחזרה להפגנות המחאה, שתישפט על פי הצלחתה להזיז מנדטים מימין לשמאל. כמו שזה מצטייר בסקרים זה לא הכיוון (הגיבוש הפנימי נפלא, אבל לא הוכח שהוא מביא מנדטים). התקווה היא הקולות הצפים. בדרך כלל 8%־10%, שהם 8־10 מנדטים. בימים כתיקונם נהוג לפלח אותם על פי דפוסי ההצבעה הכלליים, וזה בדרך כלל עובד. בימים האלה יש סיכוי לשינוי, והדרך להבין אותו עוברת בפילוח הקולות הצפים.

קמיל פוקס בדק (לא פרסם, אבל קניתי את המידע מיד שנייה של מי שדיבר איתו). הוא שאל את המתנדנדים, בעיקר צעירים: האם הם החליטו להצביע, האם החליטו עבור מי, ובעיקר תהה קמיל כיצד הם מגדירים את עצמם על הסקאלה מימין לשמאל. התוצאה הברורה הייתה מרכז־שמאל. פינטוז על 5 מנדטים מרכז־שמאל פירושו תזוזה טקטונית שמאלה; מה שמחייב קמפיין יעיל שיחשוף את פרצופו האמיתי של בנט. כל השאר, מבאס ככל שזה יישמע, הוא תלוי קורונה.