משהו: בגלל שהישיבות עברו לזום, צריכת הרוגלך, השטוחים והבורקס ירדה ב־90%.

וקודם: 2020, הספר

וירוס הקורונה הוא וירוס נגד אהבה. ככה אמרתי לסופרת חמוטל שבתאי בפסטיבל של אגודת הסופרים. הפסטיבל התקיים בזום כמובן, בלי מפגש, בלי לחיצת ידיים, בלי נשיקות ובלי חיבוקים. במסגרתו היה פאנל על ספרות דיסטופית, ספרות המתארת קץ עולם, ובו השתתפו הסופרים חמוטל שבתאי, ישי שריד, אבי גיל ועבדכם הקטן באלפי ישראל. הספר של חמוטל שבתאי מדהים במיוחד. תופעה מיוחדת בעולם הספרות. עד כדי כך שכתבתי עליו לעיתון האיטלקי "לה רפובליקה" במאמר שהם פרסמו בשבת האחרונה, וזאת אף שהספר הופיע רק בעברית.

תשמעו כמה לא ייאמן: סופרת ישראלית פרסמה לפני 23 שנים ספר שהכותרת שלו היא "2020". זה ספר על עולם שיש בו מגיפה עולמית, כן, בשנת 2020. ספר נבואי שמעלה שאלות שהפכו אקטואליות: הקִרבה בין בני אדם מול סכנת ההידבקות, ההפרדה בין בני אדם ואפילו בין מדינות, השליטה בחיינו בשם השמירה על הבריאות. חמוטל שבתאי היא רופאה פסיכיאטרית ובתו של הסופר הישראלי יעקב שבתאי ("זכרון דברים"). הספר של בתו חמוטל הוא ספר נבואי. יש אומנם ספרי וסרטי מדע בדיוני שמתארים עולם מותקף בווירוס, אבל אף אחד מהם לא חוזה בדיוק כזה את השנה שבה זה קורה, ובדרך כלל אלה ספרים של מאבק בגיבור רע שמפיץ את הווירוס, בעוד הספר של חמוטל שבתאי מתאר את הצד המעניין יותר: מה הווירוס עושה לנפש האדם. עד כמה הוא גורם לנו להפוך ליצורים שהאינסטינקט שלהם משתנה, ובמקום להתקרב אחד לשני, אנו לומדים להתרחק זה מזה.

בספר מתואר עולם דמיוני, שהשאיפה של השולטים בו היא יצירת גזע אדם חדש, שהתכונה העיקרית שלו תהיה תיעוב מיחסי מין. בעולם הזה שולטת דיקטטורה רפואית. בראשה "ארגון הבריאות העולמי". זו באמת יכולת חיזוי פלאית, כשאנחנו רואים איזה כוח יש לארגון הבריאות העולמי היום. היא עצמה נדהמה לגלות שכה הרבה ממה שהיא חזתה בדמיונה התקיים במציאות. למעשה, היא כל כך הופתעה מיכולת החיזוי שלה, שבדיון שלנו היא סיפרה שהיא הפסיקה לכתוב ספר חדש ששמו "2050" שמא העולם הנורא שהיא חוזה בו יתגשם שוב.

בספר "2020" מתואר מצב שבו כל קרבה אינטימית וארוטיקה בין בני אדם מלוות בחשדנות, עד כדי כך שהתשוקה האנושית הטבעית לקרבה עברה שינוי פרנואידי. כל קרבה גופנית היא סכנה. בספר, לצורך יחסי מין יש רובוטים. עולם בלי ארוטיקה ואהבה הוא עולם מת. הנשיקה היא הדרך היחידה של האדם להתגבר לרגע על האפסות שלנו מול הנצח. האהבה בין גבר לאישה היא הדבר החשוב ביותר בחיינו. כולנו נמות בכל מקרה, אם או בלי וירוס, אבל כל עוד נחיה בלי אהבה, בלי אפשרות לנשיקה, וירוס הקורונה באמת ניצח את האנושות.

מה המוח לא שוכח

זה סיפור אמיתי שסיפרה לי בתו: משה, בן 88, שכב, לא עלינו, אחרי אירוע מוחי בבית חולים. הבת ישבה ליד מיטתו כאשר נכנסו שני נוירולוגים כדי לערוך בדיקות. הם שאלו: מה שמך? הוא ענה בגמגום את שמו הנכון. שאלו אותו: איזו שנה עכשיו? הוא ענה 2088. שאלו: מה מספר תעודת הזהות שלך? והוא לא זכר. שאלו: אתה יודע איפה אתה נמצא עכשיו? הוא אמר: במלון בפריז. לא, אתה בבית חולים, אמרו לו. אני במלון השיקומי של בית החולים, הוא התעקש. ככה עוד שאלות שהוא לא ענה עליהן נכון. מי ראש הממשלה? שאלו אותו. "בנימין נתניהו, ביבי", הוא ירה את התשובה. שני הרופאים צחקו.

למה אתם צוחקים? שאלה הבת שלו. "אנחנו בודקים כל היום אנשים שעברו אירוע מוחי", הם ענו, "אנשים לא זוכרים את שמות הבנים שלהם, לא זוכרים את הכתובת שלהם, ממציאים תשובות הזויות, אבל כשאנחנו שואלים מי ראש הממשלה, כולם עונים: ביבי".

יום הולדת שמח, ביבי

בשבוע שעבר חל יום ההולדת של ביבי. בפייסבוק העלה מישהו, לא אסגיר את שמו כי לבי רחום (רמז: הוא סופר), שאלה כזו:
"להנחתות: מה הייתם קונים לנתניהו ליום הולדתו?".
בל נכתוב את שמות המגיבים. לא נבייש אנשים.  

תשובה ראשונה הגיעה מא"נ, בחורה ענוגה: "ציאניד".
בחורה ענוגה לא פחות, ס"א, הציעה רעל מסוג אחר: "בקבוק מתנול משנת בציר משובחת".
גבר, י"ח, הציע: "ספר הדרכה למתאבדים".

עוד בחורה, עם תאווה לכליאת בני אדם, כנראה, הציעה: "תא בכלא מעשיהו".
עוד בחורה, נ"נ: "כרטיס טיסה בכיוון אחד". רבים אחרים העניקו מתנה דומה, אם כי מישהי הציעה: "חללית שתטיס את כל המשפחה לחלל החיצון, יחד עם דונלד טראמפ".
מישהי אחרת לא איחלה גבהים אלא מעמקים: "מנהרה בעזה, וסוגרת את הפתחים". היא כתבה.

גם מ"ש העניקה לו ציאניד. היא כנראה לא ראתה שהוא כבר קיבל. אני גולל עוד קצת, או, הנה עוד מישהי שנותנת לו ציאניד כמתנת יום הולדת. מה הוא יעשה עם כל כך הרבה ציאניד? ככה זה בימי הולדת. כשהרבה אנשים מביאים מתנות, תמיד מקבלים בסוף את אותה מתנה כמה פעמים.

היו שם 125 תגובות של אנשים המציעים לתת לנתניהו היקר מתנות. אבל לא כולם נתנו ציאניד. ה"צ, עוד ענוגה על פי התמונה, הייתה מקורית, או שמא היא לא סומכת על ציאניד. היא כתבה: "כיסא חשמלי". התאמינו? בפייסבוק שלה היא מגדירה את עיסוקה כך: עושה בתים באהבה. תכנון. עיצוב.

חלק מקוראיי תוהים עכשיו מה חדש במה שאני כותב, הרי הם שומעים זאת יום־יום סביבם בכל שיחה. לחלק אחר יש בהצצה הזאת לשיח ההסתה הרצחני חידוש. או מראה.  

פינת השלולית

מאז ימי הקורונה מנהלת הנסיכה אהבה וירטואלית עם צפרדע שהיא הכירה בטינדר. טינדר, שמיועדת להכיר כדי להיפגש, הפכה למקום שבו הקשר נשאר וירטואלי במשך חודשים ארוכים, כי אסור להיפגש. לא הצפרדע ולא הנסיכה בטוחים שכאשר תעבור הקורונה הם אכן ייפגשו במציאות. שניהם חוששים שאחרי כל כך הרבה זמן של קשר וירטואלי, זה לא יהיה אותו דבר.