הטור המלא של קלמן ליבסקינד

זוכרים את הדיון שהתנהל כאן רק לפני עשרה ימים, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה התעקש גם להציג בבג"ץ עמדה הפוכה לזו של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, וגם לא לאפשר לאוחנה להציג בפני השופטים את עמדתו שלו? ובכן, שימו את הסיפור הזה בצד, משום שמה שתקראו פה בשורות הבאות, על התנהלותו של היועץ אביחי מנדלבליט, מטורף עוד הרבה יותר.

בסיפור שנגולל כאן - שאותו חוקר עו"ד דוד פטר מפורום קהלת - נראה כיצד היועמ"ש מבטל לא רק את עמדתם של שרי הממשלה, אלא גם את עמדתם של חברי הכנסת. מה זאת אומרת מבטל? ובכן, הוא עקב אחרי הליכי חקיקה שהתנהלו בכנסת, לא אהב את השורה התחתונה שלהם, כלומר את החוק שהעבירו הח"כים, ומאחורי גבם השליך אל פח האשפה את החוק שחוקקו, כשהוא מנסח עם אנשיו במשרד המשפטים גרסה אחרת לגמרי לחוק, וכופה על המערכת להתייחס אליה כאילו הייתה היצירה שקיבלה הכנסת. את חלקו הראשון של הסיפור הזה גוללנו כאן לפני כמה חודשים. ההתפתחות של הימים האחרונים הופכת את האירוע למשהו שספק אם יצא לכם לראות.

אביחי מנדלבליט באירוע של הסנגוריה הצבאית

על הפרק, בקליפת אגוז, רצונה של הכנסת לשלול ממחבלים את הרישיון לישיבת קבע בישראל, יחד עם הזכויות הסוציאליות שאנחנו מעניקים להם. על אילו מחבלים אנחנו מדברים? לדוגמה, על עבד דוויאת, שהשליך אבנים על מכוניות של יהודים והורשע בהריגתו של אלכסנדר לבלוביץ ז"ל; על בלאל אבו גאנם, שרצח שלושה אנשים בפיגוע ירי ודקירה באוטובוס בקו 78 בירושלים; על אסחאק עארפה, שהניח מטען חבלה ליד בנייני האומה בירושלים ורצח שתי נשים; ועל מוניר רג'בי, שהורשע ונידון למאסר עולם בגין מעורבותו בפיגוע ההתאבדות בקו 37 בחיפה ב־2003, שבו נרצחו 17 בני אדם, כמחציתם בני נוער.

כשרג'בי ישתחרר, רק כדי להבין במה מדובר, וזה יקרה בעוד פחות משלוש שנים - הוא יהיה זכאי לסדרה של קצבאות שישלמו לו אזרחי ישראל באמצעות הביטוח הלאומי. אם לא ימצא עבודה, הוא יזכה להבטחת הכנסה. אם יפוטר, ייהנה מדמי אבטלה (מופחתים, ובכל זאת). אם ייפצע, תשלם לו המדינה, שנגדה נלחם, קצבת נכות. אחרי שימות, תישא מדינת ישראל בעלות הקבורה שלו, וגם תוסיף מענק פטירה לבני משפחתו. כל אלה, במקביל לתמיכה הכספית של הרשות הפלסטינית בו ובמשפחתו, בזמן מאסרו, והבטחה למענק ולתעסוקה, עם שחרורו.

החוק והתכלית
לפני כמעט שלוש שנים, כשהחלה ועדת הפנים של הכנסת לדון בתיקון לחוק הכניסה לישראל - כדי שזה יסמיך את שר הפנים לשלול את תושבותם של מחבלים - התברר שיש שתי סוגיות מרכזיות שנמצאות במחלוקת בין חברי הכנסת מזה, לבין נציגי משרד המשפטים מזה.
הסוגיה הראשונה נגעה לדרישה שהציב משרד המשפטים, שלפיה אפשר יהיה לשלול תושבות ממחבל רק "בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה". חברי הוועדה סירבו בכל תוקף לדרישה הזו. אם החוק קובע ששר הפנים הוא שרשאי לשלול תושבות, טענו, מה פתאום שסמכות ההכרעה תעבור לידיו של היועץ המשפטי? בנקודה הזו נחל היועץ המשפטי לממשלה, לפחות באופן רשמי, מפלה ניצחת. חברי הכנסת מחקו אותו מהחוק, וקבעו, למעשה, כי לעמדתו לא תהיה שום משמעות בהחלטה של שר הפנים.

הנקודה השנייה הייתה נפיצה לא פחות. החוק קובע שאי אפשר לשלול תושבות מאדם ולהותיר אותו באוויר, חסר מעמד, שהרי הוא חייב להיות מחובר לאן שהוא. עכשיו היה צריך להחליט איזה מעמד יינתן לאותו מחבל, ששר הפנים פעל נגדו, ושאין לו אפשרות להיות בעל מעמד בשום מקום אחר. למדינה יש כמה סוגים של בעלי מעמד, לכל אחד מהם הכללים שלו, לא ניכנס לפרטי ההבדלים ביניהם, רק נגיד שלחברי הכנסת היה חשוב מאוד שאחרי שלילת תושבותו של המחבל המדובר, המעמד החדש שלו ישלול ממנו, אוטומטית, את האפשרות לקבל ממדינת ישראל את קצבאות הביטוח לאומי. שהרי אם גם לא גירשנו אותו מכאן, בהיעדר מקום אחר שבו יש לו זכות תושבות, וגם הותרנו בידיו את כל הזכויות הסוציאליות, ההחלטה של שר הפנים לא באמת תזיז לו.

"מוצע לציין, ברחל בתך הקטנה", נכתב בדברי ההסבר שהוגשו לוועדת הפנים, "כי סמכותו של שר הפנים משתרעת גם לעניין שלילת רישיון לישיבת קבע, ובכלל זה ההטבות הנלוות לו (תקבולי ביטוח לאומי, קצבאות וכו')...". חברי ועדת הפנים, שהכינו את נוסח החוק, היו ברורים בעמדתם, גם בנושא הזה. "זה חייב להיות מוגדר כירידה במעמד, ובעצם שלילת כל ההטבות הסוציאליות", אמרה ח"כ ענת ברקו, "הוא לא יכול להיות גם בחמאס וגם לקבל קצבה, זה ההיגיון". חברי הכנסת אמיר אוחנה, בצלאל סמוטריץ' ואחרים חזרו והבהירו שזו, מבחינתם, תכלית החוק. אנחנו רוצים שהמעמד החדש שלו "לא ייתן לו זכויות, לא ביטוח לאומי ולא ביטוח בריאות", אמר ח"כ יואב קיש, "...אנחנו לא רוצים שמי שהורשע בטרור, ייהנה מזכויות במדינת ישראל, זו האווירה שאנחנו רוצים לשדר בהצעת החוק הזו".

אמיר אוחנה (צילום: דוברות הכנסת - יהונתן סמייה)אמיר אוחנה (צילום: דוברות הכנסת - יהונתן סמייה)


"זה ברור, זו המהות", הרגיע היועץ המשפטי של הוועדה, מול עמדתם החולקת, גם כאן, של אנשי משרד המשפטים, שדרשו שהמחבלים ימשיכו ליהנות מהזכויות הסוציאליות שלהם, גם אם רישיון ישיבת הקבע שלהם בישראל יישלל. כך או כך, בסיומם של דיונים, ולמורת רוחם של אנשי משרד המשפטים, התקבל החוק בדיוק כפי שדרשו הח"כים. שר הפנים הוסמך לשלול אזרחות, בלי לשאול את היועץ המשפטי לממשלה, כשבנוסף מאפשר לו החוק להשאיר את המחבל, אחרי שלילת אזרחותו, בלי דמי אבטלה, בלי הבטחת הכנסה, ובלי קצבה אחרת שתשלם לו המדינה.

רשימת זילבר
עכשיו תראו מה עשה, מהרגע הזה, היועץ המשפטי לממשלה. אחרי שנציגיו נחלו תבוסה בוועדת הפנים של הכנסת, אחרי שחברי הכנסת מחקו מהחוק אותו ואת המעמד שביקש להסדיר לעצמו, ואחרי שהבהירו לו, שבניגוד לעמדתו, הם רוצים לשלול את הזכויות הסוציאליות של המחבלים - החליט מנדלבליט לעשות להם בית ספר.

הוא משך את החוק לטיפולו, ומאחורי גבו של בית המחוקקים - החל ללוש אותו כדי שיתאים לעמדתו הראשונית, זו שאותה דחו חברי הכנסת. הוא כינס במשרד המשפטים כמה מבכירי המשרד, העמיד בראשם את המשנה שלו למשפט ציבורי־מנהלי, דינה זילבר, והטיל עליהם לנסח עבור שר הפנים אמות מידה, שרק בהתאם להן יוכל לשלול תושבות ממחבלים. זו הייתה פעולה שנעשתה בחוסר סמכות, ובנוסף, כאמור, הייתה מנוגדת להחלטתם של חברי הכנסת, שדרשו, ממש במפורש, כפי שאף ניכר מנוסח החוק שהתקבל, להוציא את היועץ המשפטי מכל תפקיד בהליך קבלת ההחלטות בנושא.

לפני מספר שבועות סיים הצוות של זילבר את העבודה על מסמך אמות המידה שנחשפות כאן לראשונה, ואלה אושרו על ידי מנדלבליט. מדובר במסמך שמטרתו להקשות ככל האפשר על שלילת תושבות למחבלים, מחד, ולנסות להעביר את כובד המשקל משר הפנים אל היועץ המשפטי לממשלה, מאידך.

זה מתחיל מהחלטה חדה וברורה, שעם כל הכבוד לרצונם של המחוקקים, הזכויות הסוציאליות ימשיכו להישמר עבור המחבלים גם אחרי שתישלל תושבותם. זה ממשיך באותה רשימת אמות מידה, שמציבה שתי בעיות קשות. האחת, פשוטה. אמות המידה הללו לא מופיעות בחוק. אם חברי הכנסת היו רוצים להגביל את שר הפנים בבואו לשקול שלילת אזרחות למחבלים, הם היו עושים את זה. מהרגע שהם בחרו להותיר בידו את שיקול הדעת הרחב ביותר, לא מתקבל על הדעת שהיועץ המשפטי לממשלה ינסח כללים שיצמצמו את שיקול הדעת הזה.

אבל זו, כאמור, רק נקודה אחת. בואו נדבר על המהות. על אמות המידה עצמן. ראשית, נדרש שהמעשה שעשה המחבל יהיה בעל "מידת חומרה". איך יודעים מהו מעשה בעל מידת חומרה? האם שר הפנים יחליט על כך, כמו שאומר החוק? לא ולא. "אינדיקציה לחומרה מיוחדת של המעשים", נכתב במסמך של משרד המשפטים, "יכולה להיות, לפי העניין: תכנון מוקדם, עבר פלילי רלוונטי, השתייכות לארגון טרור, השארת 'צוואה' הצהרתית מצולמת טרם הפעולה, וכיוצא באלה". סליחה, מי קבע שזה מה שמלמד על חומרת המעשה? ואם מישהו החליט להוריד את מגדלי עזריאלי עם מכונית תופת, ואין לו "עבר פלילי רלוונטי", והוא לא משתייך לשום ארגון, והוא אפילו לא השאיר צוואה מצולמת? הפרטים האלה אמורים להגביל את שר הפנים, בבואו לשלול את תושבותו?

והנה עוד אמת מידה: "מימד הנזק - לחיים, לגוף או לביטחון המדינה... בהתחשב הן במספר הנפגעים והן בחומרת הפגיעה והיקף הנזק שהתרחש או שהיה בעל פוטנציאל להתרחש". נו, ואם אין "מספר נפגעים" גדול, אלא רק ישראלי אחד שנרצח? זה מחיר בלתי מספק? איפה זה כתוב? זה הרי לא מופיע בחוק, ולו ברמז. כמה ישראלים אמורים לשלם בחייהם כדי ששר הפנים יקבל היתר להפעיל את סמכותו, כפי שהעניק לו המחוקק?

והנה עוד אמת מידה אחת. "יש לקחת בחשבון את השימוש שעשה הפרט במעמד הקבע שלו, ואת התרומה הסיבתית של המעמד לצורך הוצאת פעילותו אל הפועל. למשל, בכך שהתאפשר לו לנוע ברחבי ישראל לצורך ביצוע עבירה פלילית כאמור". גם כאן, מעבר לעובדה שהמחוקק לא הטיל שום מגבלה כזו על שר הפנים, והיועץ המשפטי ממציא אותה יש מאין, נניח שאותו מחבל לא ניצל את תושבותו כדי להסתובב בינינו ולבצע את הפיגוע, אלא שיגר את הפיגוע מביתה של דודה שלו ברמאללה, שאצלה התארח. למה זה אמור לשמש עבורו נסיבה מקילה?

והנה עוד דוגמה, המפורטת תחת הכותרת "מעמדו של האדם": "היות מושא בקשת ביטול מעמד הקבע, גורם משמעותי ואף מנהיג או בכיר במסגרת ארגון טרור, יש בו כדי להשפיע על היקף ההרתעה המושג מן האקט של ביטול המעמד, וכן על האפקט ההצהרתי". אין לי מושג מאיפה באה הגישה הזו, שהמציאו במשרד המשפטים, אבל אני יכול להציג בקלות גישה הפוכה לגמרי. הגישה ההפוכה אומרת שאם רק מנהיגים בכירים ישלמו מחיר, זה לא ירתיע את המחבלים הקטנים להמשיך ולרצוח בנו. מנגד, אם נגד כל מחבל זוטר תופעל ענישה כבדה, אולי יהיה בזה כדי להרתיע את הבא בתור.

או, לדוגמה, הקריטריון הקובע שיש להתחשב בגילו של הטרוריסט. "ביצוע המעשה בגיל קטינות יכול ללמד, לעתים, על קלות דעת וחוסר בשלות, ועל כך שלא הייתה כוונה מגובשת לנתק את הקשר האזרחי עם המדינה".

ויש גם שיקולים שקשורים למצבו של המחבל ולמה שעובר עליו בחיים, שגם הם אמורים לגרום לשר הפנים לחשוב פעמיים אם נכון לקחת לו את התושבות. לדוגמה, "נסיבות אישיות אשר מחמירות את מצבו של מושא בקשת הביטול, או משפחתו, עלולות ללמד על עוצמה גבוהה יחסית של פגיעה בזכויות יסוד". "יובהר", מודגש במסמך, "כי השיקולים המובאים לעיל אינם בגדר 'רשימה סגורה', אלא בגדר שיקולים אשר עשויים להיות רלוונטיים, ולפיכך יש מקום להביאם בחשבון במסגרת השקלול הכולל העומד בבסיס ההחלטה על שלילת המעמד".

אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


חקיקה מהלשכה
יודעים מה? שימו בצד את כל ההערות שפורטו לעיל נגד אותן אמות מידה. בואו נגיד שהן מבטאות תבונה ופיקחות וחוכמה שטרם נודעה כמוה. בואו נצא מנקודת הנחה שהיועמ"ש והמשנה שלו מבינים בעניינים האלה יותר מ־64 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק בקריאה שנייה ושלישית. זה בכלל לא רלוונטי. זה בכלל לא מעניין. המשמעות של מה שנעשה בחודשים האחרונים במשרד המשפטים, ביחס לחוק הזה, היא שאין שום חשיבות למה שעושים חברי הכנסת. שבסופו של יום, יכול היועץ המשפטי לממשלה לשבת בלשכתו ולשנות כל חוק שהעבירו נבחרי הציבור ולא נראה לו.

בתגובה לפרסום הקודם שלנו בסוגיה הזו, טענו במשרד המשפטים שאם החוק היה מיושם באופן שבו ביקשו חברי הכנסת, הוא לא היה עומד במבחן בג"ץ. אולי זה נכון. אולי לא. מה שבטוח זה שהטיעון הזה לא יכול להקנות ליועמ"ש את הזכות לחוקק לעצמו חוקים שונים מאלה שקבעה הכנסת, רק משום שלפי מיטב שיפוטו הם יחליקו לשופטי בג"ץ בקלות גדולה יותר בגרון. מלאכת החקיקה היא של הכנסת, לא של היועץ המשפטי לממשלה.

אחרי שאמרנו את כל זה, חשוב להדגיש שהיועץ המשפטי לממשלה לא היה יכול לעשות לכנסת ולחוקיה את מה הוא עושה, אלמלא היה שר הפנים אריה דרעי משתף איתו פעולה. דרעי, משיקוליו שלו, בחר להתפרק מהסמכויות שהעניק לו החוק, ולהעביר אותן לידיו של היועץ המשפטי לממשלה. "שר הפנים המכהן", כתבה המדינה לבג"ץ, בתשובה לעתירה של כמה מחבלים, "הודיע שהוא יפעיל את סמכות ביטול תושבות הקבע רק בתיאום עם היועץ המשפטי לממשלה ועל דעתו, בכל מקרה ומקרה". לזכותו של דרעי, ייאמר שהוא מנסה לבנות עכשיו מעמד חדש שיאפשר לו בקלות גדולה יותר לשלול זכויות סוציאליות ממחבלים. לגנותו ייאמר, שעד שזה יקרה, הוא מסר ליועץ המשפטי לממשלה את המפתחות על קבלת ההחלטות בנושא.

ועוד הערה אחת אחרונה. כמה מחבלים, שרישיון התושבות שלהם נשלל, מנהלים מערכה משפטית כדי לבטל את החוק שחוקקה הכנסת. ובכן, המהלך שלהם מיותר. אחרי מה שעולל היועץ המשפטי לממשלה, אין באמת משמעות לשאלה אם החוק ייפסל, או אפילו יוכשר אך בכפוף לתנאים שהגו במשרד המשפטים. היועץ מנדלבליט, בחוסר סמכות, במפגן של אקטיביזם ייעוצי מהסוג שטרם נראה כאן, עיקר את החוק הזה מתוכן, וביטל אותו, הלכה למעשה.