ריבונו של עולם, למה כל כך קשה, מדוע כל כך מסובך, איך זה כל כך בעייתי לקבל, להבין ולהפנים את תוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב? מה שקרה זה שהנורמליות חזרה לזירה הפוליטית האמריקאית, נקודה.
הצונמי של התגובות לניצחונו של ביידן, המחמיאות והסקפטיות כאחד, מוכיח ומעיד עד כמה האמריקאים והעולם החופשי היו שבויים ומכורים לנוכחותו של דונלד טראמפ. דמות ששום דבר אחר מלבד התנהלותו המתריסה והחריגה, אופן דיבורו הגס והשקרי לגבי כל בעיה ונושא, בכל תחום ושטח היו המאפיינים היחידיים והבלעדיים לפני היותו נשיא וביתר שאת כדייר בבית הלבן.
זאת התפתחות טובה ורצויה, הצרה שהיא נפלה שבי ונכנעה לגמרי לטיפוס כמו דונלד טראמפ, שסחט את הלימון עד לטיפה האחרונה וניצל את החשיפה התקשורתית להאדרת עצמו. "ספק רב אם ביידן יצליח לרפא את נפשה של האומה האמריקאית", פסקה פרשנית. ודאי שלא. לא זכור נשיא אמריקאי שהצליח לרפא אוכלוסיה של מאות מיליונים, בחלקה הגדול צאצאי מהגרים ומגזרי מיעוטים, שבה הקרע והפילוג הם בלתי נמנעים.
השוני כיום הוא שההבדלים בעבר, יחד עם חוסר השוויון ותחושות הכעס על הפערים בין שכבות האוכלוסייה בעבעו בשקט וחלחלו לתודעת ההמונים בלי תשומת לב מיוחדת. בשנים האחרונות לעומת זאת, צף הקצף ומעלה בועות. הכל היה טוב ויפה, שוב, עד שבא דונלד טראמפ, שהעצים והזין את הפילוג והשסע, ניצל והפך את הקרעים באוכלוסיה למנוף המרכזי ולתמריץ העיקרי של נשיאותו.
התרעות פיקוד העורף