השבוע התגלגלה לידי תמונה של נשיא מצרים עבד אל־פתאח סיסי במהלך שיחת טלפון, ואליה התווסף כיתוב לגלגני. "טראמפ מי? נמחקו לי כל אנשי הקשר...". לכאורה, הבדיחה היא על סיסי, אבל רק לכאורה. בפועל, היא עושה עמו חסד. כך מצפים ההמונים שינהל את מדיניות החוץ. בקור רוח, לטובת מצרים בלבד. בלי הנחות או גילויי רגש.

סיסי וקודמו חוסני מובארק עמדו במרכז מאמר פרי עטו של החוקר המצרי היית'ם חסניין. במאמר, שפורסם במכון וושינגטון למחקרי המזרח הקרוב, קרא חסניין לסיסי ולאנשיו לשקול מחדש את הלאומניות המופרזת ואת הרמיזות כי ישראל היא אויב. המסר הזה התבסס בימי מובארק, בכתבות, בתוכניות טלוויזיה ואף בקולנוע, וסיסי אינו פועל לעקרו.

ייאמר מיד, כי חסניין איננו מצרי טיפוסי. הוא אזרח אמריקאי שרכש את השכלתו בארה"ב ובאוניברסיטת תל אביב, ומשמש חוקר במכוני מחקר אמריקאיים וכפובליציסט בעיתונים נחשבים במערב. הוא מזכיר כי בנאומו השנתי לרגל מלחמת יום כיפור נמנע סיסי מאזכורה של ישראל בהקשרי המלחמה ההיא, אבל הדגיש את ייחודה ההיסטורי של המלחמה, שהשיבה למצרים את הכבוד.

חסניין אף מזכיר אירוע שבימים עברו היה מחולל סערה ביחסים בין שתי המדינות, אבל זכה בירושלים לעצימת עין. סרטון שפרסם דובר צבא מצרים, המהלל את היכולות הימיות של הכוחות הלוחמים ומדגים פגיעת טיל בספינה ישראלית. בהמשך מאמרו קורא חסניין לממשל האמריקאי להבחין בעיצוב התודעה המצרי כלפי ישראל, ורומז כי עליו להביאו בחשבון בבואו לקרב בין מצרים, ישראל וידידותיו במפרץ. "מלחמת אוקטובר ותפקידה של ישראל כאויב עודם תופסים מקום במערכת המסרים היוצאים מן השלטון לציבור המצרי", הוא כותב, וקורא לחדול מטיפוח השכן כאויב. "הסרתם מאסטרטגיית המסרים המצרית כלפי ישראל תועיל גם למצרים".

א-סיסי ובן זאיד (צילום: KARIM SAHIB/AFP via Getty Images)א-סיסי ובן זאיד (צילום: KARIM SAHIB/AFP via Getty Images)

במצרים איש לא יעז לבטא דעה כזו בימים אלה, וספק רב אם תתקבל. החלטות אסטרטגיות על עיצוב תודעה אינן עניינם של אזרחים או כותבים שם, אלא של המדינה. אבל חשוב לומר כי מיתוס הניצחון של כיפור לא נולד בגלל ישראל. הוא נועד ללכד את השורות. זה הדבק שעליו גדלו חיילים וקצינים, והוא מקור גאווה עבור האומה כולה. מי מוותר מרצונו על נכס תדמיתי שכזה. הצבא המצרי אינו כמו צה"ל, צבא שנלחם ללא הרף. מעטות ההזדמנויות שנקרות בדרכו לרשום ניצחונות. לא כל שכן היום, בסיני למשל, שם הוא חווה בעיקר אכזבות. על איזה מיתוס יגדלו את הדור הצעיר? כיצד יחזקו את דימוי הצבא כפרה קדושה?

במצרים של היום, "הניצחון" הוא אחד משמותיה של המלחמה ההיא. ניצחון אוקטובר, ניצחון רמדאן, ניצחון 73'. הוא כבר עובדה, שאותה פעל הממסד להנציח בשלל אמצעים במשך עשרות שנים. עכשיו לך תתווכח עם עובדות.

בעיטה של סוס

ביום ראשון השבוע, בשעות הערב, פרסם הארמון הסעודי שתי הודעות נפרדות. אחת יצאה מחצרו של המלך סלמאן, השנייה מלשכת בנו, יורש העצר מוחמד. אף שכללו ברכה לנשיא הנבחר של ארה"ב, או כלשון ההודעות - איחלו לו שגשוג והצלחה, הרי שתיהן יחידה אחת, המהווה סטירה מצלצלת בפרצופו של ג'ו ביידן. האיחור בפרסום האיחולים אינו נובע משכחה חלילה. הרי הבחירות הללו חשובות להם ביותר, והם עקבו אחר הספירה בדריכות ובמתח. אחיהם במפרץ (ובקהיר) ידעו לברכו שעות מעטות אחרי ההכרזה הטלוויזיונית על הניצחון, כנהוג בעולם הדיפלומטי. המשטר הסעודי לא הסתפק בהשהיה המכוונת וטמן לביידן עוד השפלה קטנה.

בבוקרו של אותו יום, שעות רבות לפני פרסום הברכה הכפולה, טרחה ריאד ושיגרה איחולים לידידה נורדום סיהאמוני. מיהו אותו נורדום? מלך קמבודיה, שציין את חגה הלאומי באותו יום. אותו הם לא שכחו.

סעודיה רצתה בכל מאודה בניצחון טראמפ, ועם הפסדו ספגה אכזבה קשה. ארבע שנותיו בבית הלבן חפפו את ראשית כהונתו של יורש העצר הנמרץ. נשיא ארה"ב חיזק את יורש העצר בן ה־35, ואף שמר עליו ברגע השפל העמוק ביותר. היה זה לאחר שכל הסימנים הראו כי הנסיך הוא שהורה על הרצח החולני של העיתונאי האופוזיציונר ג'מאל חשוקג'י באיסטנבול. טראמפ ניקה אותו פומבית מאשמה ברורה, וזירז את הסרת הסוגיה מסדר היום של התקשורת הבינלאומית.

אבל יותר מפרשת חשוקג'י, ממשל טראמפ פעל רבות למען הסעודים במאבקם להחליש את איראן. הוא לא חדל להכפיש את שמו של המשטר בטהרן ופרש מהסכם הגרעין רק כדי להטיל עליהם סנקציות נוספות. הריגתו של קאסם סולימאני בידי חיל האוויר האמריקאי בבגדד הייתה מתנה גדולה עבור שונאיו הסונים בריאד, שממנה לא התאוששו משמרות המהפכה האיראניים עד היום. וכמובן, העיקר: בימיו קודמו עסקאות רבות בין סעודיה לארה"ב, כאלה שלא נעשו בימי קודמיו. משלוחי הנשק והציוד המתוחכם של התעשיות הביטחוניות בארה"ב מפארים את הממלכה הרחוקה. 

דונלד טראמפ (צילום: Drew Angerer/Getty images)דונלד טראמפ (צילום: Drew Angerer/Getty images)

טראמפ התגאה מאוד בהכנסות הללו (אף אם לא התקבלו בעין יפה בתל אביב). בביקורו הראשון בריאד, לפני שלוש וחצי שנים, מסרו פקידים אמריקאים כי הפוטנציאל העסקי עם סעודיה עומד על 350 מיליארד דולר בעשור. ברור, אם כן, מדוע התאכזבו הסעודים עם היוודע ניצחון ביידן. אבל למה נהגו בו בעלבון כה רב, עוד בטרם נכנס לחדר הסגלגל? בהחלט אפשר שהם מייחלים לחלץ מטראמפ עוד מערכת צבאית אחת או שתיים בשלושת החודשים עד עזיבתו, והם יודעים כי השפה הזו תמצא חן בעיניו. נוסף על כך, זו דרכם להביע מורת רוח. שפתם בוטה ומזכירה את הסוס הבועט בישבני אדונו. מי אמר כי הונם הבלתי נדלה ומעמדם האזורי האיתן הולכים יחד עם בגרות. 

פעמים רבות התגלה הארמון, במיוחד בימי יורש העצר הנוכחי, כילדותי למדי. ביידן הרי צריך אותם, ככל קודמיו, והוא יידע לספוג את העלבון. חוץ מזה, מדוע שיתלונן, הם שיגרו אליו את מיטב האיחולים. גם למלך קמבודיה.