נתחיל בפתרון תשבץ פשוט. השם הפרטי כולל ארבע מילים. האות הראשונה בשם היא האות י'. שם המשפחה כולל ארבע מילים. האות הראשונה בשם המשפחה היא האות א', האות האחרונה היא האות י'. זקוקים לעוד רמז? הוא ראש רשות מקומית שנעצר בימים האחרונים בחשד לקבלת שוחד. אם לא הצלחתם לפתור את התעלומה ולא גיליתם את שמו של יעקב אדרי, ראש עיריית אור עקיבא, שנעצר בידי חוקרי יחידת להב 433 בפשיטה על משרדו - זה אולי רק משום שאתם לא טובים בפתרון תשבצים.
הרבה לפני ששמו של אדרי פורסם, ולפני שהיה צורך להיעזר בתשבץ כדי לפתור את התעלומה, הוליד מעצרו של ראש המועצה הוותיק, שכיהן בעבר כשר בממשלה, גל של שמועות, אבל רק מעטים נחשפו מיד לשם האמיתי.
בימים האחרונים פורסמה ידיעה אחרת שלפיה שניים מעשירי הארץ, שהוגדרו כבכירי אנשי העסקים בישראל, נעצרו למשך יומיים בחשד לעבירות מס. השניים שוחררו בערבות של מאות אלפי שקלים. מעצרם נעשה תחת מעטה של חשאיות, והוטל צו איסור פרסום על מעצרם. שמם לא פורסם ברבים. על סוד מעין זה נהג ראש הממשלה לוי אשכול להתבדח ולומר: "סוד הוא דבר שיודעים שניים, כשאחד מהם מת", רוצה לומר: רק שאלה של זמן עד ששמם יפורסם ברבים.
לא אחת חשודים נשלחים לבתיהם, בלי שהם נעצרים ומבלי שהם מובאים לבית משפט. זה קורה כשהמשטרה מגיעה למסקנה שלא הצטברו ראיות מספיקות כדי להביא להעמדתם לדין. במקרה כזה פרסום שמו של חשוד עלול לגרום לו נזק, בעיקר כשלא נמצאה תשתית ראייתית להעמיד אותו לדין. זה לא מונע מהרשתות החברתיות ומחלק מאמצעי התקשורת לפרסם את שמו של חשוד, גם במחיר פגיעה בשמו הטוב.
החוק אוסר במפורש לפרסם את שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום במשך 48 שעות לחקירתו, או עד סיום הדיון הראשון שהתקיים בעניינו לפני שופט, לפי המוקדם ביניהם. מטרתו העיקרית של האיסור היא לאפשר לחשוד למצות את זכותו לפנות לבית המשפט ולבקש את איסור פרסום שמו ברבים. החוק קובע שלכל חשוד יש את הזכות לבקש לקיים את הדיון בעניינו בדלתיים סגורות ולתבוע את איסור פרסום שמו עד מועד הגשת כתב האישום נגדו. אבל את מי מעניין החוק, כאשר המערכת המשפטית אינה אוכפת את החוק במקרים שבהם מתפרסם שמם של חשודים בניגוד לחוק, ברשתות החברתיות.
החוק הוא ארכאי, לא מותאם לעידן הנוכחי, ואינו מגן על איש. הוא יוצר בכל פעם מחדש גל של שמועות מיותרות, כפי שהיה בפרשת מעצרו של אדרי, וכפי שקורה בפרשת מעצרם של שני אנשי העסקים.
לפני שנים היו בכנסת מחוקקים שהתחרו על הגשת הצעות חוק, שנועדו להגן על כל אחד מאיתנו. לצערי זה כמעט נעלם, ולבטח פחת מאוד. היום נבחרי הציבור עוסקים בעיקר ביחסי ציבור עבור עצמם ודואגים פחות לחוקק חוקים שייטיבו עם מי ששלחו אותם לכנסת. עברו הימים שחברי כנסת דוגמת דן מרידור, שולמית אלוני, דוד ליבאי ואמנון רובינשטיין, שהיו משפטנים, איישו את ספסלי הכנסת. את מקומם של המשפטנים של אז תפסו היום קשקשנים, שלא שווים הרבה.
אני משוכנע שרבים מכם בדעה שהחוק האוסר את פרסום שמם של חשודים בניסוחו הנוכחי הוא מיושן, ובוודאי שלא מתאים לעידן הרשתות החברתיות. ראוי היה שיקום גורם מוסמך שיתאים את החוק למציאות הקיימת. הייתי רוצה לקוות ששר המשפטים אבי ניסנקורן יהיה זה שירים את הכפפה, ויעשה זאת כבר בימים הקרובים.
הכותב הוא משפטן. שימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויו"ר אגודת העיתונאים