הדוחות השנתיים של רשות שוק ההון והביטוח, שפורסמו השבוע, חושפים את רוח המפקד בקרב הרגולטורים בישראל, אבל מי שקורא את המספרים מגלה היכן אפשר לחסוך, ואם בביטוחי הבריאות היקרים קשה לעיתים לצמצם ממניעים פסיכולוגיים, בחיסכון הפנסיוני תגלו שבדיקה פשוטה של תשלומי הפנסיה שלכם וביצועי הקרנות עשויה להסתכם במאות אלפי שקלים גם לחוסך הממוצע.

1. הכסף שלנו: השבוע פרסמה רשות שוק ההון והביטוח את הדוחות השנתיים הכוללים שפע של נתונים ומספרים מעניינים על שוק הביטוח ועל התשואות והעמלות בשוק ההון. מדובר בעתיד שלנו, בפנסיה שלנו, בכסף הגדול שלנו בעת הפרישה ולכן חשוב מאוד להביא את הנתונים.

אבל לפני זה, אפרופו הכסף שלנו - דברי הפתיחה של ראש הרשות ד"ר משה ברקת מלמדים יותר מכל איך רגולטורים חושבים. קודם כל, הם רוצים עוד כסף מתקציב המדינה, לעוד תקנים, לעוד תקציבים, והכל תחת התירוץ של "שומרי הסף".

דברי הפתיחה של ברקת מלאים בתשבחות עצמיות אבל גם בהתקוטטות פנימית עם אגף התקציבים: "שנת 2019 הייתה שנה שבה עסקנו בבניית תשתית רשות שוק ההון מחדש", הוא פותח את מכתבו, ביותר מביקורת מרומזת על קודמתו בתפקיד דורית סלינגר, "מדובר ברשות שקיבלה עצמאות בנובמבר 2016, צעד חשוב ומשמעותי מאין כמוהו, אך בהיבטים רבים המשיכה להתנהל כאגף.

היעד החדש שסומן בשנת 2019 היה לפתח ולמצב את רשות שוק ההון כרגולטור מוביל, בשורה אחת עם בנק ישראל והפיקוח על הבנקים ועם הרשות לניירות ערך, מבחינת השפעה, יכולות עצמאות, התנהלות, תקציב וכוח אדם. בשני האלמנטים האחרונים הצלחנו פחות, אם זה בגלל התמשכות מערכות הבחירות והתארכות משטר התקציב ההמשכי, ואם זה משום ששותפינו באגף התקציבים טרם הפנימו את הפער התקציבי הפוגעני ולא סביר - בין רשות שוק ההון למקבילותיה בפיקוח הפיננסי - רשות ניירות ערך, שאין לה אחריות פיקוח יציבותית משמעותית במערכת הפיננסית, והפיקוח על הבנקים - שנהנה, נוסף לתקציבו, ממשאבי בנק ישראל. הפער בלתי נתפס, בלתי סביר, גם לאור מורכבות פעולותיה של רשות שוק ההון".

הנה כי כן, ברקת מנצל את הדוח השנתי של הרשות לומר לציבור עד כמה הוא גדול וחשוב, ועד כמה התקציבים שהוא מקבל הם מינוריים לגודל חשיבותו העצומה לציבור. רגע, אבל למה זה מעניין את הציבור? למה להוציא את הכביסה המלוכלכת של התקציבים הפנימיים? את מי זה בדיוק מעניין? את הציבור? ממש לא, ריבים בין רגולטורים על אגו וכסף ממש לא מעניינים אותו.

אחרי שברקת מקטר על תקציבו ה"פוגעני" וה"לא סביר" ונושא מניפסט ארוך, הוא עבר להתפארות עצמית שעיקרה - עד כמה אנחנו גדולים בפיקוח וקטנים בתקציב: "מדובר ברשות שקיבלה על עצמה אחריות להקמת גוף פיקוח חדש בישראל - המפקח על שירותים פיננסיים מוסדרים - בתוספת תקציב זעומה ובלתי סבירה בעליל של מיליוני שקל בודדים, ותוך הסתמכות על תוספת תקנים זוטרים בלבד של כלכלנים. זאת כאשר חלק ארי של עבודת גוף הפיקוח היא משפטית בכלל, ובכל מקרה, בפועל היא שואבת משאבים ניכרים, ולא מתוקצבים, ממשאבי הרשות שיועדו ודרושים לפיקוח על גופי הביטוח והפנסיה.

רשות שוק ההון היא כבר כיום הגוף המפקח על היקף נכסי ציבור הגדול ביותר במשק - כל חסכונות הפנסיה של הציבור בהיקף שכבר בשנה הקרובה יעבור את הרף של טריליון שקל וממשיך לצמוח בצורה ניכרת. אסור שגוף פיקוח כזה לא יקבל את המשאבים הדרושים לו לפיקוח אפקטיבי ומשמעותי על כספי הציבור. אף המחסור התקציבי, רשות שוק ההון לא שקטה על השמרים גם בשנתיים האחרונות. להפך, אנשיה הפכו כל אבן כדי לייצר רפורמות משמעותיות שיטיבו עם הציבור והמשק, כמעט בכל תחום פעילות של הרשות. בחלק מהמקרים מדובר ברפורמות מבניות שמשנות את מפת התחרות והמוצר באופן חסר תקדים".

טוב, בל נגזים, מר ברקת, לא היו ממש רפורמות משמעותיות, הרפורמה המשמעותית יותר היא שהציבור מתחיל להפנים שצרכנות טובה עדיפה על סיסמאות רגולטוריות ועל החשיבות העצמית של "שומרי הסף". אני לא מזלזל ברגולציה, היא כמובן הכרחית בעסקים, אבל הכל שאלה של מידתיות. רגולציה עצמית ושליטה באפיקי החיסכון לטווח ארוך הרבה יותר חשובה מכל שומר סף שרוצה לעצמו עוד ועוד תקציבים ולהיות הבעלים בפועל של חברות ביטוח.

אגב, ממילא הקמת הרשות לשוק ההון והביטוח הייתה טעות - היה אפשר להסתפק בהשארת הרשות כאגף בתוך משרד האוצר, אבל רגולטורים אוהבים כוח, תקציבים וגם רשויות "עצמאיות". על חשבון מי? על חשבוננו כמובן.

2. הכסף שלנו: הדוח מגלה כי ממוצע התשואות במגוון מכשירי החיסכון ארוך הטווח בין 2014 ל־2019 נע בין 4.3% ל־7% ברוטו בממוצע, תלוי במכשיר ההשקעה. זאת אומרת שהכסף שלנו, עשרות מיליארדי השקלים שזורמים מדי שנה לאפיקים הללו בעיקר מהשכר שלנו, עובד ונותן תשואה ריאלית, וגם יותר מממוצע התשואה במדד המניות ובמדד האג"ח (בסביבות 3.3%־3.4%). בהתחשב בכך שדמי הניהול ממשיכים לרדת ברובם, אז המטרה של החוסכים צריכה להתמקד בעיקר בתשואה - כלומר, איפה אפשר להשיג את התשואה הטובה ביותר.

הנה כמה טיפים צרכניים, שאני נוהג לתת מדי שנה:
הראשון, אל תזרקו את הדיווחים שמגיעים אליכם והקפידו להתעדכן מדי חודש (אפשר לעשות זאת בצורה מקוונת). למה? כדי לבדוק שההפקדות בפועל אכן מתאימות להפרשות - וזה ממש לא מסובך. הרבה צרכנים הרי בודקים את חשבון הבנק שלהם ואת חיובי כרטיסי האשראי שלהם - אז נא להוסיף גם את בדיקת ההפקדות בקופות הפנסיה.

השני, עברו על תלושי השכר שלכם כדי לדעת אם ההפרשות לפנסיה מחושבות לפי שכר הברוטו הכולל ולא רק משכר הבסיס. זה עיוות שפוגע בסופו של דבר בגובה הפנסיה שלכם - ככל שהתוספות הלא כלולות גבוהות, כך הפנסיה שלכם תהיה מצומקת יותר בעת פרישה. האם זה בשליטתכם? מובן שלא, זה תלוי במעסיקים, אבל לבדוק ולנסות לשפר את המצב תמיד מומלץ.

השלישי, דמי הניהול: הלחץ והתחרות וגם הרגולציה עשו את שלהם והורידו את דמי הניהול בצורה ניכרת בשנים האחרונות, אבל תמיד יש לקוחות שלא שמים לב לפרטים הקטנים. צריך להבין: לקרנות הפנסיה יש מרווח גמישות להציע ללקוחות דמי ניהול נמוכים, והכוח הוא בידיים שלכם. לא מרוצים? אתם יכולים להתנייד לקרן אחרת או "לאיים" במעבר - זה עושה את שלו.

הטיפ הרביעי והחשוב ביותר לטעמי: התשואה. אכן חשוב להוריד את דמי הניהול, אבל לאור הירידה העקבית בהם, דמי הניהול אינם חזות הכול, דבר שאני מדגיש כבר זמן רב. שם המשחק הוא התשואה, כלומר איכות הביצועים של הקרן שבה אתם חברים, והתשואה היא זו שעשויה לעשות את ההבדל הגדול, ההבדל הענק.

כמו בכל מקצוע, יש בעלי מקצוע טובים יותר וטובים פחות; יש עורכי דין טובים יותר או פחות, יש רו"ח טובים יותר או פחות ויש מנהלי השקעות טובים יותר ויש מנהלי השקעות טובים פחות. נכון שדמי הניהול יורדים מהתשואה, ולפעמים "אוכלים" אותה יותר מדי, אבל הדבר שחשוב לא פחות הוא להבחין בקרן פנסיה שמניבה לאורך זמן תשואה גבוהה יותר ממתחרותיה, כי הרי תשואה גבוהה יותר לאורך חיי החיסכון היא קצבה גבוהה יותר בגיל הפרישה.

וכאן הרגולטורים לא יעזרו לכם, כי אתם צריכים להיות, בייחוד בעניין התשואה, שומרי הסף של עצמכם. הפרש שנתי של אחוז אחד בודד בתשואה שנתית עשוי להיות מתורגם להפרש של עשרות אחוזים לאורך כל תקופת החיסכון. אלו הפרשים של עשרות אלפי שקלים ומאות אלפי שקלים, תלוי בשכר, בתום תקופת החיסכון.

המשמעות: אתם חייבים לעקוב אחרי הביצועים שלכם ולהשוות לקרנות אחרות (בשביל זה יש גמל נט ופנסיה נט) ולהתנייד בהתאם. זה ממש לא אומר שאתם צריכים לנדוד מקרן לקרן כל שנה, אבל זה אומר שצריך לפקוח עין ולבדוק את ביצועי הקרנות לאורך השנים. העבר אינו מעיד בהכרח על העתיד בניהול השקעות, אבל במבט רב־שנתי בהחלט אפשר להבחין באלו שהכו פעם אחר פעם את הממוצעים לטווח הארוך. חצי אחוז, אחוז, ולפעמים שניים ושלושה אחוזים בהפרשי תשואה לשנה, שווים לכם מאות אלפי שקלים. לא תרימו מהרצפה?

דורית סלינגר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)דורית סלינגר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

3. הכסף שלנו: ביטוחי בריאות פרטיים הם נקודה רגישה. לכאורה, המחיר הגבוה של ביטוחי בריאות פרטיים אינו שווה את מה שהם מספקים לכאורה, אבל בריאות זה לא עניין רק של כסף, אלא המון פסיכולוגיה ובהחלט אפשר להבין את אלו שמשלמים מחירים יקרים עבור ביטוחי בריאות פרטיים, רק בשביל להיות שקטים. ועם זאת, המספרים מדברים בעד עצמם: הצרכנים משלמים עבור כפל ביטוחי בריאות מיליארדים מדי שנה.

ביטוחי הבריאות הם סל שלם של שירותים שמעניקים חברות הביטוח והם כוללים שני ענפים: ענף מחלות ואשפוז, שבו מתרכזת מרבית פעילות חברות ביטוח בתחום הבריאות, וענף תאונות אישיות. ענף מחלות ואשפוז כולל את תת־הענפים הבאים: ביטוח הוצאות רפואיות (דוגמת ניתוחים, תרופות והשתלות), ביטוח סיעודי, ביטוח מחלות קשות, ביטוחי שיניים, ביטוחי נכות, ביטוח נסיעות לחו"ל וביטוח בריאות לעובדים זרים.

הביטוחים הללו הם אחד ממנועי הצמיחה הבולטים של חברות הביטוח בעשור האחרון, ואפשר לראות את זה מהמספרים בדוח השנתי. ב־2019 הפרמיות במגוון הביטוחים הפרטיים בתחום הבריאות חצה את רף ה־12 מיליארד שקל, כשהן עמדו ב־2009 על כ־5 מיליארד שקל בלבד. רק בשנה האחרונה צמחו הפרמיות בקרוב ל־8%, קצב צמיחה נאה מאוד.

וזה עובד כך: מי שמאוגד - הביטוחים הקבוצתיים של ועדי העובדים הגדולים במשק לדוגמה - מקבל מחירים יותר טובים וזולים, ומי שלא מאוגד - הביטוחים הפרטיים - נאלץ לסבסד זאת. על הביטוחים הקבוצתיים חברות הביטוח כמעט לא מרוויחות, אבל על הביטוחים הפרטיים הן גורפות רווחים אדירים. הדומיננטיים ביותר בתחום ההוצאות הרפואיות כיום הם הביטוחים הפרטיים, שמחזיקים 65% מהשוק, לעומת 35% שמחזיקים הביטוחים הקבוצתיים.

מדי שנה אני מחשב את רווחי חברות הביטוח מענף ביטוחי הבריאות. החישוב נעשה באמצעות מושג שנקרא שיעור הנזקים (loss ratio): מושג מענף הביטוח שפירושו היחס שבין תביעות ששולמו בפועל לבין דמי הביטוח ששולמו. מדובר ביחס בין מה שאתם מצליחים להוציא מחברות הביטוח לבין התשלומים שאתם מעבירים להן. בקיצור, זה מה שאתם מנצלים מתוך הביטוח שרכשתם. ככל שהיחס הזה גבוה יותר, ניצלתם את הביטוח יותר והשארתם בידי חברות הביטוח רווח יותר נמוך.

שימו לב ליחסים הללו: בביטוחים הקבוצתיים עמד היחס הזה על 85%, וזה מעיד על כך שהצרכנים מנצלים כמעט עד תום את הביטוחים הקבוצתיים. לעומת זאת, בביטוחים הפרטיים היחס הזה עומד על 47%. המשמעות היא שיותר ממחצית הפרמיות שאתם משלמים (53%) נותרות כסוג של רווח גולמי בחברות הביטוח.

היחס הזה אומנם גדל מעט בשנים האחרונות, אבל עדיין מראה את פוטנציאל הרווחיות של חברות הביטוח בתחום הבריאות. בענף ההוצאות הרפואיות (תת־ענף פופולרי מאוד בתחום הבריאות, עם פרמיות שנתיות של כ־2.8 מיליארד שקל), היחס עומד על 40% החזר בלבד בפרטי לעומת 76% בקבוצתי. אם נתרגם זאת לכסף רק בענף ההוצאות הרפואיות, נראה שהצרכנים השאירו אצל חברות הביטוח רווח לפני הוצאות של קרוב ל־1.7 מיליארד שקל רק בשנת 2019. זו המשמעות הפיננסית של המחירים.

בתקופתה של סלינגר הוצעה רפורמה בתחום ביטוחי הבריאות, גם כדי להוזיל את הביטוחים הפרטיים, אך זה לא ממש הסתייע. מכיוון שרכישת ביטוחי בריאות נעשית, בין היתר, גם משיקולים פסיכולוגיים כאמור, קשה לחלק עצות. מי שמוכן לשלם ביוקר בשביל להרגיש בטוח ומבוטח גם בביטוחים פרטיים ובמקביל גם בביטוחים המשלימים של קופות החולים -זה טבעי ומובן. אבל, עם זאת, בגלל המחיר היקר של הביטוחים הפרטיים וכפל הביטוחים (אם כי הכיסויים הביטוחיים לא זהים לחלוטין) שווה לעשות לפעמים חושבים. הרווח האדיר של חברות הביטוח מהביטוחים הללו מדבר בעד עצמו.

eliz@maariv.co.il