החלטתו האסטרטגית של בני גנץ להפר את הבטחת הבחירות שלו ולהקים עם בנימין נתניהו ממשלת אחדות פריטטית, שוויונית, עם רוטציה באמצע הכהונה, היא שמנעה מישראל בחירות רביעיות ואפשרה לבנימין נתניהו להישבע אמונים פעם נוספת כראש הממשלה. הדבר משול לחברה שנקלעה לסף פשיטת רגל, כשברגע האחרון צורף שותף אסטרטגי שהציל את המצב והפך לבעל שליטה משותפת עם הבעלים המקורי. מעתה, לא בעל שליטה אחד, אלא שניים. כל זה, על הנייר. ומה במציאות?

גנץ תוקף את נתניהו

הסעיף החשוב ביותר בהסכם הקואליציוני, סעיף הליבה של האירוע כולו, היה ההתחייבות להעביר תקציב מדינה דו־שנתי (2020־2021) מיד לאחר הקמת הממשלה. מה עשה נתניהו מיד אחרי הקמת הממשלה? הפר ברגל גסה את הסעיף הזה והתעלם ממנו. למה הוא עשה את זה? כי הוא יכול. שום דבר מהותי לא השתנה. שום נתון לא השתנה. הקורונה הייתה גם קודם. הכל היה ידוע, ברור, שריר וקיים. הכל, כולל ההערכה שהעקרב לא יהסס להכיש את הצפרדע התמימה שהעבירה אותו לגדה השנייה של הנהר. 

אז מה עשתה בתגובה כחול לבן? הציבה אולטימטום נוקשה ודרשה להעביר מיד את התקציב החיוני ולקיים את ההסכם הקואליציוני ככתבו וכלשונו. אי אפשר להניח למי שחתם זה עתה על התחייבות להפר אותה בקלות כזו, נכון?

נכון. אף שראשי כחול לבן הוזהרו על ידי מקורבי נתניהו בעבר הקרוב והרחוק, הם התעקשו לא לקרוא את הכתובת שעל הקיר. "אל תאמינו לאף מילה שלו", נאמר להם, "הוא יפר כל הסכם, הוא יתכחש לכל סיכום, הוא לא יראה אתכם ממטר מהרגע שהממשלה תושבע". אבל כחול לבן סמכה על המשפטנים שניסחו עבורה הסכם מבוצר ומשוריין שאף אחד לא יוכל להפר או לעקוף. אף אחד, חוץ מבנימין נתניהו. 

בנימין נתניהו ובני גנץ (צילום: מרק ישראל סלם)בנימין נתניהו ובני גנץ (צילום: מרק ישראל סלם)

הם לא האמינו שנתניהו ייקח מדינה שלמה כבת ערובה רק כדי לשמור לעצמו אופציה להתכחש לרוטציה. הם לא האמינו שהאיש מסוגל לראות בחורבן המשק והכלכלה רק כדי לתקוע לבני גנץ סכין בגב. הם לא האמינו שתסריט כזה אפשרי. הם לא שעו לאזהרות, הם התעלמו מהתקדימים ההיסטוריים. הם טעו. ומה קרה כשהתברר להם שהם טעו? שום דבר. איך הגיב הציבור? הוא לא הגיב. התרגלנו. 

הצפרדע לא רק העבירה את העקרב לגדה השנייה של הנהר, היא גם נשלקה בדרך לשם. כי מה שהולך כמו נוכל, מתנהג כמו נוכל, משקר כמו נוכל ומפר הסכמים כמו נוכל, הוא נוכל, וכולם יודעים את זה מזמן. הנכלוליות מגולמת במחיר, שאותו משלמים כולנו.

במקום להתעקש על האולטימטום מהרגע הראשון, כחול לבן מצמצה. כמו גור כלבים סורר שמקבל טפיחה קטנה על האף כדי שיירגע, היא נרגעה. האולטימטום נגמר ביבבה: "פשרת האוזר", זוכרים? הארכת המועד להעברת תקציב 2020 עד 23 בדצמבר, להלן המועד הקובע החדש. אם עד אז נתניהו לא יתעשת ולא יחליט שהוא מעביר תקציב דו־שנתי, אז "נדע מה לעשות", אמרו בכחול לבן. אל תטפחו תקוות. הם לא יודעים מה לעשות, ולכן הם לא עושים כלום.

הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"