היו ימים שבהם יציאה לחופשה ולטיולים מעבר לים והתרפקות על נופים קרובים ורחוקים הביאו לגל של שמחה ועליצות. בעת האחרונה, מאז התפרצות מחלת הקורונה הארורה, הפכה חופשה לסיוט על אף הכותרת החביבה “יציאה לחופשה”.  

בעת האחרונה, כאשר חוק איי התיירות מאפשר כניסת תיירים לים המלח ולאילת, יש לעקוב אחר ההגבלות הרבות והסבוכות ולגלות כי התענוג מאיתנו והלאה. ראשית, יש להצטייד בבדיקת קורונה שלילית, ולשם כך על המטיילים לעתים להתייצב בתור ארוך תוך הידיעה שהיצמדות יתר בתור תגרום חלילה להדבקה. אחר כך עולים למטוס, וההכנות לטיסה מייגעות ומפרכות. יש להימנע מקרבה יתרה לכל  תייר ומטייל אחר.

במלון עצמו יש להתרחק מכל מגע עם אורחים אחרים. ארוחות במסעדות ובחדרי האוכל במלונות, שהיו בעבר מקום מפגש תוסס ומשמח, הפכו לאויב שיש להתרחק ממנו בצעדים מהירים. כל מטייל מתכנס בפינתו לבדו או עם משפחתו. החיבוקים והטפיחות על הכתף חלפו מעולמנו בינתיים. הבריכות עצמן סגורות במרבית מקומות הבילוי. מגע אנושי שהיווה בעבר מקור של שמחה ועונג - חלף מעולמנו.

גם יציאה כדי להתבודד בנופים רחוקים עלולה להיתקל במכשולים. כאשר ננהג במכונית לעברו של יעד החופש, אל לנו להתיר כניסה למכונית מעבר לנהג ושני נוסעים נוספים (אלא אם כן הם גרים יחד). בנוף הנחשק עצמו מגלים עוד ועוד מטיילים שמהם יש להתרחק כמפיצי מחלה. המין האנושי כולו מסתגר מדי יום בביתו, מתרחק מחברה, וגלי הייאוש, הסבל והדיכאון גוברים והולכים. 

הפסיכולוגים בימים אלה עמוסים לעייפה מנואשים ומדוכאים המתדפקים על דלתם. מה יש להם להציע? הרי כל טיפול מסתיים בסופו של יום בריצה מהירה של המיואש או המיואשת לביתם, ושם הם מסתגרים שוב ב־ד’ אמותיהם ונועלים את דלתם לבל חלילה תשזוף אותם עינו של אדם זר המבקש את קרבתם.

על אף כל אלה, לא נעלמו מנופנו אלה המקווים ואינם מתייאשים.  אלה העוקבים בתקווה אחר החיסונים הנולדים חדשות לבקרים. הבה נתפלל כי במהרה בימינו תחלוף הרעה מחיינו ומנופנו.