קראנו בשקיקה בעיתון על אודות אילון מאסק, העשיר בתבל, שהונו זינק ל־136 מיליארד דולר. הקנאה הציפה אותנו. עצמנו את עינינו והתרפקנו על חלום. אנחנו, עצמנו ובשרנו וכל משפחתנו, הפכנו בחלום לעשירים שבתבל כולה. חיינו השתנו כהרף עין. הקמנו לנו ולבני ביתנו חוות ענק מוקפות בגדרות, רכשנו מטוס נוסעים רב־מנועים, ובו נטוס לכל מקום שבו נחשוק ונחגוג ללא הרף במיליארדים שנחתו עלינו כגשם נדבות.
אלא שהשמחה נמוגה עד מהרה. גילינו כי יהיה עלינו להקיף עצמנו בחומה של שומרים חמושים שילוו אותנו בכל אשר נלך, לעתים גם לשירותים, שהרי רבים ירצו לחטוף אותנו חלילה על מנת לקבל דמי כופר. ילדינו ונכדינו לא יוכלו מעתה ואילך לצאת מביתם ללא חשש ודאגה. יהיה עליהם לקבוע מראש להיכן ילכו ומתי, שהרי שומרים ילוו אותם. אם נרצה להתבודד על חופו של ים מרוחק או לנדוד בשבילי ההרים, לא כך נוכל. עלינו להיות מוגנים ומוקפים.
מטוסנו רב־המנועים אומנם המתין לנו, אך להיכן נטוס מבלי שנהיה אפופים בים של דורשי קרבתנו? ביקשנו לצפות בנחת בתוכניות הטלוויזיה בשעת רצון של בין הערביים. רכשנו בכספנו האדיר מסך ענק מקיר אל קיר, אבל הוטרדנו ללא הרף על ידי קריאות טלפוניות דחופות מעולם העסקים המשגשג. היה עלינו לקבל החלטה עסקית או אחרת בכל שנייה מסדר יומנו העמוס לעייפה. שוב לא יכולנו לצאת כך סתם מביתנו ולהפליג למקומות שבהם חשקנו. שיירה כמעט מלכותית ליוותה אותנו לכל אשר נלך.
התלבטנו בשאלות קשות: כיצד נבחין מעתה מיהו ידיד אמת ומי מבקש את קרבתנו על מנת לחמוד את הצלחתנו וכספנו? אומנם כל משאלה חבויה שלנו תוגשם כהרף עין, אך כל עולמנו אפוף לפתע חשדות וחרדות.
השמחה והעליצות חלפו לבלי שוב. קיבלנו החלטה אמיצה. נשוב אל חיינו הקודמים נטולי המיליארדים. האושר שב והציף אותנו. החיוך שב ונחת על שפתינו. הידד! חיינו הפכו ליותר מאושרים. חזרנו אל עצמנו ומשפחתנו רגועים ושלווים יותר.