על פופוליזם כלכלי (1): לחברי הכנסת האלמונים שאך הצטרפו לפוליטיקה הישראלית יש שתי דרכים לפרוץ את האלמוניות שלהם: האחת, קשרים עם התקשורת וקידום מטרות משותפות; השנייה: אמירות פופוליסטיות, בייחוד בתחום הכלכלי, בסגנון עושקים את הציבור, חולבים אותו ודופקים אותו, בלי כל קשר למספרים ולעובדות. לא שזה לא נכון במקרים מסוימים, אבל בהכללה גורפת זהו פופוליזם מזוקק.

מי שהיטיבה לתפקד על המשבצת הזו בעבר הייתה שלי יחימוביץ', שכל התבטאות שלה קפצה לכותרות; סתיו שפיר הלכה בעקבותיה, ומאז צצים חברי וחברות כנסת שמנסים לעלות על הגל הפופוליסטי. הנושא שעל הפרק: המשך הקפאת המשכנתאות בעקבות משבר הקורונה. הדוברת: חברת הכנסת הילה שי־וזאן מכחול לבן. השבוע היא התנפלה על הפיקוח על הבנקים בעקבות המתווה המעודכן להקפאת משכנתאות בצורה מדורגת.

היא טענה שזהו "מתווה דרקוני שלא עולה בקנה אחד עם מציאות יוקר המחיה בישראל", שזו "חזירות קפיטליסטית של בנק ישראל והבנקים", מתווה שידרדר חלק מהציבור "אל עברי פי פחת" וכן שהבנקים "זורים חול בעיניים". ואז, כמובן, הבנקים הם הרעים אוטומטית ורק ח"כ שי־וזאן תפעל ללא חת נגדם: "נפעל בכל האמצעים שעומדים לרשותנו כדי למנוע מהבנקים גריפת מאות מיליוני שקלים בזמן שחשבונות הבנק של מאות אלפי בתי אב בישראל נגמרים" (איזו דמגוגיה! איך בדיוק תפעלי ובאילו אמצעים?).

הילה שי וזאן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)הילה שי וזאן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)


והשורה התחתונה, איך לא, איום מאסון שמתקרב עלינו: "אם אלפי משפחות לא יעמדו בהחזרי המשכנתאות וההלוואות, שבמתווה הנוכחי עשויים להאמיר, אנו עלולים למצוא עצמנו בפני קטסטרופה כלכלית גדולה ביותר. הגיע הזמן לשים את הצרכנים במרכז ולהפסיק לתת לבנקים להרוויח הון על גב הציבור".

במשך השנים הארוכות שלי בתקשורת היו אין־ספור פוליטיקאים שהכריזו על "הצרכן במרכז" ועל כך שרק הם ידאגו לו. לא פעם ולא פעמיים הדאגה הזו התבטאה ברפורמות מגוחכות שרק עשו את ההפך: ייקרו את השירותים לאזרח ופגעו בצרכן, ששילם מחיר יקר על אגו של פקידים ושל פוליטיקאים צמאים לכותרות.

זאת ואף זאת, לאורך כל משבר הקורונה קראתי שוב ושוב תחזיות אפוקליפטיות, הן של פוליטיקאים והן של כלכלנים, על כך שאלפי אזרחים עלולים להיזרק מבתיהם בתחילת 2021 מפני שלא יוכלו לשלם את המשכנתאות וההלוואות שלהם. היו רגועים, לא יהיו אלפים, וספק אם יהיו כאלה בכלל, בין היתר מסיבה פשוטה מאוד: הבנקים לא יכולים להרשות לעצמם תמונות וכתבות של זריקת אנשים מהבית רק בגלל פיגור בהלוואות - זה הסיוט הגדול של הבנקים - ולכן הם ינסו בעצמם להימנע מכך בכל מחיר.

נושא הקפאת המשכנתאות הוא אכן מאתגר ובנק ישראל, עם הבנקים, הקפיא את המשכנתאות בעקבות משבר הקורונה. אזרחים שאיבדו את שכרם, ולו באופן חלקי, לא יכולים להמשיך לשלם משכנתה בסך אלפי שקלים בחודש. והנה, אנו באנו השבוע להחלטה שהוציאה את קצפה של חברת הכנסת האלמונית. מה עושים הלאה? ממשיכים להקפיא בצורה גורפת או בצורה מדורגת? בנק ישראל הלך, בצדק רב, על מתווה שונה של הקפאה, אבל עם כוכבית, עם תנאים, כשהמטרה היא לגמול את הצרכנים מהקפאה מתמשכת. המספרים הם כאלה: ממרץ ועד נובמבר אישרה המערכת הבנקאית קרוב ל־860 אלף בקשות לדחיית הלוואות בהיקף של כ־11 מיליארד שקל. יתרת החוב הכולל של הלוואות בדיור שנדחו עומדת על 46.8 מיליארד שקל, כ־11% מסך החוב הכולל לדיור; ואילו בהלוואות שאינן דיור, יתרת החוב הכולל של הלוואות שנדחו עומדת על 6.5 מיליארד שקל, כ־6% מהחוב הכולל.

המתווה החדש, כאמור, מאפשר ללקוחות שדחו את הלוואותיהם בהתאם למתווים קודמים להמשיך ולדחות את תשלומי המשכנתאות וההלוואות הצרכניות, אך במתווה הנוסף הושם דגש על חזרת הלווים לתשלום הלוואותיהם - באמצעות לוח תשלומים מקל. כמו כן, לקוחות שנפגעו מאוד מהשלכות משבר הקורונה ועומדים בכמה תנאים (מתחת להכנסה מסוימת למשק בית), יוכלו לפנות בבקשה לפעול על פי המתווה הנוסף, כך שהתשלומים החודשיים יופחתו לתקופת זמן ממושכת ללא עמלות ובהתאם לשיעורי הריבית המקוריים של ההלוואה.

ח"כ שי־וזאן חייבת להבין: הכי קל זה להמשיך להקפיא בצורה גורפת, אבל הקפאה ממושכת היא מסוכנת בעיקר לצרכנים, כי ככל שהאשליה מתארכת - כך היא ממכרת יותר. נניח שתשלומים של כ־4,000־5,000 שקל הוקפאו ויוצרים אשליה שיש כסף פנוי בחשבון הבנק. הפיתוי גדול ומוביל גם לצרכנות לא נבונה, צריכה למשל. נכון, יש משקי בית שאין להם שום ברירה, כי ההכנסות התכווצו ולכן הם חייבים הקפאה. אבל, בהתחשב בפתרונות של תשלום לאבטלה ולחל"ת, זה לא שהשכר נעלם כלא היה - הוא משולם על ידי המדינה, גם אם בצורה חלקית. לכן המטרה של המתווה היא להחזיר את הצרכנים בהדרגתיות לתשלום חובם, כי כל חוב צריך בסופו של דבר לשרת. וככל שההקפאה נמשכת, לידיעת ח"כ שי־וזאן, התשלומים בעתיד יהיו גבוהים יותר, כי אין ארוחות חינם בעסק הזה. חוב שמוקפא לא נעלם - פוף ואין הלוואה ואין חוב.
כאשר האופק נראה אופטימי, כאשר החיסונים או־טו־טו יגיעו, נראה שהמשק יחזור במוקדם או במאוחר - מחצית 2021 - לשגרה, כך שזה בדיוק העיתוי להתחיל לגמול צרכנים מההקפאה. זה רק יעזור להם, בניגוד למה שחושבים כל אלו שכביכול לבם יוצא אל הצרכנים העשוקים כביכול.

על פופוליזם כלכלי (2): שבעה חודשים לערך בתפקיד שר התקשורת הספיקו ליועז הנדל למצב את עצמו כמביא הבשורה הגדולה של האינטרנט המהיר לישראל. מה שעושה הנדל בדרכו למיצוב התדמיתי הזה, וכדי לנסות לשווק את עצמו כמי שמחבר את ישראל לאינטרנט המהיר (איזו דמגוגיה!), הוא להקטין אחרים: "המשרד היה בסטגנציה הרבה זמן. אפשר להאשים את תיק 4000, אפשר להאשים את אלו שהיו לפניי - בסופו של דבר המשרד היה בתת־תפקוד", הוא אמר השבוע. הווה אומר, אני באתי, הוקוס־פוקוס, הפכתי את כל העולמות ולכולכם יהיה אינטרנט מהיר בזכותי כי כולם היו בתת־תפקוד, ורק אני, כבוד השר הנדל, בזכות האובר־תפקוד שלי, בזכות ההיפר־אקטיביות שלי, הבאתי ברכה על מהירויות הגלישה בישראל.

יועז הנדל (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)יועז הנדל (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)


אני מקווה מאוד שלפחות הנדל יודע את האמת לאשורה ואם לא, אז בבקשה: התוכניות לפריסת הסיבים האופטיים היו מונחות כבר לפני כמה שנים, עוד בתקופת שלמה פילבר ובנימין נתניהו. מה שכיום הנדל ומשרד התקשורת נותנים לבזק ולמיזם הסיבים האופטיים של סלקום וקרן תש"י הן הטבות גבוהות פי כמה ממה שהציעו להן בזמנו, אם בכלל היו אז הטבות. ניתחתי פה את הסוגיה הזו בעבר לפרטי פרטים. אם פילבר ונתניהו היו מציעים את מה שהציע משרד התקשורת כיום - ולא רק בנושא הסיבים האופטיים - הייתה פורצת מהומת אלוהים שהייתה גוררת דוח מבקר.

זה אומר דבר עצוב מאוד: לפילבר לא נתנו לנשום, לא התקשורת ולא הפקידים ולא המתחרים של בזק. הסיבה היתה פשוטה מאוד: עשו לו את המוות רק מפני שפילבר נחשב לאיש של נתניהו. זה לא היה קשור לסיקור אוהד או להטיית סיקור, ממש לא, כי כל דבר שפילבר רצה להוביל, גם אם הוא לא קשור לבזק - למשל, מיזוג סלקום־גולן שיצא לדרך בתקופת הנדל - נעצר ונבלם בטענה מגוחכת של "הטבות".

ההתנגדות לא הייתה למדיניות הפרו־צרכנית שהוביל פילבר, כי עובדה שהיום הדברים עוברים בלי סערות תקשורתיות ומתחת לרדאר, אלא אך ורק בגלל ההתנגדות האוטומטית לפילבר ולנתניהו. התמזל מזלו של הנדל שמריחת הזמן בפריסת תשתיות האינטרנט בישראל גרמה נזק כה כבד למשק, של עשרות מיליארדי שקלים, עד שלא הייתה ברירה אלא להאיץ עכשיו את הפריסה גם במחיר הטבות הרבה גבוהות יותר.

אני מזכיר להנדל את אמירותיו של פילבר מהשבוע האחרון ברשתות החברתיות: פקידי מבקר המדינה, שכתבו את הדוח על שוק התקשורת ובעיקר בזק בשנת 2017 (חלק מהתשתית לתיק 4000), היו לתפיסת פילבר "משוטים על ידי חברה מתחרה" (התכוון לפרטנר) ו"הם אפילו לא מבינים כמה היו אידיוטים שימושיים בקרב גלדיאטורים שגדול עליהם בכמה מספרים". הוא קרא להם "חבורת מדושנים שהגיעה אחרי כל כתבת השמצה ב'דה מרקר' לחפש 'ראיות' והפכה אותם לדוח מופרך שהנרטיב שלו נקבע למעשה בידי עיתונאים וגזרי כותרות". פילבר קרא גם למבקר המדינה הקודם יוסף שפירא "מגלומן" שהרס את שוק התקשורת וגרם נזק של עשרות מיליארדים בהחלטות בעייתיות לעיכוב של קידום תשתיות שדרדרו את ישראל לרמת עולם שלישי.

קל מאוד לטעון שפילבר מוציא את תסכולו על אלו שהכפישו אותו בעבר בדוח המבקר, אבל במבחן הזמן ובמבחן המספרים הוא צודק בהחלט: הדוח של המבקר היה מופרך, העיכוב בפריסת התשתיות גרם לנזק של עשרות מיליארדים, וההטבות שחולקו עתה הן גבוהות הרבה יותר.
חבל ששר התקשורת הנדל מעוות את ההיסטוריה רק כדי לצבור נקודות זכות שלא מגיעות לו.

על פופוליזם כלכלי (3): ריב רגולטורים הוא דבר נפוץ, כל עוד הוא נעשה מאחורי הקלעים. אבל כשהוא פורץ החוצה - מה שהופך את זה כמובן לפומבי ולמעניין - כי כך מבינים מה הם אומרים האחד על זולתו בחדרי חדרים.

מהצד האחד של הריב ניצבת ענת גואטה, ראש רשות ני"ע, ומצדו השני ד"ר משה ברקת, העומד בראש הרשות לשוק ההון והביטוח. נושא המחלוקת: ההתערבות המוגזמת של ברקת, לתפיסתה של גואטה, בנעשה בשתי חברות הביטוח מגדל וכלל ביטוח, האחת עם גרעין שליטה - מגדל עם שלמה אליהו - והשנייה בלי גרעין שליטה, אבל עם בעלי מניות מיעוט כמו של אייל לפידות ואלפרד אקירוב.

משה ברקת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)משה ברקת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


לא פעם כתבתי פה שברקת הגזים. רגולציה זה בסדר, אבל ניהול והלאמה בפועל - זה כבר מרחיק לכת - וזה מה שהוא מנסה לעשות, בייחוד במגדל. אומנם גואטה התנסחה בעדינות, אבל זה היה בהחלט המוטו שלה בכנס שנערך בחודש שעבר: "צריך להבין שהמערכת של שוק ההון אינה בית מרקחת", אמרה גואטה, "ולניסיון לייצר תהליכים סטריליים והגייניים יש מחיר.

במקומות שקיימת בהם התערבות רגולטורית בפעולה של בעלי מניות, זה ללא ספק מרתיע. צריך לשאול את עצמנו מהו הסיכוי שבעלי המניות יצליחו לשקם את ערך האחזקה, כלומר מה ההשפעה שיש להם על הממשל התאגידי. המצב שנוצר לא מאפשר לחברות הביטוח לגייס הון, מה שפוגע בביטחון שלהן".

הבעיה שלי עם ברקת היא שהוא בחר במודל "בית מרקחת" שלו את מגדל. מספר ההודעות שיוצאות בשם הרשות שהוא עומד בראשה על החברה נוטע את הרושם שברקת הוא בעל הבית בחברה - הוא השקיע בה מהונו, והוא מנהל אותה, עד כדי בחירה בפועל של נושאי תפקידים בה. רגולציה תמיד תהיה בעסקים, בזה אין ספק, אבל היא חייבת איזונים ובלמים. ברקת איבד את האיזונים והבלמים.

על פופוליזם כלכלי (4): צריך ספר עב כרס כדי לאכלס את כל הנבואות השחורות על הכלכלה הישראלית ועל הכלכלה העולמית עם הופעתה של הקורונה. בישראל חוזרים שוב ושוב על המנטרות של "אסון כלכלי", של "קיפאון כלכלי" ושל "הרס כלכלי". אכן, יש אתגרים כלכליים בעקבות המשבר, אבל בל נגזים. בזמנו, כשהחל המשבר, כתבתי באתר "מעריב" המלצה כללית למשקיעים: כשהכותרות בתקשורת שחורות משחור ומבשרות על הרע מכל בעתיד - זה הזמן לנהוג הפוך ובשוקי ההון.

 ובכן, מאז השפל לאחר הירידות התלולות בחודש מרץ השנה עלה מדד הדאו ג'ונס סביב 60% (!) ונע סביב 30,000. מדד הנאסד"ק עלה מאז השפל במרץ סביב 80%(!). בישראל, שהבורסה שלה מפגרת מאוד אחרי זו האמריקאית, עלה מדד ת"א 35 ב־25% מהשפל במרץ.

נוטים להסביר את התנהגות השווקים יתר על המידה, על כל תנודה ותנודה, ומובן שהריבית האפסית זה עשור ויותר תורמת לעליות השווקים. אבל לאורך ההיסטוריה הפיננסית השווקים הצליחו לקרוא את מה שעתיד לקרות בכלכלה טוב הרבה יותר מכל נביאי הזעם שלה. וחשוב יותר: לאורך ההיסטוריה הוכיחו שוקי המניות שהם האפיק הרווחי ביותר למשקיעים לאורך זמן.

מה שהשווקים מאותתים לנו הוא דבר פשוט מאוד: משבר הקורונה הוא לקראת סיום, כבר רואים את האור בקצה המנהרה, והכלכלה העולמית תשתקם ממנו הרבה יותר מהר מכפי שכל מנבאי החורבן שלה חושבים.

[email protected]