המפלגה הלכה לעולמה
השבוע היו מי שבחרו לעסוק בעוד סוגיה לא חשובה, והיא עתידה של מפלגת העבודה. זה קרה אף שהמפלגה נפחה מזמן את נשמתה ולכן אין לה עתיד. בכל הסקרים שבהם נשאל הציבור מה היה קורה לו הבחירות היו נערכות היום, מתקבלת אותה תשובה: העבודה לא עוברת את אחוז החסימה ונעלמת מהמפה הפוליטית.
כשעסקנים חשים שהכיסא שעליו הם יושבים מתנדנד והם עשויים להיפרד ממנו לצמיתות, הם נתקפים חרדה, לא מבזבזים רגע פנוי ויוצאים לקרב חייהם. זאת כנראה הסיבה שחברי המפלגה נקראו להחליט בתחילת השבוע אם לשנות את חוקת המפלגה, שמעניינת קומץ עסקנים שעוסקים בהישרדות פוליטית. מה שעניין את שומרי הגחלת של העבודה הוא האם צריך לאפשר ליו"ר המפלגה השר עמיר פרץ לנהל משא ומתן לאיחוד עם כחול לבן.
חברת הכנסת מרב מיכאלי, שמתנגדת לאיחוד שלא ברור אם יתרחש, טוענת בכל הרצינות שההחלטה של פרץ ואיציק שמולי לבטל את הפריימריז תביא בוודאות לחיסולה הסופי של המפלגה, כאילו שלעבודה יש אלטרנטיבה אחרת מלבד חיסול. לא ברור לי איך פריימריז יכולים להחיות מפלגה שהחזירה מזמן את נשמתה לבורא. לא קראתי ולא שמעתי על רשימת אישים שמסוגלים, או מעוניינים, להחזיר את העבודה לימיה הגדולים, ולולא רעשי הרקע שנשמעים ממקום קבורתה, לא היינו זוכרים את עובדת קיומה של המפלגה שהקימה את המדינה.
על השרים עמיר פרץ ואיציק שמולי, שניים מראשי העבודה, אפשר לומר שהם בעלי זיקה חברתית מוכחת. פרץ היה יו"ר הסתדרות מצוין, בימים שההסתדרות הייתה גורם משמעותי במשק, ואיש לא יכול היה להתעלם ממנה. שר העבודה והרווחה שמולי הוא בעל רגישות חברתית, והישיבה בממשלה שחקה את תדמיתו הציבורית. השניים, שיש להם מה להציע בתחום החברתי, התאדו בממשלה הנוכחית. עכשיו הם מחפשים בית פוליטי חדש - ולא בטוח שהם ימצאו אותו בקלות.
תא"ל אבי בלוט
המזכיר הצבאי של ראש הממשלה התלווה אליו בטיסה חשאית לסעודיה, שהיא ארץ אויב. תא"ל בלוט לא דיווח לכאורה על הטיסה, לא לרמטכ"ל שהוא מפקדו הישיר ולא לשר הביטחון. זה מעשה חמור שאסור לעבור עליו לסדר היום. במציאות הפוליטית שבה היחסים בין שר הביטחון לראש הממשלה הפכו ליריבות אישית, הבלתי אפשרי הופך לאפשרי, ונראה שהקצין הבכיר שעמד לדין משמעתי וננזף בעבר יצליח להיחלץ בשלום גם מהפרשה הזאת.
באמצע יוני 2018 נפרץ רכבו של בלוט, שהיה אז אלוף משנה. מתוך הרכב נגנב תיק ובו מסמכים מסווגים. זה לא מנע מבלוט לזכות חודשיים אחר כך בדרגת תת־אלוף ולהתמנות למזכיר הצבאי של ראש הממשלה. שלא כמו האלוף חגי טופולנסקי, שהפגין מנהיגות ואחריות אישית והחליט להתפטר מצה"ל בעקבות גניבת מחשב צבאי מביתו במושב ערוגות, בלוט לא העלה על דעתו שקיימת אפשרות כזאת.
חמישה חודשים אחר כך, בתחילת ינואר 2019, כשבלוט שימש בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, נרשמה לו הערה פיקודית מהרמטכ"ל אז גדי איזנקוט, על כך שלא העביר בזמן את הנחיית ראש הממשלה לעכב את פינוי עמונה, שהייתה מאחז ויישוב קהילתי, שהוקם כקילומטר מזרחית לעפרה. עכשיו, כשתא"ל בלוט בחר לא לדווח לרמטכ"ל על טיסה לארץ אויב, וייתכן שפעל כך מכיוון שהתבקש להסתיר את נסיעתו, מצופה מהממונה עליו לבצע אחד משני דברים: להדיח את הקצין הבכיר מצה"ל או לפחות לפעול כדי למנוע בעתיד את קידומו.
סנ"צ שי מזרחי
מפקד משטרת קריית מלאכי שהודח מתפקידו בעקבות חשדות שלפיהם זייף נתוני פשיעה של התחנה שעליה פיקד, חזר עכשיו לתפקיד אחר - עם סיומה של חופשה כפויה. בתחקיר שערך תאגיד השידור הציבורי לפני מספר חודשים, התברר שאזרחים שהתלוננו במשטרת קריית מלאכי על פריצה או גניבה של רכבים בבעלותם, זומנו לחקירה באזהרה בחשד שמסרו למשטרה הודעה כוזבת, ולחלקם נפתח תיק פלילי. אם עדיין לא הבנתם, זאת הייתה הדרך להרתיע אזרחים מלהתלונן, כדי להציג מצג שווא על ירידה בפשיעה בקריית מלאכי.
החשד שעלה נגד הקצין הבכיר הוא שסנ"צ מזרחי היה מעורב לכאורה בזיוף נתונים כדי שיצביעו על ביצועיה המרשימים של תחנת המשטרה שעליה פיקד, על מנת להוכיח שהוא נאבק ביעילות בפשיעה, מה שהתברר כלא יותר מבלון מלא באוויר חם. כשכתבתי בטור הזה לפני מספר חודשים על סנ"צ מזרחי, הייתי משוכנע שאם יוכח שהקצין הבכיר "שיפץ" נתונים, ויתברר שנתוני הפשיעה של התחנה זויפו, המשטרה תראה לו את הדלת הביתה.
קצין משטרה, גם אם אינו בכיר, חייב להיות מי שלא דבק בו רבב. מה גם שלמשטרת ישראל אסור להסכים או להשלים עם תרבות שקר. במשטרה חושבים אחרת. שם הוחלט להסתפק בהערת מפקד. על דעת מ"מ המפכ"ל הוחלט לשבץ את סנ"צ מזרחי בתפקיד לא פיקודי באגף התנועה.
ביקשתי לשמוע מהמשטרה מדוע הוחלט לשלב אותו מחדש בשירות ולא לפטר אותו או לנקוט נגדו צעדים משמעתיים, אבל שם העדיפו להתחמק מתשובות למרבית השאלות ששלחתי אליהם. מהמטה הארצי נמסר שהאירועים הקשורים בסנ"צ מזרחי נבדקו ביחידה לחקירות שוטרים ובמחלקת המשמעת של המשטרה, ובתום הבדיקה התיק נסגר מחוסר ראיות.
מי הנעלם?
זוכרים את הימים שבהם יכולנו למצוא בקלות מספרי טלפון של מנהלים בכירים במשק, ולהתקשר ללשכתם כדי להתלונן או להחמיא להם? לפני שבועיים כתבתי כאן על רשימה גדולה של מנהלים בכירים שאי אפשר למצוא את מספרי הטלפון שלהם, משום שהם מעדיפים כנראה שלא נמצא אותם, אולי מפני ששיחה איתנו מהווה עבורם טרחה או בזבוז זמן.
ציינתי גם את העובדה שבדף הפייסבוק של המוסד לביטוח לאומי לא מופיע מספר טלפון מעודכן של לשכת המנכ"ל. מאיר שפיגלר, המנהל הכללי של הביטוח הלאומי, היה היחיד שהרים את הכפפה, והורה לעדכן מיד את מספר הטלפון הישיר של לשכתו באתר האינטרנט של הביטוח הלאומי. בדקתי ומצאתי ששפיגלר מקפיד להשיב לכל פונה.האם צעדו של מנכ"ל הביטוח הלאומי יביא מנהלים נוספים לנקוט יוזמה דומה? אני לא בטוח.
הכותב הוא משפטן, לשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון