עוד מעט יהיו חיסונים. עוד מעט. ואולי קצת יותר מעוד מעט. אבל בטח לא הרבה. כך או כך, החלטות בפתח. החלטות שצריכה לקבל המדינה, והחלטות שצריכים לקבל האזרחים. מצד המדינה - את מי לחסן ראשון, ואת מי אחר כך, ובאיזה קצב, וכמה חשוב שזה יקרה מהר, ואיך עושים שזה יקרה מהר, ואיך עושים שזה יהיה רחב ומקיף. שכולם יתחסנו, ולא רק שיעור קטן מדי מכלל האזרחים.
וגם לאזרחים יש החלטה לקבל. הם צריכים להחליט אם להתחסן, וצריכים להחליט מתי. האם הם רוצים להידחף בתור ולהיות ראשונים, או אולי להתעכב ולהיות אחרונים. או אולי לא להתחסן אף פעם. וכמובן, הם צריכים להחליט כל עוד ההחלטה בידיהם. כלומר, כל עוד המדינה מאפשרת להם להחליט, ולא כופה עליהם החלטה. האם המדינה יכולה לכפות עליהם החלטה? האם היא יכולה לכפות עליהם להתחסן?
זו שאלה מעניינת, ששווה לפתוח בהשוואה לדוגמה אחרת. ב"דחיפות קלות", ספרם המעניין של זוכה פרס נובל לכלכלה ריצ'רד תיילר והמשפטן החשוב קאס סאנסטיין, עוסקים המחברים בשאלה האם למדינה מותר לקחת מאזרחים איברים להשתלה בלי הסכמתם. כן, כן, ממש כך, איברים בלי הסכמה. לא מאזרחים חיים חלילה, אלא ממי שכבר הלכו לעולמם, או קרובים מאוד לזה.
והמחברים כותבים: "אין זה בלתי אפשרי להגן על גישת הוצאת איברים שגרתית". קרי, יש בסיס לטענה שמותר למדינה לקבל החלטה שמשמעותה קציר איברים מגופות אזרחיה, בין שנתנו לכך הסכמה ובין שלאו. למעשה, במקרה של קרניות להשתלה, מדינות רבות כבר נוהגות כך. במדינת ג'ורג'יה בארה"ב, ששינתה את החוק כך שיוּתר לקחת קרניות בלי רשות, עלה מספר הקרניות הזמינות להשתלה מ־25 לשנה ליותר מ־1,000 לשנה. "אם היה נוהג כזה הופך שכיח ביחס לכליות", כותבים המחברים, "אין ספק שהוא היה מונע את מותם בטרם עת של אלפי חולים".
מצד שני, וגם זה די ברור, "רבים היו מתנגדים לחוק המתיר למדינה לקחת חלקים מגופם של אנשים". מדוע היו מתנגדים? משום שישנו "עיקרון מקובל שלפיו, בגבולות רחבים מסוימים, בני אדם זכאים להחליט בעצמם כיצד יטפלו בגופם לאחר מותם". ואם לאחר מותם, קל וחומר בחייהם. ובמילים אחרות, לא קל למדינה, ודאי לא למדינה ליברלית ודמוקרטית, לנעוץ מזרק בזרועם של בני אדם שאינם רוצים בזה. ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר אמר שאינו נוטה לכפות חיסון על האזרחים. וזו כמובן החלטה נכונה, אלא אם יתברר שבלא כפייה אין מתחסנים, ובאין מתחסנים המגיפה נמשכת.
לא מעט מדינות התמודדו בעשורים האחרונים עם אוכלוסיות שמסרבות להתחסן מסיבות שונות. במערב, חלק ניכר מתשומת הלב התמקד בסרבני חיסון מטעמי פייק ניוז. מחקר משולל יסוד משנת 1988 מצא קשר בלתי קיים בין חיסון למחלות ילדים מסוכנות לבין אוטיזם. המחקר פורסם בלי גילוי נאות מתאים על קשרי החוקר עם גורמים שהיה להם אינטרס מפוקפק בתוצאות. אחר כך הופרך שוב ושוב. רישיון הרפואה של החוקר הושעה. כל זה לא עזר. בציבור השתרשה אמונה שיש קשר, או לפחות ניטע ספק שמא יש קשר. ושיעור המתחסנים החל לרדת, עד כדי כך שמחלות שכבר כמעט נעלמו מהעולם החלו לחזור לזירה.
לעקוף את הדעות הקדומות
מחקרים לא מעטים גילו את הקשר בין סרבנות חיסונים לשובן של מחלות. החוקרים בארה"ב סקרו מחקרים משנים קודמות, שדווח בהם על התפרצויות של מחלות כמו חצבת ושעלת. הם מצאו שכמעט כל התפרצות של חצבת החלה באדם שאיננו מחוסן נגד המחלה. הם מצאו שסיכוייו של ילד לא מחוסן לחלות גדולים בערך פי 35 מסיכוייו של ילד מחוסן. הם מצאו בערך 4,000 מקרי חצבת מאז שנת 2000. זו שנה חשובה, משום שבה הוכרזה ארה"ב כ"טריטוריה נקייה מחצבת". כאשר בדקו אצל אלו שבכל זאת חלו את היסטוריית החיסונים שלהם, התברר שחלק ניכר מהם, כמחצית, לא היו מחוסנים. החצבת התגברה בגלל סרבנות. כולל התפרצויות מפורסמות של המחלה בדיסנילנד.
מבקר המדינה, שהוציא דוח על "מחלות מתפרצות ומתחדשות בישראל" קבע כי שיעור החיסונים גבוה, אך זיהה גם "כיסים" של היעדר חיסון. חלקם בגלל חוסר מודעות או נגישות נמוכה, חלקם בגלל עניינים אידיאולוגיים. מצער, אך לא מפתיע לגלות שחלק משמעותי מהכיסים הללו הם בשכונות חרדיות, או בקרב הבדואים. בהתפרצות החצבת לפני כשנתיים, 80% מהנדבקים באזור ירושלים היו חרדים ו־90% מהם לא חוסנו, או שלא ידוע אם חוסנו. המבקר ציטט טענות שלפיהן הקושי בשכונות חרדיות בירושלים אינו נובע בעיקר מסרבנות חיסון, אלא מהיערכות לא מספקת. בשכונות צפופות עם מספר ילדים גדול, צריך יותר מרפאות זמינות, שאם לא כן - "זה מביא לדחיינות עד כדי אי־הגעה לתחנות טיפת חלב".
האם תתעורר בעיה דומה גם עם החיסונים לקורונה? בינתיים אין סיבה מיוחדת להניח כך, אבל יש סיבות אחרות לדאגה. במסגרת אתר "המדד" נבחנו ארבעה סקרים ששאלו ישראלים האם יתחסנו לקורונה כאשר החיסונים יבואו. החדשות הטובות הן שרוב ניכר מהישראלים ירצו להתחסן. החדשות הרעות הן שהסקרים לא מציגים תמונה אחידה.
הביטו בטבלה ובגרף. הם מלמדים דבר פשוט ובהיר: שיעור ניכר מהישראלים לא ירצו להתחסן בגל הראשון. למעשה, ככל שיותר ברור שהשאלה היא על הגל הראשון, כך עולה מספר המסרבים. הסקר של שלמה פילבר לא שאל במפורש על גל ראשון, אבל כן הציע כאפשרות תשובה "אמתין לגל השני". כשליש מהישראלים בחרו בתשובה הזאת. הסקר של תמר הרמן נוסח במפורש כשאלה על חיסון בגל הראשון, ובמקרה הזה זינק מספר הממתינים עד כדי למעלה ממחצית הישראלים.
הבעיה היא כמובן שבלי גל ראשון אין גל שני. בלי מישהו שקופץ למים ראשון - הנחשון - אין מי שיקפוץ אחריו. כך שצריך לקוות שה־40% בערך שמוכנים, או אולי מוכנים, להתחסן ידבקו בעמדתם. אחרת תעלה מחדש לדיון שאלת הכפייה.
ובעצם, היא קיימת בכל מקרה, כי בין חמישית לרבע מהאוכלוסייה אומרים שיסרבו להתחסן. ייתכן שאלה ישראלים שבונים על כך שהמגיפה תיעצר בזכות העובדה שאחרים ייקחו את הסיכון. עמדה מקוממת. ייתכן שאלה ישראלים שסבורים שחיסון מסוכן יותר מהמחלה. כמו ההורים המסרבים לחסן את ילדיהם נגד חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח. המחקרים מלמדים שלא קל לשכנע הורים כאלה לשנות את דעתם. נימוקים מהסוג של "מחקר האוטיזם הופרך" לא עובדים עליהם. העמדה כבר מושרשת, הפחד חזק מההיגיון.
קבוצת חוקרים מלוס אנג'לס מצאה מהי השיטה הנכונה בעבודה מול הורים כאלה. במקום להסביר שמחקר האוטיזם מופרך, לשכנע שהחיסון מגן מפני מחלות קטלניות. טלי שרוט מתארת בספרה "מה זה משנה" את המחקר הזה. היא מסבירה שהמאבק בדעות קדומות כמעט חסר סיכוי. הדרך לשכנע היא לעקוף את המאבק הזה, ולחפש בסיס משותף. והבסיס הוא שגם הורים שמאמינים בתיאוריות האוטיזם עדיין יכולים להאמין במקביל שהחיסון מגן מפני מחלות קטלניות. ואם יאמינו, אולי יחליטו שסיכון הקטלניות מאיים יותר מסיכון האוטיזם.
סטיית תקן
1. אם יהיו בחירות בקרוב, זה המצב בסקרים על פי מדד הקואליציות המשוקלל של אתר "המדד" (themadad.com), נכון ליום רביעי. קואליציית ימין־חרדים שווה כמעט 67 מנדטים. אף קואליציה אחרת (מתוך ארבע שאנחנו מנטרים בקביעות) לא ממש מתקרבת ל־60. הממוצע המשוקלל לקואליציה שאנחנו מכנים "ברית האחים" (ימינה, כחול לבן, יש עתיד, ישראל ביתנו) הוא 57.4. מעולם לא הגיע ל־60.
2. גם לשם גילוי נאות וגם לצורכי שיווק, כמה מילים על אתר "המדד". זה אתר אינטרנט חדש שאני אחד מיוזמיו ושותפיו (יחד עם פרופ' קמיל פוקס ועם נוח סלפקוב). מטרתו כפולה: לאסוף ולנתח נתונים על פוליטיקה, חברה וזהות בישראל - ולדווח לציבור על מגמות ותובנות חדשות בתחומים אלה. אנחנו משלבים מחקר כמותי וכלים סטטיסטיים, וכתיבה לקהל רחב על ממצאי המחקר. בואו בהמוניכם.
3. לפני שאתם מחליטים אם להדליק נרות חנוכה עם המשפחה המורחבת, כדאי לעיין בסקר שערך ה"ניו יורק טיימס" בקרב אפידמיולוגים. הוא שאל מי מהם יארח או יתארח בחגים האמריקאיים, חג ההודיה וחגי החורף (כריסמס וחנוכה). רק קצת יותר מחמישית מהם מתכוונים לפגוש בחג אנשים שאינם מבני ביתם הקבועים.
4. האם היחסים בין רפובליקנים לדמוקרטים בוושינגטון ישתפרו בעקבות בחירת הנשיא ביידן? רוב הרפובליקנים חושבים שייעשו גרועים יותר (54%), ורק חמישית חושבים שייעשו טובים יותר. הדמוקרטים קצת יותר אופטימיים: כשליש חושבים שיהיה שיפור (35%), והקבוצה העיקרית (44%) סבורה ששום דבר לא ישתנה.
5. למי שמתעניין במה שצפוי בשני המרוצים החשובים לסנאט בג'ורג'יה, שיקבעו בידי מי יהיה הסנאט בשנתיים הבאות, אין לנו הרבה מה לחדש. אין סקרים חדשים, ואלה שיש מלפני שבועיים נותנים תשובה הפוכה. אחד קובע ניצחון רפובליקני בשניהם, והשני - ניצחון דמוקרטי באחד ושוויון בשני. ההצבעה תיערך ב־5 בינואר.
השבוע עשינו שימוש בנתונים ובמידע מתוך גאלופ, פיו, "ניו יורק טיימס", דה היל, פוליטיקו, פרוג'קט סינדיקט וריל קליר פוליטיקס.