סרטון איראני מזירת החיסול. צילום: רשתות חברתיות

נסו לדמיין כיצד נראית המציאות האזורית במבט מטהרן. שלוש מדינות ערביות - סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין הקטנה - מאוחדות באיבתן כלפיה. השלוש האלה קיבלו בחודשים האחרונים צמד מתנות בזו אחר זו, המעניקות להן יתרון מוחשי על השכנה הגדולה. הסכמה אמריקאית להצטייד בנשק מתקדם, ובראשו מטוסי קרב מהטובים בעולם. כאילו לא די בכך, נרשמה התקרבות דרמטית ביחסיהן עם ישראל, ובקרוב יתנופפו דגליה על אדמת המפרץ. על המבנה המאיים הזה מנצחת ארה"ב, האורבת לטהרן כל העת עם שפנים חדשים בשרווליה.

בעוד האיראנים חוזים בחגיגה הזו ותוהים כיצד לצמצם את האיום המתרחב, נחתה עליהם מכה נוספת. חיסולו של פחריזאדה איננו רק פגיעה בפרויקט הגרעין. הוא מראה כי האויב מהלך בחופשיות בחצרו הפרטית של המשטר ועושה בה ככל העולה על רוחו. הגרעין האיראני איננו רק אמצעי מלחמתי. הוא בעיקר פוליסת ביטוח לקיומו של המשטר ולביצורו. מדינה גרעינית זוכה ליחס של יראה וכבוד במועדון העולמי. בהיעדרו של הגרעין, אין דבר שיעמוד בפני מי שירצה להשמיד את המשטר, כפי שקרה לסדאם ולקדאפי. והנה, לא רק שהאויב הגיע לראש התוכנית, אלא הצליח להכות ולברוח, באופן המעלה חשד כי קושרי קשר סייעו לו מבפנים. תארו לכם שסוכני אויב היו פועלים בתל אביב, הורגים אישיות ישראלית בכירה ומסתלקים בלי להותיר סימן.

אל מחול החרבות הזה נקלעה אבו דאבי. בשבוע שעבר כתבתי כאן כי האמירותים סולדים מהפטפוטים בישראל על כך שהם ואנחנו התלכדנו יחד בגלל אויב משותף. חזרה ישראלית על המסר הזה מבטאת כלפיהם חוסר רגישות. הרי איראן היא שכנתם. והיא לא נחמדה. לא חלפו כמה שעות מפרסום הדברים, וחייו של המדען האיראני באו לקצם. מה יחשבו האיראנים, אם לראייתם הישראלים הורגים להם אישיות בכירה רגע אחרי שהתפארו כי ההתקרבות לאיחוד האמירויות נועדה לשרת את מאבקה בהם.

טהרן חששה מההתחממות בין אבו דאבי לירושלים כבר מהרגע הראשון. היא הבינה כי מאחורי החיוכים עלולה להסתתר גם התקרבות ביטחונית. משום כך, הקדימה והעבירה מסר מאיים לאמירותים בפרוץ חגיגת השלום: היזהרו משיתוף פעולה עם הישראלים במזימותיהם נגדנו. לאיחוד האמירויות יש הרבה מה להפסיד אם איראן תחליט לבצע בשטחה פיגועי נקם, בתגובה על חלקה במבצע ישראלי זה או אחר. לא צריך יותר מכמה כאלה. תיירים יברחו, משקיעים ינוסו, וגן העדן הנוצץ שהם הקימו בלב המפרץ ימצא את עצמו במצוקה בלתי מוכרת.

את כל זה יודעים היטב גם באיחוד האמירויות. את האיומים מאיראן, הזעם הנקמני בעקבות רצח המדען, ואת החינגה הישראלית שהפכה אותם למשת"פים עוד לפני שנחת אצלם התייר הישראלי הראשון. יודעים ופוחדים מנקמה איראנית. הודעת הגינוי שיצאה משם השבוע נועדה לצמצם את חרון אפה של טהרן. היא נראית כטקסט שגרתי, אפילו משעמם, אבל רחוק מכך. היא מבטאת חרדה לאומית. התגובה הזו אף מסבירה מדוע חֲפֵצה איחוד האמירויות כל העת בנשק מתקדם. שלום עם הישראלים זה נחמד, גם קרבה לסעודים ולארה"ב. אבל באזור כה נפיץ אתה יכול להיקלע, מבלי להניף עפעף, לעימות של אחרים.

משל הדוגמנית והזקנה

ביום חמישי שעבר הגיעו גבר ואישה לאתר הפירמידות סַקַארָה מדרום לקהיר. היא עטתה בגד מסורתי מכף רגל ועד ראש. הוא היה מצויד בתיק. הם קנו כרטיס וצעדו כמה מאות מטרים פנימה. למרגלות הפירמידות, פשטה האישה את מלבושה וחשפה מכנסי מיני לבנים, חולצה הדוקה, שיער שחור אסוף היטב ועוד כמה קישוטים, כולם בסגנון פרעוני. הוא שלף מצלמת וידיאו. בתוך שניות החלה האישה לרקד בסגנון מפתה, ולעיני עובדי המקום ומבקרים אחרים, צולמה לסרטון תדמית שאותו העלתה למחרת לחשבונותיה השונים ברשת.

בתוך יממה התלקחה מחאת גולשים. הם טענו כי במעשיה פגעה הצעירה במקום ובמורשת הפרעונים. התברר כי המצולמת היא סלמא אלשימי, אחות במקצועה ודוגמנית בעיסוקה, שנוהגת להצטלם במלבושים חושפי טפחיים, וכך גם לקנות את פרסומה. אף שמחאת הגולשים לא הייתה דרמטית ונותרה בגבולות הרשת, החליט מי שהחליט להתלבש על הסיפור. הצלם חוסאם מוחמד נעצר לחקירה, אלשימי עצמה זכתה לביקור משטרתי, והסיפור לבש צורה של מסע רדיפה אחרי השד יודע מה. הוא לא נותר בגבולות מצרים, וזכה לפרסום עולמי.

גולש אלמוני בשם "סאלים" הגיב בעוקצנות בחשבונו בטוויטר. "הביקור שלה", צייץ בערבית, "מעורר את זעמם של המצרים, כי הם רואים בכך סילוף של התרבות הפרעונית ושל ההיסטוריה הכבירה שלהם". הוא צירף לדבריו תמונה מטרידה של מצרייה מחטטת בפחים, והוסיף: "אבל אישה באה בימים, שאוכלת שאריות אשפה בגלל עוני ורעב, איננה גורמת להם כעס".

חברים חברים, אבל: מדוע גינתה איחוד האמירויות את חיסול המדען האיראני

"פשע מביש", כינתה אבו דאבי את ההתנקשות בחייו של פחריזאדה. מאחורי הגינוי מסתתר איום איראני בנקמה נגד איחוד האמירויות, וכמובן גם היבט ישראלי