אם יתממשו הפרסומים על כוונת ראש הממשלה בנימין נתניהו לערוך בקרוב ביקור רשמי ופומבי במצרים, יהיה בכך חידוש מרענן. יהיה גם עצוב לחשוב שהדבר לא יצא לפועל זמן רב קודם, כיאה לשתי מדינות הקשורות בהסכם שלום מזה 40 שנה.
הפגישות שהתקיימו בין ראש הממשלה לנשיא מצרים א־סיסי לפני כשנתיים במסגרת עצרת האו"ם בניו יורק הן חשובות, אך שונות באופיין מפגישות במסגרת ביקור רשמי ומתוקשר.
הייתי נוכח בכמה פגישות שנערכו עם הנשיא חוסני מובארק במצרים. כולן היו לא רשמיות. ראש הממשלה הגיע למדינה לשיחות חשובות, אבל דגל ישראל הונף רק לזמן קצר מאוד בנחיתה ובהמראת מטוסו, שמא יתפרש הביקור כרשמי. לכן יש לברך על ביקור רשמי, אם הוא יתממש, אחרי כל כך הרבה שנים.
שלושה נושאים משמעותיים קושרים אותנו עם מצרים: המאבק בטרור הרדיקלי, שמאפשר שיתוף פעולה הדוק שלא ראינו בעבר; הסכם הקוויז המשולש בין מצרים, ישראל וארצות הברית שמאפשר יצוא מצרי של מוצרים עם רכיבים ישראליים לארצות הברית, בלי מכס; והסכם הגז שאנחנו מוכרים למצרים שהתווסף לאחרונה.
הידיעות על הביקור העתידי של נתניהו מתייחסות לשיחות כלכליות עם המצרים. אינני מזהה נושא בתחום הכלכלי שהינו בסדר גודל של אחד משלושת הנושאים הללו, אשר יכול לשנות מהותית את היחסים הבילטרליים, שסובלים מאנמיה הנמשכת מזה שנים רבות.
אחרי כמה עשורים של האטה מכוונת מצדה של מצרים בפיתוח הקשרים הדו־צדדיים, יש לשאוף להשיג מטרות שיתניעו את היחסים. האמרה "תפסת מרובה לא תפסת" ישימה במקרה דנן. לפיכך יהיה יעיל יותר אם בביקור המתוכנן תתמקד ישראל בנושא אחד או שניים לכל היותר, ותדון בהם לעומק מתוך רצון להשיג פריצת דרך שתאפשר לנו בעתיד לפתח את התחום הכלכלי. ההתמקדות תגביר את הסיכוי לחזור עם הישג מוחשי, שיפתח את הדלתות הנעולות כיום.
אחד הנושאים יהיה ביטול ההנחיה ההזויה שהקשר של שגריר ישראל במצרים מתועל אך ורק אל מנהל מחלקת ישראל במשרד החוץ המצרי. יש לתת לשגרירה שלנו חופש לפגוש את מי שהיא רוצה, בדיוק כמו ששגריר מצרים בישראל עושה. היא כבר תאתר במגעיה את התחומים שאפשר לפתח.
הדבר השני הוא לבקש את ביטול החרם של איגודים מקצועיים על ישראל, שדוגמה לו ראינו עם הזמר המצרי מוחמד רמדאן, שלאחר שהצטלם עם עומר אדם נגרר לשימוע בבית משפט במצרים. הסרת החרם תחסוך לנו את עוגמת הנפש ותפתח את הדלתות לביקורים הדדיים שיניבו פירות מהר יחסית.