אם יש קונצנזוס כלשהו בתחום המלחמה בקורונה, הרי זו העובדה שעוצר/סגר לילי אינו יעיל. הוא נוסה במדינות לא מעטות ולא הביא לירידה בתחלואה. אז לכבוד הקונצנזוס הזה התבשרנו אתמול ש"ראש הממשלה שוקל להטיל עוצר לילי על ישראל בשלושת השבועות הקרובים". כי עקרון ההפעלה המרכזי של ישראל 2020 פשוט, אולי אפילו גאוני: מה שהגיוני, אסור לעשות. מה שלא הגיוני, לעשות. אני כבר שומע את חסידי ראש הממשלה מתפארים איך הוא עשה זאת שוב, איך כשכל העולם עוד מדשדש בסגר השני, ישראל משאירה לגויים אבק והיא כבר מטילה סגר שלישי. זה יבוא יחד עם נחירות בוז לכיוון האירופים, שנכנסים לחורף קשה וחווים גל שני של תחלואה. איזה חובבנים. אנחנו כאן בישראל, מדינת אי, אוכלוסייה צעירה, וכבר מסודרים עם גל תחלואה שלישי. אין ספק, הוא קוסם.

פעולות המשטרה לאכיפת תקנות הסגר. צילום: דוברות המשטרה

מי שיצא לפיילוט קניונים בדיוק בבלאק פריידיי, הוא זה שרוצה לסגור הכל בשעה שש בערב. המישהו הזה מאמין, משום מה, שאנשים שצריכים לקנות חלב, או פיג'מה, או דירה, לא ייצאו אחרי שש בערב. הוא טועה. הם ייצאו לפני שש בערב ויגדילו את הצפיפות ברחובות ובחנויות. אלמנטרי. זה בדיוק מה שקרה ביום הראשון של פיילוט הקניונים וזה בדיוק מה שיקרה ב"עוצר הלילי". מאיפה אני יודע? כי זה בדיוק מה שנאמר בדיון על העוצר הלילי בקבינט ב־15 בנובמבר. נתניהו קטע אז את הדיון ואמר שאין טעם להמשיך, כי "זה לא יקרה". הוא הבין שמדובר בשטות. חלף חודש והשטות הפכה למהות. 

אני מעריך שמטרת העוצר הלילי היא למנוע התאספות משפחתית גדולה להדלקת נרות חנוכה. בשביל זה לנעול את המדינה? תגבילו רק את זה: מדליקים נרות רק במשפחה הגרעינית. צאו לקמפיין פרסום אגרסיבי פלוס קנס משמעותי. הבעיה היא שבשלב הזה אף ישראלי כבר לא יקנה קמפיין, או קנס. כי את הקנסות שהוטלו על המוסדות החרדיים שהתעלמו מהסגר - ביטלו. תמיד יהיה השר, או הלוביסט, או האינטרסנט, או הדרעי או הליצמן התורן, שידפוק על השולחן של ראש הממשלה כדי שהעיר האדומה שלו תחולץ מהרשימה ותמשיך כרגיל. תוכנית הרמזור נגררה שבועות עד שהומתה בייסורים. הערבים עושים מה שבראש שלהם, החרדים מזמן לא סופרים אף אחד. אבל העיקר שהשגנו חיסונים.

זה לא חדש, אבל משבר הקורונה מוכיח שישראל היא מדינה לא מנוהלת. עמוס הראל ב"הארץ" כתב בסוף השבוע על הפירוק המתמשך והשיטתי של מוסדות המדינה. כל תפיסות ההפעלה מתפוגגות. שומרי הסף נעלמים. תהליכי קבלת ההחלטות מתמוססים. כשראש ממשלה מרשה לעצמו לנהל את מדיניות החוץ והביטחון בלי שר החוץ ושר הביטחון, כשהחלטות על אישור מכירת מפציצי חמקן במזרח התיכון מתקבלות בחדרי חדרים, כשצוללות נמכרות למצרים תוך אישור חשאי לגרמנים, מה הפלא שאין לאף אחד יכולת להקים מטה מקצועי נטו, נקי מהשפעה פוליטית, שינהל את משבר הקורונה?

לא, אין בישראל פרויקטור. מינו את פרופ' גמזו, החליפו אותו בפרופ' אש. אבל הכל למראית עין. הכוונה בפרויקטור הייתה להעביר את הסמכות הביצועית לידיים מקצועיות. לנתק אותה מפוליטיקה. הקבינט יישב פעם בשבוע, יתווה מדיניות מקרו־אסטרטגית, וזהו. כל ההחלטות יבוצעו על ידי הפרוייקטור, שיקים מועצת מומחים יעילה ויעבוד צמוד עם פיקוד העורף ומערכת הביטחון. ובכן, זה מעולם לא קרה. הסמכות האמיתית היחידה שניתנה לפרוייקטור היא הסמכות להפוך לשק החבטות של כולם. מהתקשורת דרך החרדים, הערבים, האשכנזים והספרדים. 

קבינט הקורונה יושב שעות על גבי שעות בלי להגיע להחלטה כלשהי. שר החינוך מתקוטט עם שר הבריאות שמתקוטט עם שר האוצר, כולם הולכים לראש הממשלה שטוחן אותם זה בזה בדרך לשום מקום. זו הסיבה שבמקום להיות באחד המקומות הטובים בעולם מבחינת הטיפול בקורונה, אנחנו במקום רע מתחת לאמצע.