בתקופה פתלתלה של נגיף הקורונה, שהביא לתמותה של כ־3,000 אישה ואיש, לא דובר על הגהות במקום העבודה בזמן התפשטות הנגיף. איך בכלל השלטונות, כמו הביטוח הלאומי, יכולים לקבוע כי מאן דהוא נפגע מנגיף הקורונה בזמן עבודתו, מילוי תפקידו או בנסיעה באוטובוס למקום העבודה? מה יהיה על מי שאיבד מכושר העבודה, הפך לנכה, נזקק לשיקום, מחלה תופיע בעוד מספר שנים, או חלילה הלך לעולמו? מי בכלל יוכל לקבוע מה קרה בשעות הפנאי, חתונות, הלוויות, ביקור קרובים או הפרה בשווקים, תפילות המוניות וזאת לעומת השהות בשעות העבודה? האם בכלל יש אפשרות לעשות בדיקות וחקירה אפידמיולוגית בדיעבד לקבוצה של עובדים כדי להגיע לחקר האמת?
הביטוח הלאומי שואל רק מתי ביצע מאן דהוא בדיקת קורונה, מי הפנה אותו, מדוע הופנה ומה היו תוצאות הבדיקה. עוד מתעניין הביטוח הלאומי מתי נדבקתם, מי החולה שהדביק אותכם, באילו שעות שהיתם בסביבת חולה קורונה ואם חבשתם מסיכה. גם המעסיק נשאל על התחקיר שעשה במקום העבודה ואם דיווח על כניסת העובד "החיובי" לבידוד. המעסיק נשאל גם על ההתכתבות עם משרד הבריאות. גם עצמאים שיבקשו שיפוי או עזרה מהביטוח הלאומי ייאלצו למלא שאלון, נקווה שיש להם כל המסמכים והתארוך של קורותיהם בתקופת מחלת הקורונה. תתחילו לאסוף מסמכים, עוד תזקקו להם, כולל מסרונים והודות וואטסאפ או הודעות קוליות ממשרד הבריאות. לאל פתרונים כיצד תשמרו הודעות קוליות של משרד הבריאות.
היה סביר כי המוסד לבטיחות ולגהות, שכל תפקידו למנוע מחלות במקום העבודה ובזמן העבודה, יירתם במלוא המרץ למנוע את התפשטות הנגיף במקומות עבודה. משמעות הגהות היא לשמור על בריאות העובדים והמועסקים ולמנוע מהם בהמשך נזק כספי בגלל היעדרות או מחלה שנגרמה בעטיו של עיסוקם. בחודש מאי פרסם המוסד בערבית, רוסית ועברית מידע על נגיף הקורונה ודרכי התמודדות, ובחודש אוקטובר מידע כללי על התנהגות העובדים במקום העבודה, כולל ריחוק, הגבלת השימוש במעלית או שיתוף עם עובדים אחרים בציוד, כולל מקלדת. עוד המליץ לשבץ את אותם עובדים באותן משמרות, מעין קפסולות. מעבר למה שידוע לציבור הרחב, המוסד לבטיחות ולגהות לא הרחיב. ציין שיש לעמוד בהנחיות התו הסגול להעסקת עובדים. מה היו ההוראות של המוסד לבטיחות ולגהות לגבי הסעות עובדים באוטובוסים?
אם יתברר כי מעסיקים ומעבידים לא שמרו על ההוראות לבריאות וגהות העובדים, או שאין להם מסמכים שיצביעו כי עשו הכל למנוע תחלואה של עובדיהם, גם הם צפויים לתביעות של עובדים, ספקים, אורחים, צד שלישי שבא במגע עם עובדיהם במסגרת תפקידו, שנפגעו מקורונה בגלל חוסר זהירות, זחיחות, אי קיום הוראות סבירות או חוסר מזל. בכלל האם למעסיקים יש סעיף בשכבות פוליסת הביטוח לגבי מחלת עובדים מנגיף הקורונה או לצד שלישי כאמור? הרי מחלה זו לא הייתה בספר המחלות, אזי חברות הביטוח עלולות להתנער מתשלום פיצוי הולם!
לאורך כל תקופת התפרצות נגיף הקורונה היו חלק מהעסקים פתוחים מפני שהוגדרו חיוניים על פי החוק לשעה זו. גם סופרמרקטים או בתי מרקחת חייבים לנקוט משנה זהירות לגבי קיום הוראות חבישת מסיכה, ריחוק בן אדם לרעותו, בדיקת חום בכניסה לבית העסק וקיום כללי של מספר השוהים בבית העסק או על מפתנו. במקרים רבים זיהיתי כי בארזים נפלה שלהבת, כלומר, עובדים לא קיימו את הוראות הבטיחות, בעיקר יש המתמחים בהוצאת החוטם מכיסוי המסיכה, אזי מה יאמרו אזובי הקיר, שהם הלקוחות, שגם חלק מהם עזי חוטם.
מה לגבי העובדים הזרים שאולי לא כולם יודעים את כללי הגהות והבריאות במקום עבודתם, בגלל השפה, חשיפה נמוכה לתקשורת או גישה חלשה יותר לתנאי תברואה? לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, שהו בסוף הרבע השלישי של השנה 97,648 עובדים באופן חוקי ועוד 17,494 לא חוקיים. מהאמור בסיעוד שהו 55,450 עובדים חוקיים. עוד 12,094 נשים וגברים לא חוקיים עסקו בסיעוד. האם הם שומרים על הוראות הבריאות, על היגיינה, שמירת מרחק, שמירה שלא לערבב קבוצה עם קבוצה אחרת, כלומר שיטת הקפסולות? עם מי הם נפגשים בסופי השבוע כאשר יש להם יום חופשה? מי יודע במשרד הבריאות כיצד לטפל באוכלוסייה זו של עובדים ספקי שירותי סיעוד לא חוקיים שחושפת דווקא סיעודיים, בדרך כלל חסרי אונים וחסרי קול זעקה? בענף הבינוי עובדים 14,933 עובדים זרים באופן חוקי ועוד 1,791 עובדים זרים באופן לא חוקי. למי הם חשופים, את מי הם חושפים? האם נפגעים יכולים בכלל להגיש תביעה לבית משפט או לביטוח הלאומי בגין הידבקות של עובדים זרים לא חוקיים? לבטח לא.
פה טרם הסתיימה התמונה של מגיפת התחלואה מכיוונים שעליהם לא מדווח. נכון, מדווחים על הלוויות בקרב החרדים, על חתונות בקרב הערבים, על יבוא נגיף הקורונה מטורקיה, יוון או בולגריה. הידעתם כי בישראל שוהים כ־48,600 "תיירים" ששכחו לעזוב את ארץ הקודש עם תום תקופת האשרה? ממדינות ברה"מ לשעבר ישנם תיירים שממש חורשים את הארץ ללמוד רזיה. 37,300 תיירים קבועים, עוד 1,700 ממצרים, 1,200 מוונצואלה, 1,000 ממקסיקו ומפרו כל אחת ומשאר מדינות העולם. לתיירים אלה אין ביטוח, אם הם גורמים נזק אצל מעסיקיהם המפעילים אותם לא חוקית, בטח קשה להם ללכת להיבדק על תקן תייר בקבע, ולבטח אינם יודעים רזי נגיף הקורונה ודרכי התמודדות, אולי רק הסברים דלים של מעסיקיהם שנותנים להם מחסה עבודה ולעתים לינה בניגוד לחוק.
השלטונות הצליחו השנה עד לחודש ספטמבר להרחיק 899 "תיירים", 101 עובדים זרים שהיה להם רשיון שפג ועוד 1,883 זרים ששהו לא חוקית בישראל. צריך לקוות שהתיאום בין המשטרה, משרד הבריאות ורשות האוכלוסין יתהדק, או לתת טיפול לזרים הלא חוקיים בישראל בנושא הקורונה או להרחיקם ברגע שיהיו טיסות של ממש לחו"ל. וכמה כתבי אישום הוגשו נגד מעסיקים בתשעת החודשים הראשונים של השנה אתם שואלים? 75 בלבד, וכן ניתנו 56 פסקי דין. ממש לא מרתיע.
ההיזקקות לעובדים זרים, חוקיים ולא חוקיים או "תיירים" וכן עשרות אלפי פלסטינאים הנכנסים מדי יום לישראל, לשבור לחמם, נובעת בעיקר מחוסר מיכון, אוטומציה, רובוטיקה והמילה האחרונה - קובוטיקה, שהוא רובוט המסוגל ללמוד בעצמו על משימות רב־תכליתיות בעודו ממשק עם עובד מתוחכם. נתעלם לרגע מהפלסטינאים שאנחנו חייבים למצוא להם מקום תעסוקה, עניינית ומוסרית, אפילו זה דוחה את תנופת המיכון ופריון העבודה בענף הבנייה שרובם עוסקים בו.
הבעיה היא עם שאר העובדים הזרים החוקיים והלא חוקיים שממשיכים לבוא לישראל על רקע השכר הגבוה במונחים בינלאומיים שהם יכולים להשתכר פה, גם בגלל חוזקו של השקל הישראלי. בנק ישראל שם בצדק על סדר היום את עניין פריון העבודה בישראל, שימו לב, פריון הנמוך ב־24% מזה של מדינות הייחוס, הן מדינות ה־OECD. דוח מיוחד של הבנק המרכזי מצא כי הפערים לא מצטמצמים. הפער נובע מההון האנושי, כלומר רמת ההשכלה והידע הרלוונטיים למשק, ממלאי ההון הפיזי, כלומר בניינים, מכונות וציוד עם תשתיות רלוונטיות, וכן ידע צבור במו"פ ופטנטים למיניהם. הכל יחדיו, אם ברמה גבוהה, מוביל לתהליכי ייצור יעילים. ההון הפיזי השתפר בשנים האחרונות, כולל תשתיות, כבישים ומסילות ברזל כמו גם אזורי תעסוקה ותעשייה נאים יותר ובינוי מודרני וירוק יותר.
הבעיה העיקרית היא באיכות ההון האנושי, כן, לימודי ליבה, חשבון, אם אפשר מתמטיקה, אנגלית והכרת יסודות המקלדת, המחשב והאינטרנט. אוריינות דיגיטלית מינימלית. דברים בסיסיים אלו לא הגיעו לקבוצות אוכלוסייה בשוליים שהמדינה הזניחה במשך עשרות שנים בעודה מתרכזת במתן עזרה ותקצבים לתעשיית ההייטק ותעשיית הסופר טק.
הפן השני של המשק ממש בקצה האחר. קחו לדוגמה את "רשות החדשנות" שהמדינה, בצדק מבחינות רבות, מקצה לה סכומים נכבדים, כמעט ללא הגבלה, כדי שישראל תוכל לעמוד באתגר המחר של הטכנולוגיה העתידית מול המדינות השואגות בתחום בעולם. השנה הוציאה רשות החדשות בקשה שיגישו לה תוכניות בתחומים הבאים, שלהם היא מקציבה 150 מיליון שקל. ועדת המחקר של הרשות אישרה שלוש תוכניות מחקר בין התעשייה לאקדמיה: מערכות שליטה ובקרה בכלי רכב אוטונומיים במטרופולין וניהול ציי רכב ומכוניות של יצרנים שונים; תקשורת קוונטית לתקשורת לחוות שרתים, תוך מעבר תקשורת מאובטחת עם יכולת הצפנה; עיבוד חומרים בלייזר רב־עוצמה, לקבלת תוצאות יותר מדויקות של חיתוך בסגסוגות שונות. הרעיונות מבריקים, הגישה חכמה וחיונית - לשמור על עילית הטכנולוגיה הישראלית, בעיקר על רקע איומים, הן צבאיים והן תעשייתיים.
אבל השאלה היא מדוע המדינה אינה מקצה כספים לאוטומציה ולמיכון בתעשיית הבניה המפגרת שונות דור, מבחינת הזמן שלוקח לבנות מבנה או דירות, או לתעשיות המסורתיות הסובלות מכך שאינן יכולות להתחרות ביבוא הזול מחו"ל, בעיקר מסין, ולכן נאלצות לגייס עובדים לא מקצועיים עם רמת הכשרה בסיסית ושכר נמוך ולעתים תוך ניצול. השאלה היא מדוע לקח לממשלה הנוכחית ויכוח של חודשים כדי להגיע לשיתוף פעולה בין משרד האוצר למשרד הכלכלה בדבר תוכנית הכשרה ל־100,000 איש שיוכלו אחר כך להתברג בתעשיות עכשוויות? מדוע לא משקיעים יותר בסקטור הערבי ובסקטור החרדי, כן דווקא בקרב אלה שעדיין נשארו מאחור? מדוע אין עידוד השקעות בתחום הבריאות והרפואה התעסוקתית, שזה עתה נחשפנו למערומיה במחלה הנגיפית?
נגיף הקורונה הוא דווקא הזדמנות לעשות שינויים במבנה התעסוקה והחברה בישראל, לשיפור פריון העבודה שיביא גם לשוויון רב יותר. בנק ישראל מציע מה שברור זה עשרות שנים: לעבור למבנה לימודים של חמישה ימים בשבוע, כמו בחו"ל. מבנה של שישה ימי לימוד פוגע בפריון העבודה בישראל, קובע הבנק, בגלל שאין תאימות בין ימי החופשה של התלמידים לימי החופשה של המועסקים. מתברר, כפי שרבים מכם יודע, שהורים נאלצים לקחת את ילדיהם לעתים קרובות למקום העבודה או לא מופיעים במקום העבודה, בלי הודעה ומבלי לבקש ימי חופשה. התוצאה היא פריון עבודה נמוך. כ־52% מהנשאלים אמרו כי ימי החופשה של הילדים משפיעים עליהם לרעה בעבודה. מרבית הציבור, בעיקר המשכילים, תומכים יותר ברעיון שאינו מצא התלהבות בקרב אלה שעובדים בימי שישי או בקרב עובדי ההוראה.
נגיף הקורונה מגלה את חולשתו של המשק הישראלי הקוטבי, הגורר לפולריזציה בחברה הישראלית. שירותים ותעשיות מסורתיות, עם כוח עבודה לא מיומן ולא מתקדם, המכיל גם עובדים זרים שחלק מהם פועלים שלא כחוק, שאין לנו שליטה על הדבקה של נגיף הקורונה בקרבם כי הם "לא קיימים", מערכות המונעות עלייה בפריון העבודה, כמו כשל ימי הלימוד במערכת החינוך, שום ממשלה לא יכלה לשנות זאת בגלל הכוח העודף של המורים. מולם התעשיות המתקדמות ביותר בעולם, הנמצאות על פלנטה ממש אחרת של אנשים מוכשרים מאוד, שם נושא הקורונה אינו בראש סדר היום, תעשיות אלה ממשיכות לצמוח היטב גם בימים אלה. לתעשיות ההייטק אנחנו חייבים את רמת החיים הגבוהה שלנו.
אין סתירה בין החוליות החלשות בחברה, הנזקקות לטיפול מיידי באמצעות העלאת הפריון, עכשיו ומיד, לשאגת תעשיית הסופר טייק. אולי תעשיית ההייטק תציע פתרון לאבחון מי נדבק בנגיף הקורונה במקום עבודתו? אולי תוכל לעזור לביטוח הלאומי בבניית שאלון חכם אינטראקטיבי. אולי יכולה לעזור למוסד לבטיחות וגהות התקוע עשרות שנים מאחור לעשות את קפיצת הצפרדע קדימה? זה יהיה חיבור ראשוני בין הקצוות שבדרך כלל לא מכירים אחד את השני. קצוות אלה מכירים איש את רעהו אולי רק בסיעוד, שנזקקים לו לעתים ההורים של ההייטקיסטים לעובדים זרים, חוקיים או מתחזים. אם לא ננצל את ההזדמנות של נגיף הקורונה לעשות שינויים מבניים במשק היום, אז מתי? אולי אחרי הבחירות. השאלה היא אילו בחירות.
*אין בכתוב משום המלצות מחייבות, על הקורא ועל אחריותו להתייעץ עם מומחים בכל נושא שעלה בכתוב.