1. ימינה תישאר למעלה?
עד כניסתו של גדעון סער למרוץ, הסקרים נתנו לימינה של נפתלי בנט יותר מ־20 מנדטים. מצב די יציב כבר בערך חודשיים, עם עליות וירידות קלות. ומצד שני, כמו שהוכח השבוע, ימינה היא מפלגה פריכה. למה פריכה? כי רוב אוהדיה מחבבים אותה, אבל לא מחויבים לה. רבים מאוד מהם מחויבים למשהו אחר. בדרך כלל, לניצחונו של בנימין נתניהו. סקר נרחב של בוחרי ימין שערך שלמה פילבר (בשליחות "מקור ראשון") מצא שיותר ממחצית בוחרי הימין רואים בנתניהו את מי ש"מייצג את עמדותיהם". בנט קיבל פחות מחצי ממנו. זה יכול לבשר על נטישה המונית ביום פקודה, חלק לסער (מי שבכל זאת רוצים בלי נתניהו), חלק לליכוד (כדי לוודא שיהיה נתניהו).

2. מה יגיד בצלאל?
עזבו את בנט. נגיד שהוא מוכן להדיח את נתניהו (ולא שיש לי מידע כזה). מאחורי בנט יש מפלגה. המפלגה שגם בצלאל סמוטריץ' חבר בה. נדמה שבנט החליט לשמור על האגף של סמוטריץ', ולא להיפרד ממנו. הכניסה של סער מוכיחה שזו הייתה החלטה נכונה. המנדטים של סמוטריץ' יותר בטוחים בכיס מאלה של בוחרי הימין־מרכז־שרוצים־משהו־שאינו־ביבי. מצד שני, סמוטריץ' מחזיק רצועה. היא תגביל את תמרוניו הפוטנציאליים של בנט. השאלה כמה. וכמה חבל ישוחרר.

צבי האוזר מברך את גדעון סער

3. כמה סער יקבל?
בין 10 ל־30 מנדטים. קראתם טוב. 10 קל להבין. כמה מהליכוד, כמה מימינה, כמה מכחול לבן. 30 זה המקרה שבו סער נראה לפתע כמו מי שמוציא את נתניהו מבלפור. במקרה כזה הוא לא ייקח כמעט כלום מהליכוד, אבל ישאב חצי ממצביעי בנט, כמעט את כל מצביעי כחול לבן, אולי אפילו את כולם, לא מעט מיש עתיד, כמה מליברמן. נכון, לסער יש תקרה, כי הוא איש ימין מובהק. אבל הבחירות, כבר כמה שנים, הן לא על שמאל־ימין, הן על ביבי-לא־ביבי. אפשר כבר לדמיין את הקמפיין "זה גידי או ביבי", ואת בוחרי יש עתיד, אולי אפילו כמה של מרצ, מתגרדים ושואלים את עצמם אם לא צריך, לפחות הפעם, ללכת עם הסיכוי לגרש את הדיבוק.

4. איזו קואליציה הכי קלה?
עדיין, הקואליציה הקלה ביותר להקמה תהיה קואליציית ימין־חרדים. קלה מספרית, אידיאולוגית, אבל לא אישית. בפעם הקודמת נתניהו השאיר את בנט בחוץ. את גדעון סער לא ספר. בפעם הבאה כנראה שיזדקק לפחות לאחד מהם. עכשיו נניח שלנתניהו יש 35 מנדטים, לבנט 15 ולסער 15. המחיר של החרדים קבוע וידוע. הוא ישולם. המחיר של בנט וסער פחות ברור. האם בנט יסתפק בביטחון? האם סער יסתפק בחוץ? אם כן, יהיה קל. אם לא, אם ירצו רוטציה, נתניהו יתחיל לשחק ביניהם. לקחת אחד ולתת לו את השמיים, ולהשאיר את השני בחוץ. את מי ייקח? כנראה שאת בנט (בגלל סמוטריץ', ומשום שבנט לא משחק לו על המגרש הפנים־ליכודי).

5. אילו קואליציות אחרות אפשריות?

סער עוד צריך להוכיח שהמפלגה שלו שווה את המנדטים שהסקרים הראשונים חוזים לה. היא צריכה להוכיח שהיא יותר מהתלהבות של הרגע הראשון. אם תעשה זאת, יש הרבה אפשרויות. בעיקר, יש אפשרות להקים קואליציה של מפלגות ימין ומרכז ציוניות בלי פשרה אידיאולוגית מרחיקת לכת. צירפתי טבלה. יש בה מספרים שמסבירים את עצמם. סער עם 10, עם 15, עם 20 מנדטים, ובכל תסריט רואים גם על חשבון מי. כל תסריט כזה מאפשר קואליציה של סער, בנט, לפיד ונספחים. וזה לפני שמביאים בחשבון אפשרות של סער, בנט, חרדים ונספחים.
כל המספרים בטבלה (חוץ מאלה של המצב לפני סער) ספקולטיביים כמובן. אבל הספקולציה מבוססת על נתונים שהצטברו בשבועות האחרונים. נתונים שמלמדים שאפשר לקחת מנדטים מבנט, ואפשר, בלי קושי גדול, לקחת מכחול לבן. בקיצור - הביטו בטבלה.

6. כמה תקבל הליכוד?

זה יהיה נתון קריטי. גם במובן הסמלי: נתניהו עם 35 או 40 מנדטים יוכל לערער על הלגיטימיות של מישהו אחר, עם 10 או 15 מנדטים פחות, שמנסה להקים ממשלה. זה חשוב גם כי מזה תיגזר השאלה כמה מפלגות הוא צריך בקואליציה חוץ מהחרדים. עם אחת אולי יהיה אפשרי להסתדר (תמורת תיקים, או רוטציה). עם שתיים כבר יהיה קשה. כרגע הליכוד לא נמצאת במקום גבוה, ובסימן ירידה. אבל כבר ראינו את נתניהו שואב מנדטים בשבועיים שלפני בחירות.

בנימין נתניהו, גדעון סער (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)בנימין נתניהו, גדעון סער (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)


7. יהיה איחוד במרכז־שמאל?
לאיחוד במרכז־שמאל יש שני חסרונות. האחד - קשה לראות אותו קורה. השני - ספק גדול אם יספיק להרכבת קואליציה. בגלל הספק, קשה לראות אותו קורה (למה שלפיד יוותר, אם ממילא אין שלטון?). בגלל הספק, צריך לשאול אם הוא בכלל נחוץ, ולמי.

8. מי ייפול מתחת לרף?
אחוז החסימה נותר כשהיה. אבל נדמה שבסיבוב הזה החסימה תסכן רק צד אחד. את הבוחרים הערבים, אם מפלגתם תתפצל. את השמאל, אם העבודה תתעקש לרוץ לבד. את מרצ, אם כל מיני כוכבים לרגע יגנבו לה קולות. את כחול לבן, שלפי לא מעט אינדיקציות כבר בדרך להתמוטט.

9. הזכרת את מפלגת העבודה?

זו באמת לא שאלה חשובה, אבל יש לה ערך סנטימנטלי. ביקשתי מהסוקר מנחם לזר לקבץ עבורנו את כל מה שקיבלה העבודה בכל הסקרים שלו בחודשים האחרונים. אפשר לסכם את זה כך: הכי הרבה - 2.1%. הכי מעט - 0.7%. מצד אחד, היא אף פעם לא הייתה קרובה לאחוז החסימה (3.25%). מצד שני, היא אף פעם לא ירדה לאפס. כלומר, עוד יש בממוצע כאחוז וחצי של בוחרים, שבדעה צלולה מתכוונים להשליך את קולם לבור ללא תחתית. יותר מ־50 אלף בוחרים.

10. ומה עם מרצ?
יציבה. מנהיגי מרצ צריכים להתפלל (כנראה לאלוהי האתאיסטים) שלא יהיה איחוד בשמאל־מרכז. אבל יותר מזה הם צריכים להודות לבנט וסער. אם הם האלטרנטיבה, ולא מישהו יותר שמאלי, מצבה של מרצ יותר טוב.

11. והמשותפת?
הצבעת הערבים הייתה ההפתעה (לטעמי, המרעננת) של סיבובי הבחירות הקודמים. אבל זה זמן מה שהסקרים מלמדים על הצטננות של הבוחרים הללו. אולי בגלל המריבות הפנימיות, אולי משום שהבינו שאין הבדל בין 11 מנדטים באופוזיציה ל־15 מנדטים באופוזיציה. אם זו הסיבה הראשונה, רע"ם של מנסור עבאס, המחוללת העיקרית של המריבה, תתרסק. אם זו הסיבה השנייה, אולי רע"ם תהיה הפתעת הבחירות, והפתעת הקואליציה הבאה (דמיינו את עבאס מגיע להסכם תמיכה עם נתניהו). סקר של המכון לדמוקרטיה זיהה השבוע תמיכה של 40% מהערבים ב"שיתוף הפעולה בכנסת" בין נתניהו לבין עבאס. ההחלטה, אם לנסות לתרגם את הנתון היפה הזה למנדטים, כולל הסיכון שכרוך בכך, תלויה ועומדת.

12. איזנקוט וחולדאי ישפיעו?

כמחצית מהבוחרים בישראל מגדירים את עצמם "ימין" או "ימין־מרכז". עוד שליש בערך נמצאים ב"מרכז". המשחק הפוליטי של ישראל לא מתנהל בין ימין לבין שמאל אלא בתוך הימין עד המרכז. זו תקרה שכרגע אף אחד לא יכול לשבור, ולא חשוב אם היה רמטכ"ל או ראש עיר או אשת עסקים מצליחה או זמר ים־תיכוני או נערת גלגל המזל. ממילא העיסוק בגורלו הפוליטי של חולדאי מיותר. בעולם של סער נגד בנט ושניהם נגד ביבי, אין לו הרבה מה לתרום. איזנקוט הוא סיפור אחר, בעיקר אם יחליט להצטרף לסער. בעצם, לפחות כרגע, זו האופציה היחידה שיש בה היגיון מבחינתו. והיגיון משמעו: סיכוי לשלטון, סיכוי להחליף את נתניהו, התאמה אידיאולוגית סבירה, התאמה חברתית סבירה.

13. ומה עם שלח ויעלון?
יש לי יותר משמץ של חיבה, וגם הערכה, למשה יעלון ולעפר שלח, ואני כותב עליהם את הפסקה הבאה בצער. אבל נדמה לי ששניהם סובלים מאותה הערכת יתר של כוחם האמיתי בציבור. יותר מדי חברים אומרים להם שהם נפלאים (ובמקרה של שלח, חלק ניכר מהם עיתונאים, שגם כותבים את זה), והם מתבלבלים בין פרגון של הסביבה הקרובה לבין תרגום שלה למנדטים בסביבה הרחוקה. נאמר זאת בבוטות מסוימת: המספרים שאני רואה מלמדים שלא זה ולא זה שווים אפילו מנדט. לכן השאלה לאן פניהם מועדות לא מצדיקה את העניין שהיא מייצרת (בעיקר בתקשורת).

עופר שלח (צילום: פלאש 90)עופר שלח (צילום: פלאש 90)


14. עוד יש קורונה?
אם נתניהו ינצח, זו תהיה הוכחה ברורה שלקורונה אין תפקיד ממשי במשחק הפוליטי. אם נתניהו יפסיד, נוכל לטעון שזו הקורונה שפתחה את הדרך לבנט ולסער. אבל האמת היא שזו לא הקורונה, זה נתניהו. הוא דחק את בנט בלי קשר לקורונה. הוא השפיל את סער בלי קשר לקורונה. אפילו בעיצומו של המשבר הדרמטי הזה נתניהו הוא הנושא המרכזי של מערכת הבחירות. בעדו או נגדו יצביעו. איתו או בלעדיו יקימו קואליציה.

15. אז מי ינצח?

דונלד טראמפ. בטח שטראמפ (פרטים אצל בועז ביסמוט).