הסכם הפשרה בין הליכוד לכחול-לבן הושג בלילה שבין שבת לראשון. שני הצדדים הבינו שבחירות עכשיו הן התאבדות וודאית (במקרה של כחול-לבן) והימור מסוכן מאין כמוהו (לנתניהו). הוחלט לתת צ'אנס לפיוס. נתניהו ויתר, גנץ ויתר, כינורות רכים ניגנו ברקע.
אבל אז ראש הממשלה הלך הביתה. הלילה נגמר, זרחה השמש, יום חדש. בשעה 11:20 למחרת בבוקר צייצה מפלגת הליכוד את הציוץ הזה: אם מישהו מאמין שהליכוד יסכים לחזור ל"ממשלה בתוך ממשלה", הוא חי בסרט.
וזה הסיפור כולו: מה קרה בלילה, שגרם לנתניהו להתהפך, לחזור בו מהסכמותיו ולהוציא שוב את גרזן המלחמה מהבוידעם בבלפור? האם מישהו שינה את מצב רוחו הפייסני של נתניהו, שהיה מבוסס על ניתוח רציונלי של המצב, ואכף אליו לשלוף את גרזן המלחמה מהבוידעם בקומת המגורים? הרי נתניהו הצליח לתמרן את גנץ לפינת ילד הכאפות המנוזל ולקפל אותו בפעם המאתיים, כמעט ללא מאמץ. בשביל מה להקדיח שוב את הקדירה?
הוא לא עשה את זה. יצרו גבר עליו. או יצריהם. הוא הצליח לפרק את כחול לבן לגורמים אבל ללא מעט גורמים בכירים בסביבתו יש הרגשה שהוא יתגעגע לכחול-לבן עוד מעט, כשיצטרך להתמודד עם שותפים פוטנציאליים מסוג שונה לגמרי. כאלה שיודעים ללכת מכות, כאלה שיודעים לתקוע סכינים, כאלה שמכירים את כל השטיקים והטריקים שלו בעל-פה. לראשונה בעידן הנוכחי, נגרר בנימין נתניהו לבחירות, ולא גורר אליהן. לראשונה, אין לו קואליציה סגורה הרמטית מראש. לראשונה, אין לו בלעדיות ומונופול על הימין.
ועדיין, מוקדם מאוד להספיד אותו. הוא יטוס למרוקו ויפגוש את המלך (עם המלכה), הוא ימשיך להסית ולפלג, הוא יהפוך את הבחירות לעניין עדתי כי הפצע לא מדמם מספיק, הוא ירקוד דבקה על החיסונים שהומצאו במעבדה הסודית בקומת המגורים, הוא יעשה קמפיין שיחריב פה מה שעוד עומד על תילו. הכל פתוח. ישראל תמצא את עצמה נכנסת לשנה השלישית בלי תקציב, בלי משילות, בלי ממשלה מתפקדת ועם ראש ממשלה הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. נקווה שנעבור גם את זה.
התרעות פיקוד העורף