באותו שבוע ביולי 1997 נפתח משפטו של טימותי מקוויי, הנאשם בפיצוץ הבניין הפדרלי באוקלהומה סיטי; דקסטר קינג, צעיר בניו של מרטין לותר קינג הבן, בא לכלא בנאשוויל כדי לפגוש את ג'יימס ארל ריי, שריצה 99 שנות מאסר על ההתנקשות בקינג. “האם רצחת את אבי?", שאל הבן את ריי, המתנקש וגזען מוצהר. “לא, לא רצחתי", ענה המורשע שנטה למות מסרטן. “אני מאמין לך", אמר הבן; וולטר קרונקייט שדר החדשות האיקוני ומי שאמריקה האמינה לכל מילה שיצאה מפיו, התרוצץ מאולפן לאולפן כדי לקדם ספר אוטוביוגרפי, עד שקרס ונלקח לניתוח מעקפים לא מתוכנן; רכושו המוחרם של או. ג'יי. סימפסון הועמד למכירה כדי לממש כסף שיהווה פיצוי חלקי למשפחות הנרצחים; 39 ממאמיני הכת של ישו דיגיטלי בשם מרשל הרפ אפלווייט - שזו אינה גוזמה לומר עליו שלא היו לו ביצים - עלו בסערה השמיימה.
****
אכן, הגענו לרגע מכוער למדי ומסוכן לקיום האנושי. אבל בעוד שעלינו נגזר להתמודד עם צרותינו ומגבלותינו המתמשכות והמאיימות להכריע אותנו, אפלווייט הראה למאמיניו פתח מילוט. העובדה שהם האמינו לו ונהו אחריו עד המוות - ולשיטתם גם מעבר לו - מערערת את כל מה שאנו מאמינים בו ומעצימה את האפשרות שהתחזיות הקודרות הן משאלות המגשימות את עצמן.
התרעות פיקוד העורף