1.

אגדות נפתחות בדרך כלל במשפט "היה היה פעם". הפעם אפתח כך את המדור ואוסיף: היה היה פעם במדינת תל אביב שולחן רשעים. סביב השולחן התכנסה מדי יום שישי בצהריים חבורה שכללה אומנים, סופרים, פרופסורים, עיתונאים וסתם נודניקים שנדחפו מבלי שאיש הזמין אותם. מיקומו של השולחן היה בבית סוקולוב, הלא הוא בית העיתונאים ברחוב קפלן. משם עבר השולחן למסעדת "הספרייה", שבבית הסופר הסמוך לבית סוקולוב. משם עבר השולחן למסעדת "טריאנה", ומי שהיה עדיין יציב על הרגליים היה חוצה את הכביש ועובר למסעדת "אולימפיה".

אחד "הרשעים" שהתמיד להגיע לשולחן היה יעקב אגמון, שהלך לעולמו בשבוע שעבר. לפני זמן רב המאייר והקריקטוריסט המצוין שלמה כהן צייר את הרשעים הבולטים בשולחן, והוסיף אליהם את עומרי אחאי הבעלים של "הספרייה". ליצירה שלו קרא כפי שהתבקש "שולחן הרשעים".
למי שמתקשה לזהות את הפרצופים בציור: בחלק העליון מימין לשמאל מצוירים עבדכם הנאמן, משמאלי עומרי אחאי ואחריו הצייר אורי ליפשיץ. בחלק התחתון של הציור מימין יעקב אגמון, הסופר, העיתונאי והפסל־צייר עמוס קינן, המשורר "המהפכן־יחפן" יֵבִּי, והעיתונאי והסופר שייקה בן פורת.

מותו של אגמון השאיר אותי הרשע היחידי שנותר בחיים מבין המופיעים בציור. עומרי אחאי, שלא היה רשע, נעלם לפני שנים רבות ואין יודעים מה בדיוק עלה בגורלו. למרות סימן השאלה אם הוא חי או מת, יש לי רמזים ומעבר לכך שהבן אדם חי אי־שם, הרחק מההמון הסוער.

לאורך השנים היו מגיעים לשולחן הרשעים כאורחים זמניים אישים בכירים מכל המערכות המנהלות את המדינה, אם מהביטחון ואם מהרפואה, אנשי אקדמיה, אנשי משפט, אנשי שירה ואנשי עסקים. אף על פי שידעו שיחטפו חצים, לעתים מורעלים, היו מגיעים - כי הישיבה בשולחן הרשעים הייתה חוויה שלא שוכחים.

כדי לתת לשולחן מעמד מכובד, באחת ההתכנסויות הצעתי לבחור נשיא והצעתי את העיתונאי שייקה בן פורת. נימקתי את הצעתי בכך ששייקה הוא ג'נטלמן, לבוש בעיקר בחליפות ועניבות ממיטב בתי האופנה, הוא דובר מספר שפות, הוא מעשן סיגרים משובחים, שותה וויסקי משובח, נשוי לדוגמנית יפהפייה (עלמה בן פורת). בקיצור, הוא נשיא קלאסי. הבחירות היו מלוות בחילופי גידופים והשמצות, חלקן זדוניות, כיאה לשולחן רשעים. לבסוף נבחר בן פורת לנשיא לכל החיים.

הריבים בשולחן גרמו לברוגז בין חלק מיושבי השולחן, להטחת עלבונות, ולפעמים הגיעו הדברים לידי תגרות של הרשעים, שהיו בדרך כלל בשעת אחר הצהריים מסטולים לחלוטין.

מאחר שנותרתי אחרון הרשעים בתמונה, מחוסר ברירה אני מודע לזה שאני הבא בתור, וזה לא כל כך משמח אותי. האמת היא שלאור פסטיבל הקורונה המתרחש בארץ הקודש, אני מרבה לשבת לבד בביתי ולחשוב על החיים והמוות, על החברים שמתו ועל הבודדים שנשארו בחיים.

מאחר שאני מקפיד על ההוראות לא להתכנס, אז ביטלנו את הפרלמנט של יום חמישי במסעדת "ברבוניה", הסגורה על פי הוראות החוק. כעת אני מרבה לשבת מול החלון, והפכתי לחברן הטוב של הציפורים הרבות בחצר ביתי, שגם הוא עומד להיהרס בגלל הדבר הארור הנקרא "פינוי־בינוי".

אני קונה את לבן של הציפורים בחלה נפלאה שאותה אני מקבל מדי שישי בצהריים משמעון, נהג החלוקה של מאפיית אנג'ל. אני מסוגל לחסל בקושי רבע מהחלה. את רובה אני מפורר לחלקים קטנים ומניח על מנוע המזגן שליד אדן חלוני. זה לוקח שניות עד שהדרורים, היונים, המיינות והעורבים מזהים את החלה ומגיעים לזלול תוך כדי התכתשויות, לפעמים אלימות, על הפירורים.

השבוע התפרסם ב"מעריב" מחקר שמסקנתו היא שציוצי ציפורים עושים טוב על הנשמה. זה מדויק. אני קם מאוד מוקדם בבוקר ומקשיב לתוכנית שבה מקריאים קטעים מהעיתונות. אות התוכנית הוא ציוץ של ציפורים. זה נהדר. מה שמקריא הקריין לאחר מכן עושה חרא על הנשמה. אני סוגר את הרדיו, אוסף ארבעה עיתונים שממתינים לי ליד הדלת והולך לשבת ליד החלון עם קפה וסיגריה, להקשיב לציוצים הראשונים של הבוקר. איזה כיף זה קפה שחור, סיגריה וציוצים.

עם פטירתו של אגמון אני מרשה לעצמי להודיע בשם עשרות החברים שעברו בשולחן הרשעים ושעברו מהעולם הזה לעולם הבא, שאגדת שולחן הרשעים תמה וכמעט נשלמה. אחרי שאלך לעולמי, אפשר יהיה לומר על השולחן שהוא ז"ל באופן טוטאלי. אני כבר אקים מחדש את שולחן הרשעים בגיהינום.

זהבי בחלון (צילום: שלומית כרמלי)זהבי בחלון (צילום: שלומית כרמלי)

2.

בתקופה האחרונה, אם לא שמתם לב, ראש הממשלה בנימין נתניהו מודיע באמצעות שליחיו המסורים לערוצי הטלוויזיה והרדיו שיתכוננו, כי ראש הממשלה רוצה לדבר עם העם. מערכות החדשות מפנות מיד זמן שידור יקר. זה יכול להיות בחמש אחר הצהריים, שבע בערב, שמונה או תשע - תלוי מה החליט המנהיג הדגול.

"אזרחי ישראל", הוא פותח בפאתוס, ואני מרגיש כאזרח ישראלי שהוא מדבר אליי אישית. לא משנה מה יהיה הנושא המרכזי שעליו הוא רצה לדבר, מה שחשוב הוא דבר שחוזר על עצמו בכל פעם שהוא משתלט על השידור. "אזרחי ישראל, אתם יודעים שאני עסוק יומם ולילה בשמירה עליכם מפני האיראנים; אתם יודעים שיומם ולילה אני מקדם את הכלכלה הישראלית לפסגות שאף מדינה לא מגיעה אליהן; אזרחי ישראל, אתם יודעים שיומם ולילה אני על הטלפון בכדי להשיג עבורכם חיסונים; אזרחי ישראל, אתם יודעים שמערכת הבריאות שלנו היא מהטובות בעולם; אזרחי ישראל, תראו את התחבורה הנפלאה שהודות למאמציי נמצאת ברמה המתקדמת מבין מדינות העולם. ואני ואני ואני ואני".

אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לתת לך נאום אישי מהלב, מהמציאות, מ"הריאליטי", כמו שנהוג לומר כיום. הגרעין האיראני מתקדם ומתפתח ומגיע לרמות שלא היו בעבר. אדוני ראש הממשלה, ברגעים אלו מאות אלפים ואולי מיליוני קשישים יושבים בבתיהם ומחכים לצלצול הגואל שיודיע להם מתי יקבלו חיסון נגד קורונה. אדוני ראש הממשלה, חשבנו שהבאת מיליוני חיסונים שמחכים לזרועותיהם של הנזקקים, אך מתברר שאין לקופות החולים מספיק חיסונים.

אדוני ראש הממשלה, התחבורה על הפנים. הכבישים פקוקים, הרכבות צפופות ומאחרות, אין חניה, אין נוכחות משטרתית אוכפת חוק ברמה הנדרשת. אדוני ראש הממשלה, אם הכלכלה הישראלית כל כך משגשגת, למה כמעט כולם בוכים, למה רק "הכוכבים" צוהלים ומקפצים בין דובאי למיקונוס והמוני העם נוברים בפחי זבל?

אדוני ראש הממשלה, למה חדרי המיון עמוסים ואין בהם מספיק מיטות, למה אין מספיק אחיות, למה המתמחים נדרשים לעבוד 26 שעות רצוף ומקבלים חרא שכר? אדוני ראש הממשלה, אני יכול להמשיך לזעוק עד השמיים על הפשיעה המשתוללת, על שוטרים אלימים, על מעונות לנשים מוכות, על יוקר המחיה, על ועל ועל...

אדוני ראש הממשלה, אתה המנצח של התזמורת. החצוצרה מזייפת, הקלידים בפסנתר שבורים, המתופף מסומם, החלילן נסע להמלין ואין לו מחליף, הכנר הראשי משתמש בסמים קשים, והקשת של הכינור דפוקה. אדוני ראש הממשלה, איפה אתה חי? תתעורר ואולי תיישם מה שאמר פוליטיקאי דגול בשם ב"נ: מנהיג ששקוע בחקירות פליליות ובתיקים משפטיים עד צוואר אינו כשיר לנהל את ענייני המדינה וצריך להתפטר. יאללה, ביבי, המנהיג ההוא צדק. לך הביתה, ביבי, תיהנה מהפנסיה, מהחסכונות ומרווחי ההון מהבורסה. תיהנה מחברתם של האישה והילדים הנפלאים שלך.

3.

מדי כמה שנים אני מוסיף בית או שניים לשיר־דקלום "חף מפשע", שהתחלתי לכתוב לפני כעשור. השיר "חף מפשע" יכול לשמש פוליטיקאים, עבריינים, אנשי חוק וסתם ברנז'אים.

לא נגעתי, לא שמעתי
לא ראיתי, לא ידעתי
לא עשיתי, לא הרחתי
לא בלעתי, לא תקעתי
לא הבנתי, לא הסכמתי
לא הרווחתי, לא הפסדתי
לא שכבתי, לא הימרתי
לא גביתי, לא שילמתי
לא נשבעתי, לא שיקרתי
לא, לא, לא....

לא ברחתי, לא נתפסתי
לא נכשלתי, לא תחמנתי
לא שתיתי, לא עישנתי
לא הסנפתי, לא הזרקתי
לא מעלתי, לא מהלתי
לא בכיתי, לא צחקתי
לא הקאתי, לא חרבנתי
לא פרצתי, לא גנבתי
לא פתחתי, לא הלשנתי
לא הודיתי, לא הכחשתי
לא האשמתי, לא מחלתי
לא, לא, לא...

נהניתי, לא הגזמתי
נעצרתי ושוחררתי
על החופש לא הימרתי
לא נברתי, לא חפרתי
לא סכסכתי, לא הפרדתי
לא ציוויתי, לא מיניתי
לא שיבחתי, לא גיניתי
לא הבכתי, לא בכיתי
רק לקחתי ולקחתי
תנו כבוד, פנו הדרך
אני זכאי, אני המלך
לא, לא, לא...