האזינו לטור המלא של אלון בן דוד

עוד תפר נפרם השבוע בחוזה היקר שבין מפקדי צה"ל ללוחמיו, בהדחה של לוחם סיירת גולני שלא ירה במחבל שהשליך עליו בקבוק תבערה. צמרת הצבא מיהרה לצופף שורות וסמכה ידיה על ההדחה השגויה והמיותרת. במקום לתת גיבוי ללוחם שעשה טעות מקצועית, ולברר מה חלקם בטעות הזאת - בחרו מפקדיו להטיל עליו את העונש הקשה של הדחה בבושת פנים. בצד ה"תנופה" וה"קטלניות", צה"ל של 2020 עדיין לוקה בתסמונת הש"ג.

במוצאי השבת האחרונה הבחין לוחם גולני שהיה בעמדת שמירה ביישוב קדומים באדם שיצא מרכבו והתנהג באופן חשוד. כמצופה ממנו, ירד הלוחם לעבר החשוד וקרא לו לעצור. הפלסטיני התקדם לעברו, הצית בקבוק תבערה והשליך אותו לעבר החייל, שרק בנס לא נפגע. הלוחם דרך את נשקו, קרא לו לעצור, אך לא ירה - מה שאפשר לפלסטיני להימלט מזירת האירוע. רק למחרת עצר אותו כוח אחר של צה"ל.

תיעוד האירוע במצלמות האבטחה היה קשה לצפייה. סנטימטרים הפרידו בין בקבוק התבערה המתלקח לבין פגיעה קשה בלוחם, שלא פעל גם כשהמחבל החל להימלט. בתחקיר שלאחר האירוע הודה הלוחם שטעה כשלא פעל לסיכול האיום, לפני וגם אחרי השלכת הבקבוק. במקום לברר אם הוראות הפתיחה באש ברורות דיין, אם הועברו ללוחמים בצורה בהירה ואם הכינו את הלוחם לתפקידו - בחרו מפקדיו להטיל את כל האחריות על כתפיו הצרות של הלוחם.



"הלוחם כשל בכך שלא פתח באש לעבר המחבל ברגע שזה סיכן את חייו והשליך עליו בקת"ב", סיכם מפקד חטיבת גולני את התחקיר, והוסיף באיגרת ששלח למפקדים בחטיבה כי "החתירה למגע והריגת האויב היא ערך יסוד בגולני". מצגת של הוראות הפתיחה באש של פיקוד המרכז שהופצה בימים האחרונה נראית קצת פחות החלטית: היא לא מגדירה את בקבוק התבערה כנשק חם, וקובעת כי חייל רשאי לפתוח באש "כדי להסיר את הסכנה".

מפקד פיקוד המרכז בחר שלא להתערב בתחקיר שביצעה חטיבת גולני, אף שהוא מי שאמור להנחיל את הנורמות לפעילות מבצעית בגזרתו. במקום זה, שלח הודעת וואטסאפ מלטפת למפקדים וקרא להם "לחבק את הלוחם". חיבוק זה נעים, אבל חשוב יותר לבדוק אם הוראות הפתיחה באש ברורות מספיק ואם הלוחמים מוכנים למשימה שלהם.

הבריחה הזאת של מפקדים מהאחריות לשגיאות של פקודיהם עוררה תסיסה בקרב לוחמים ותיקים רבים. "החוזה הבלתי כתוב שבין מפקד לפקוד אומר שכל עוד לא פשעת או כשלת ערכית, גם אם טעית טעות קשה, אני מפקדך אחראי לכישלון שלך", אמר תא"ל (במיל') צ'יקו תמיר, לשעבר מח"ט גולני. "חוסר ההבחנה בין טעות לכשל ערכי - ואי פתיחה באש אינה כשל ערכי - הוא קשה, וההשפעה שלו יכולה להיות הרסנית".
"המסר בהדחה הוא נכון כאשר מישהו התרשל באופן מודע, ולא כך הוא המצב", אמר אלוף (במיל') יוסי בכר. "ההדחה היא תגובה מוגזמת בעוצמתה ומונעת מהחשיפה המוגברת של הסרטון".

הדחה של לוחם היא כלי משפיל ואכזרי, שאמור להישמר למקרים קשים: בריחה מול אויב, הפקרה של חברים או כשל מוסרי. במקרה הזה, כמו שאומר תמיר, "יש תחושה שזרקו לוחם מתחת לגלגלים כדי להציל את מפקדיו".

אם צה"ל היה מיישם את הנורמה של הדחה על כל טעות - ספק אם מישהו מחברי המטה הכללי היה נשאר בתפקידו. הם, כמו כולנו, טעו וטועים כל יום. הטעות היא חלק בלתי נפרד מהעשייה האנושית, וארגון חכם משתמש בה ככלי ללמידה ולא לענישה.

# # #

לפני כחצי שנה הוצב מארב של לוחמי פיקוד העורף ליד הכפר כיפל חארס הסמוך לאריאל במטרה לפגוע במשליכי בקבוקי תבערה. בשעות הלילה הגיעו שני נערים סמוך מאוד למארב והשליכו בקבוקים לעבר עמדה צבאית. הכוח פתח באש לאחר שהבקבוקים הושלכו, ואף שהיה בטווח מטרים ספורים מהנערים, הצליח להחטיא אותם ובמקום זה פגע והרג עובר אורח בכפר במרחק 200 מטרים מהאירוע. זה היה כשל מבצעי מובהק בשילוב רמת חיילות נמוכה שהפגין הכוח - ולמרות זאת איש לא הודח, ובצדק.

לכאורה, הוראות הפתיחה באש ביו"ש אכן מתירות לפגוע במי שעומד לזרוק בקבוק תבערה, ומאפשרות נוהל מעצר חשוד לאחר השלכת הבקבוק. ההוראות האלה אולי "פשוטות ובהירות" לרמטכ"ל, כפי שאמר, אבל חובתו לברר עד כמה הן בהירות בקצה של הלוחמים. רבים מהם מעידים שההוראות מונחלות בצורה עמומה, שמשאירה הרבה ספקות אצל החיילים.

צבא חייב פקודות ברורות, ופיקוד המרכז צריך להבהיר אם משליכי בקבוק תבערה צריכים למות או לחזור הביתה בשלום. הפיקוד יכול להחליט שהוא לא מעוניין להרוג כל משליך בקבוק תבערה (כולל אלה שייהרגו בטעות כי החזיקו בקבוק קולה) - אבל הוא לא יכול להשאיר ללוחמים את ההתלבטות הזאת. אי אפשר לשחזר מה עבר בראשו של אותו לוחם בשניות שעמד מול משליך בקבוק התבערה. מניסיוני, אילו היו מחנכים אותו בצורה ברורה שמשליך בקבוק תבערה צריך להיפגע - זו הייתה התוצאה גם במקרה זה.

יש שמנסים לגרור את זה לוויכוח הפוליטי על "אפקט אזריה", אבל זה לא המקרה. בשנה האחרונה היו יותר מ־120 מקרים שבהם הפעיל צה"ל אש חיה נגד פלסטינים. ב־40 מקרים נפגעו פלסטינים, ו־22 מהם נהרגו ביו"ש ובירושלים, רובם בנסיבות מוצדקות. רק במקרה אחד, של הריגת איאד אל־חלאק, הצעיר האוטיסט בירושלים, הוחלט על העמדה לדין.

במקרה אזריה מיהרו בצה"ל לאבחן שמדובר בכשל ערכי־מוסרי, וכך נהגו בו. עכשיו ראוי שצמרת הצבא תאבחן שמדובר בטעות מקצועית ותיתן גיבוי למי שבחר לשרת במסלול הקשה והתובעני של לוחם בסיירת גולני.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13