אבל הבה נדלג בזמן לספטמבר 2019, דאלאס, טקסס, לריטואל הגיטרות המפציע לעתים לא קבועות, הפעם חודשים מעטים לפני פרוץ המגיפה ששינתה את חיינו וזמן קצר אחרי שפרמפטון הכריז על מחלת השרירים הניוונית שבה חלה ועל פרישתו המתכוננת מהופעות ומנגינה בגיטרה.
בתודעה המוזיקלית שלי, פרמפטון בן ה־70 הוא מי שהיה היפיוף המתולתל בהילה בלונדינית זהובה על ראשו, שהיה ממוקם בין הבי־ג'יז (שהסרט התיעודי החדש עליהם, מי היה מאמין, הוא שוסי למדי, גם משום שבארי גיב לבדו נשאר בחיים משלושת אחיו) לאנגלברט המפרדינק מבחינת ההיגד המוזיקלי, אך מסתבר שלעת זקנה הפך לגיבור גיטרה. הוא כבר הפתיע אותי כאשר הוזמן לקונצרט סגירת הבסטה של לינרד סקינרד, המשלט האחרון של הקונפדרציה באמריקה, שהיה בו בעיקר ליין־אפ מסוקס של זמרים ולהקות שכאשר הם לא מופיעים הם יורדים לבונקרים בביצות לשמן את הנשק האוטומטי, לקלל את כל מי שהוריו לא היו בקו־קלוקס־קלאן, להצביע טראמפ ולתכנן כיצד להחזיר לו את הנשיאות שנגנבה ממנו.
מנקישות הפסנתר הראשונות בדאלאס ברור היה לכל מי שהיה יותר מעובר ב־1968, שנכנסנו למקדש מאוד מסוים בתולדות הרוק ולא מן הנמנע שתכף ידליקו קטורת ויפזרו עלינו עלי ורדים; על קלפטון תלויה הסטרטוקסטר שפנדר הקדישו לו; זאת שנראית כאילו הצליחו לחלץ אותה מפיצוץ במפעל טמבור, ללא ספק אחת הגיטרות המכוערות ביקום; את הקומבאיה הנהדר הזה מנגנים השניים בחצי מהקצב המקורי שלו בתמיכת סטיב גאד על תופים ונתן איסט בבס; פרמפטון בטי־שירט וגיבסון שחורה, שר את While my בדבקות דתית ובתחושת התעלות כמי שחיכה לרגע הזה כל חייו; קלפטון לעומתו, כמו במהלך הפסטיבל כולו, נראה כמי שנרדם בעמידה, ואלמלא חיוך מסוים ומראה אצבעותיו הארוכות נעות בלאות גריאטרית על צוואר הגיטרה, קיים חשש כבד שהוא בשוק סוכרתי.
נסיגתו המפרגנת לעמדת כינור שני יפה בעיניי, אלמלא גם כאשר בשירים שנועדו לו הוא לא הצליח להתעורר מהתרדמת ולגייס משהו מהתלהבות הנעורים שלו; השיר כולו בעיבודו הליטורגי, הוא הומאז' למת ולחולה, ואין ספק כלל שזה רגע ההתעלות הגדול ביותר בקריירה של פרמפטון שנסתרת לחלוטין מעיניי.
לא עבר זמן רב והגיעה עת הסולו האלסטי; מאז שפרינס, זכר וירטואוז לברכה, הציב רף בלתי אפשרי לסולו של While My כשטום פטי (שגם הוא כבר איננו), דאני הריסון, ג'ף לין ואחרים מביטים בו ולסתם שמוטה כמו כף של שופל, לא נעים לשמוע גיטריסטים נחותים ממנו מתרסקים על המצוקים. אבל איכשהו הצליח פרמפטון, שאת תלתליו הבלונדיניים החליפה רצועת שיער שיבה שממסגרת באלגנטיות את הקרחת האקספרסיבית שלו, לחלץ סולו אלגנטי שמיקד כמו זכוכית מגדלת את אור השמש העזה בנמלה מוכת פזטוקס; אלא שהנמלה היא אלוהים ויד הנפץ האטית הנקראת אריק קלפטון.
אחת הטענות שלי כלפי מי שמיוחסת לו נגינה וירטואוזית ומי שהיה מהמעטים שקיבעו את הרף העליון של גיטרה מדברת, היא שכאשר היה במיטבו מישהו לא פחות טוב ממנו, קרא לו לצאת לרחוב המאובק ולשלוף נגדו. ראיתי את זה קורה פעמים רבות ותמיד התנשא קלפטון מעל האתגר; חמוש בחיוך המבויש שלו, הוא עשה את זה עם רובי רוברטסון ב"וולס האחרון"; עם דרק טראקס בערב ההוא ב"ביקון", שאליו בא להיפרד מהאחים אולמן בביצוע של "Little Wing" ו"Layla"; הוא אפילו שרד את הדו־קרב האכזרי מול נגן הסקסופון דיוויד סנבורן שקרע את "Little Wing" לגזרים.
בגיל 76, עם כרס ששום חולצה כבר אינה מסתירה ואחרי שהכריז על פרישה מהופעות (על פרישה מכתיבת שירים חדשים לא היה צריך להכריז. הוא לא כתב שיר חדש הרבה לפני שהפסקתי לקיים יחסים), קלפטון כה יוצא ידי חובה מול פרמפטון, עד שהאחרון שותל עצמו לפניו, גיבסון מול פנדר, ובשארית הגמישות בידיו הנכנעות למחלה הוא קורע אותו לגזרים.
צריך לומר על קלפטון שהוא אדם נדיב שאינו מדורת יוהרה ובעל יכולת פרגון מוכחת, אבל לא התרשמתי שהוא החטיא בכוונה הנחתות קלות ליד הרשת. סיבובי המנוע הפנימי של פרמפטון היו גבוהים יותר כמו גם השנים שבהן חיכה להיות מוזמן להיכל גיבורי הגיטרה ולחלוק עם קלפטון את המגנום אופוס של הריסון. זה גם מה שהוא אומר כאשר השיר נגמר וקלפטון נותן לו (ביוזמתו) חיבוק סטייל טפיחה. “זה חלום שהתגשם", אומר פרמפטון לקהל שקם על רגליו לכבודו, ואתה מרגיש שהוא יכול למות שמח.
מתישהו חשוב יהיה להדגיש שזה "Crossroads" הגרוע ביותר שראיתי מעודי וראיתי את כולם. אבל עדיף לעשות את זה בדרכי נועם. לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים והצלילים. כמי שהיה בקשר עם מרכז הגמילה באנטיגואה בעצמו, יש לי כבוד רב למחויבותו האישית של קלפטון. אנטיגואה הסכימו לקבל אותי, אבל בשאלון שמילאתי הייתי צריך להסגיר את משלח ידי, והמרכז אינו מטפל בעיתונאים מסיבות מובנות. כל זמן שהאולם הגדול בדאלאס היה מלא במהלך יממה, אני מניח שהתוצאה הושגה.
לא כולם חושבים כמוני שביל מארי הוא בחירה מתועבת כמנחה, לא בפעם הראשונה, וידידותו האישית עם קלפטון היא עניין מוזר ודוחה למדי. משיכור מסומם שהיה נתקל במגברים על הבמה וניבל את פיו באמירות אנטישמיות ונגד שחורים עד שנגמל, אין בשנים האחרונות סרט תיעודי על רוק שקלפטון אינו מופיע בו. הגיטריסט השקט הוא כעת מעיין מתגבר של דברי הגות מוזיקליים ומין זליג לכל עת. אפילו בדוקו על הבי־ג'יז מסתבר שקלפטון הוא שהציע להם לבוא להקליט במיאמי והניח להם לגור בבית המפורסם באושן בולוורד.
התרעות פיקוד העורף