1.ביום חמישי, חמישי בנובמבר 2021 בשעה שמונה בבוקר התקבצו בשערי כלא רימונים כ־500 אנשי תקשורת מרחבי העולם. עשרות מצלמות טלוויזיה כוונו אל שערי הכלא, צלמי עיתונות רבו על מיקום בשורה הראשונה עד כדי זוב דם. כתבים, חלקם עם מיקרופונים בידיהם, ניסו למצוא עמדה קרובה לשערי הכלא. מאות שוטרים ניסו ללא הצלחה לשמור על הסדר. מכונית מפוארת בצבע שחור שחלונותיה כוסו בווילונות פנימיים המתינה ליד השער. לידה עמדו נרגשים בני משפחתו של האסיר העומד להשתחרר, מוגנים מפני העיתונאים ומוקפים על ידי עשרות אנשי יס"מ בעלי מראה מאיים.

בדיוק 26 שנים אחרי היום הארור, נפתחה דלת הברזל והרוצח יגאל עמיר כשלצדו עו"ד יורם שפטל יצאו החוצה כשהם מניפים ידיים ומסמנים באצבעותיהם את הסימן "וי". בני משפחתו של עמיר וכמה מקורבים פרצו את שורת השוטרים, רצו אל שני הגברים, הרימו אותם ונשאו אותם על כתפיהם. המצלמות תקתקו, הכתבים צקצקו, אנשי הטלוויזיה צווחו את דיווחיהם בקול רועד מהתרגשות.

יגאל עמיר (צילום: יגאל לוי)יגאל עמיר (צילום: יגאל לוי)

עמיר חייך את חיוכו השטני, שפטל נראה מאושר, והבעת פניו אמרה "שוב תקעתי אתכם". הגננת גאולה התעלפה, האישה והילד מלמלו תפילת הודיה לבורא עולם "ברוך משחרר אסורים". מעריצי הרוצח צעקו במקהלה "יש אלוהים", כמה לובשי חולצות שחורות עם הכיתוב "לה פמיליה" ניצלו את ההזדמנות לכסח כמה אנשי תקשורת "שמאלנים בוגדים".

המהומה סביב המשחרר והמשוחרר הפכה לאלימה. כולם דחפו את כולם, אנשים הכו זה את זה, אנשי הביטחון איבדו שליטה. זעקות היסטריות קרעו את חלל האוויר. עיתונאים זבי דם זעקו בכאב "חובש!". מישהו צעק "זהבי שמאלני, בן זונה, מניאק", ורץ לכיווני כשבידו אלה.
התעוררתי בבהלה. נזכרתי שלפני שנפלה עליי תרדמה שמעתי ברדיו שעמיר שכר את שירותיו של עו"ד שפטל, שיפעל לשחרורו המוקדם. שפטל אמר "עמיר לא צריך להשתחרר מחר או היום. הוא היה צריך להשתחרר אתמול".

אני מאמין ששפטל יצליח לגרום להפחתת עונשו של עמיר: ממאסר עולם עד צאת נשמתו החוטאת, לעונש קצוב בעזרת כל מיני קומבינציות משפטיות. עמיר ישוחרר, ועל פי איך שאני קורא את המפה הפוליטית הוא גם יהיה חבר כנסת מטעם אחת ממפלגות הסהרוריים בארץ הקודש. ובא לציון גועל.

2.ביום ראשון הגעתי להיכל הספורט שלמה בגני התערוכה בצפון תל אביב. כמה עשרות קשישים הסתובבו במתחם, חלקם לקראת קבלת חיסון, חלקם אחרי שהתחסנו ועוד חלק שחיפשו מישהו שיוכל לעזור להם לקבל את החיסון, אף על פי שלא נקבע להם תור.

ישבתי בחזית ההיכל ושוחחתי עם הקשישים, חלקם בני למעלה מ־90. תענוג לשמוע את העברית הצחה שלהם, וכשהם מתחילים להפליג בסיפורים מהעבר אני מתרגש כמו ילד בכיתה א'. נילי מדוברות קופת חולים כללית נעלמה מדי פעם עם אחד הקשישים לעזור לו בעניין כזה או אחר.

התכוננתי לשדר שעתיים כשלצדי ד"ר שרה יניב, ששולטת בכל נושא החיסונים. כעבור כמה דקות היא פתרה בעיות של קשישים רבים שלא ידעו אם מותר להם להתחסן בגין מחלות רקע ובעיות רפואיות שונות. היא התרגשה לקראת השידור אף על פי שהיא רופאה עתירת ניסיון ונושאת בתפקיד מנהלי בכיר. ישבתי איתה בעמדת השידור כשהיא עונה לעשרות מאזינים, מרגיעה אותם, מעודדת, מסבירה מה עליהם לעשות. אני חושב לעצמי שכדאי בימים אלו לכל קופות החולים לפתוח קו שבו אנשי מקצוע ייתנו תשובות ומענים לאלפי הקשישים שאינם מצליחים לקבל סיוע בטלפונים המתוחכמים ובאפליקציות שאין להם מושג איך להשתמש בהם.

נתן זהבי מקבל את החיסון נגד קורונה (צילום: אריק בן דוד)נתן זהבי מקבל את החיסון נגד קורונה (צילום: אריק בן דוד)

בשעה 12:15 התחסנתי בשידור חי ותקפתי את כל אנשי הקונספירציות שמנהלים מסע יחסי ציבור נגד החיסון. אני מבין ללבם של אלו שלא הצליחו לתפוס את מוקדי קופות החולים כדי לקבל מידע, להשיג תור. אני מבין את אלו שניסו שעות ארוכות וימים שלמים להגיע למענה קולי בטלפון של סניף קופת החולים שלהם. במשך שלושה ימים ניסיתי בעצמי ולא הצלחתי. 

אז צלצלתי לדוברות הקופה וקצת הרמתי את הקול. טענתי שהם אלו שצריכים לצלצל לקשישים ולומר להם מתי לבוא להתחסן והיכן. יומיים לאחר השיחה, בעקבות גיוס של עובדים נוספים, החלו לצלצל אל הקשישים.

אחרי השידור הגיעו טלפונים נרגשים לרדיו. מאזינים קשישים הודו על השידור שפתר את הבעיות שהציקו להם מאז החל "פסטיבל הקורונה". שידורים כאלו כשירות לציבור, בלי פוליטיקה, בלי טריקים ובלי שטיקים, עושים לי טוב על הנשמה.

ביום שלישי בבוקר שוחחתי עם חבר ברחוב ויצמן, מול "קפה רולדין". בתום השיחה ניגשה אליי קשישה קטנת קומה עם שיער שיבה, מקל הליכה בידה האחת ושקית בידה השנייה. "אל תסרב לזקנה בת 90 וקצת", אמרה לי. "לא מסרב", עניתי. היא ביקשה שאתכופף. למרות בעיות גב התכופפתי. אז היא נתנה לי בוסה במצח, דחפה לי ליד את השקית ובצחקוק אמרה: "אני יודעת שאתה שונא מתנות, אבל כשראיתי אותך נזכרתי שאמרת ברדיו שאתה אוהב עוגות גבינה. אז קניתי לך, בגלל שצלצלו אליי מקופת חולים וזימנו אותי לחיסון אחרי שכמוך ישבתי כמה ימים ליד הטלפון ללא הצלחה". התכופפתי שוב ונתתי לה בוסה במצח, והלכתי מהר כי משהו נכנס לי לעין והתחלתי להזיל. טפו, נעשיתי רגשן לעת זקנה.

3.האלימות צוברת תאוצה בכל פינה בארץ הקודש. אירועי רצח, אונס, תקיפת קשישים, פגיעה בנהגי אוטובוס, מכות לצוותי רפואה, והרשימה ארוכה.

השיא היה ברצח בכביש 6, שבו בצער רב וביגון קודר אפשר לומר שמשטרת ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה. עבריינים עשו מהשוטרים סמרטוטים בעת שביצעו ליווי מזוין מלוד לכפר קאסם לבני משפחה בשל חשש מנקמה בהם על רקע סכסוך דמים בין שתי משפחות. כיצד, אף על פי שהשוטרים היו אמורים לשמור עליהם, המתנקשים המזוינים הצליחו לירות ביושבים במכונית תוך כדי נסיעה.

בלי להיכנס לפרטי פרטים, האירוע הכה בתדהמה את בכירי המשטרה. אלו ימים קשים למשטרה, שמתפקדת בקושי כבר שנתיים בלי מפכ"ל, בעוד השר הממונה עסוק עד מעל הראש בעניינים פוליטיים. 

זירת האירוע בכביש 6, הרכב שהתדרדר (צילום: אלון חכמון)זירת האירוע בכביש 6, הרכב שהתדרדר (צילום: אלון חכמון)

מפגיני השמאל מטריפים את השוטרים עם צוללות, זמבורות ומדורות ל"ג בעומר מול בתי ראש הממשלה. מפגינים חרדים משתוללים וחוסמים רחובות, משליכים חפצים מכל הבא ליד על השוטרים, קוראים להם "נאצים" ועוד קריאות גנאי קשות. נוער הגבעות נכנס בשוטרים בהפגנות בגין האירוע הקשה שבו נהרג הנער אהוביה סנדק. מבודדי הקורונה במלוניות משתוללים, תוקפים ומקללים את השוטרים באופן מלוכלך. כולם טוענים שהמשטרה אלימה איתם, כולם הופכים ל"אנטי־שוטרים".

השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, שהמשטרה נקראת כיום על שמו - "משטרת אוחנה", שותק. כמי שמתווה את מדיניות המשטרה אוחנה אמור למצוא פתרונות לרצף האירועים המוטרפים, אך הוא לא נותן מענה.

גל האלימות מתרחב, ההשתוללות בכבישים ועל המדרכות גורמת לאובדן חיי אדם, אין אכיפה אגרסיבית, בתי המשפט מקילים בעונשים של פושעים מסוכנים. לית דין ולית דיין, ואין אף בן אדם אופטימי שיאמר שרואים את האור בקצה הג'ורה.

יהונתן גפן, מהכותבים המוכשרים בארץ הקודש, כתב לפני הרבה שנים את "שיר היורה", שאותו מבצע דני ליטני הגדול. שיר שכל כך מתאים לתקופה האחרונה. פזמו איתי:
 
זאת היא הבלדה על בילי השולף
שאם תראה אותה, יותר טוב תתכופף
ואל תתקרב אליו, אם אתה לא מוכרח
כי היד שלו קלה והוא מחזיק אקדח
והוא יורה

יופי־איי־או
יופי־איי־איי
הוא יורה

אתמול אספתי טרמפיסטית יפה
שאלתי "לאן?", והיא אמרה לי לחיפה
היא לא הסכימה להוריד את החולצה
אבל אני ידעתי מה שהיא רוצה
אז יריתי בה
יופי־איי־או!

לקחתי שיעורים בנהיגה חצי שנה
ניגשתי אל הטסט, פתאום הבן־יונה
אומר לי "תעשה זינוק בעלייה"
וזה עצבן אותי, כי לא הייתה שם עלייה
אז יריתי בו

יופי־איי־או
יופי־איי־איי
אין מה לדבר, הוא שולף מהר
אל תפנו לו את הגב
כי הוא השולף הכי מהיר במערב

היום בבוקר הרגשתי לא טוב
אז הלכתי לרופא שגר בסוף הרחוב
הוא אמר לי: מותק, אין לך כלום
הוא אפילו לא שלח אותי לעשות צילום
אז יריתי בו
יופי־איי־או!

וגם אתם שרואים אותנו כאן
תהיו ערניים, כי זה אולם קטן
ובסוף השיר תרימו ת'עיניים
וכדאי שיהיו גם מחיאות כפיים
כי אני יורה

יופי־איי־או
יופי־איי־איי
כן, ככה זה אצלו
הוא פשוט מוציא לו את הכלי שלו
ולפני שמבינים מה שקורה
הוא לא עושה עניין, הוא יורה

יופי־איי־או
יופי־איי־איי
יופי־איי־או
הוא יורה