1.ביום חמישי, חמישי בנובמבר 2021 בשעה שמונה בבוקר התקבצו בשערי כלא רימונים כ־500 אנשי תקשורת מרחבי העולם. עשרות מצלמות טלוויזיה כוונו אל שערי הכלא, צלמי עיתונות רבו על מיקום בשורה הראשונה עד כדי זוב דם. כתבים, חלקם עם מיקרופונים בידיהם, ניסו למצוא עמדה קרובה לשערי הכלא. מאות שוטרים ניסו ללא הצלחה לשמור על הסדר. מכונית מפוארת בצבע שחור שחלונותיה כוסו בווילונות פנימיים המתינה ליד השער. לידה עמדו נרגשים בני משפחתו של האסיר העומד להשתחרר, מוגנים מפני העיתונאים ומוקפים על ידי עשרות אנשי יס"מ בעלי מראה מאיים.
עמיר חייך את חיוכו השטני, שפטל נראה מאושר, והבעת פניו אמרה "שוב תקעתי אתכם". הגננת גאולה התעלפה, האישה והילד מלמלו תפילת הודיה לבורא עולם "ברוך משחרר אסורים". מעריצי הרוצח צעקו במקהלה "יש אלוהים", כמה לובשי חולצות שחורות עם הכיתוב "לה פמיליה" ניצלו את ההזדמנות לכסח כמה אנשי תקשורת "שמאלנים בוגדים".
2.ביום ראשון הגעתי להיכל הספורט שלמה בגני התערוכה בצפון תל אביב. כמה עשרות קשישים הסתובבו במתחם, חלקם לקראת קבלת חיסון, חלקם אחרי שהתחסנו ועוד חלק שחיפשו מישהו שיוכל לעזור להם לקבל את החיסון, אף על פי שלא נקבע להם תור.
ישבתי בחזית ההיכל ושוחחתי עם הקשישים, חלקם בני למעלה מ־90. תענוג לשמוע את העברית הצחה שלהם, וכשהם מתחילים להפליג בסיפורים מהעבר אני מתרגש כמו ילד בכיתה א'. נילי מדוברות קופת חולים כללית נעלמה מדי פעם עם אחד הקשישים לעזור לו בעניין כזה או אחר.
התכוננתי לשדר שעתיים כשלצדי ד"ר שרה יניב, ששולטת בכל נושא החיסונים. כעבור כמה דקות היא פתרה בעיות של קשישים רבים שלא ידעו אם מותר להם להתחסן בגין מחלות רקע ובעיות רפואיות שונות. היא התרגשה לקראת השידור אף על פי שהיא רופאה עתירת ניסיון ונושאת בתפקיד מנהלי בכיר. ישבתי איתה בעמדת השידור כשהיא עונה לעשרות מאזינים, מרגיעה אותם, מעודדת, מסבירה מה עליהם לעשות. אני חושב לעצמי שכדאי בימים אלו לכל קופות החולים לפתוח קו שבו אנשי מקצוע ייתנו תשובות ומענים לאלפי הקשישים שאינם מצליחים לקבל סיוע בטלפונים המתוחכמים ובאפליקציות שאין להם מושג איך להשתמש בהם.
אז צלצלתי לדוברות הקופה וקצת הרמתי את הקול. טענתי שהם אלו שצריכים לצלצל לקשישים ולומר להם מתי לבוא להתחסן והיכן. יומיים לאחר השיחה, בעקבות גיוס של עובדים נוספים, החלו לצלצל אל הקשישים.
אחרי השידור הגיעו טלפונים נרגשים לרדיו. מאזינים קשישים הודו על השידור שפתר את הבעיות שהציקו להם מאז החל "פסטיבל הקורונה". שידורים כאלו כשירות לציבור, בלי פוליטיקה, בלי טריקים ובלי שטיקים, עושים לי טוב על הנשמה.
ביום שלישי בבוקר שוחחתי עם חבר ברחוב ויצמן, מול "קפה רולדין". בתום השיחה ניגשה אליי קשישה קטנת קומה עם שיער שיבה, מקל הליכה בידה האחת ושקית בידה השנייה. "אל תסרב לזקנה בת 90 וקצת", אמרה לי. "לא מסרב", עניתי. היא ביקשה שאתכופף. למרות בעיות גב התכופפתי. אז היא נתנה לי בוסה במצח, דחפה לי ליד את השקית ובצחקוק אמרה: "אני יודעת שאתה שונא מתנות, אבל כשראיתי אותך נזכרתי שאמרת ברדיו שאתה אוהב עוגות גבינה. אז קניתי לך, בגלל שצלצלו אליי מקופת חולים וזימנו אותי לחיסון אחרי שכמוך ישבתי כמה ימים ליד הטלפון ללא הצלחה". התכופפתי שוב ונתתי לה בוסה במצח, והלכתי מהר כי משהו נכנס לי לעין והתחלתי להזיל. טפו, נעשיתי רגשן לעת זקנה.
3.האלימות צוברת תאוצה בכל פינה בארץ הקודש. אירועי רצח, אונס, תקיפת קשישים, פגיעה בנהגי אוטובוס, מכות לצוותי רפואה, והרשימה ארוכה.
בלי להיכנס לפרטי פרטים, האירוע הכה בתדהמה את בכירי המשטרה. אלו ימים קשים למשטרה, שמתפקדת בקושי כבר שנתיים בלי מפכ"ל, בעוד השר הממונה עסוק עד מעל הראש בעניינים פוליטיים.
מפגיני השמאל מטריפים את השוטרים עם צוללות, זמבורות ומדורות ל"ג בעומר מול בתי ראש הממשלה. מפגינים חרדים משתוללים וחוסמים רחובות, משליכים חפצים מכל הבא ליד על השוטרים, קוראים להם "נאצים" ועוד קריאות גנאי קשות. נוער הגבעות נכנס בשוטרים בהפגנות בגין האירוע הקשה שבו נהרג הנער אהוביה סנדק. מבודדי הקורונה במלוניות משתוללים, תוקפים ומקללים את השוטרים באופן מלוכלך. כולם טוענים שהמשטרה אלימה איתם, כולם הופכים ל"אנטי־שוטרים".
השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, שהמשטרה נקראת כיום על שמו - "משטרת אוחנה", שותק. כמי שמתווה את מדיניות המשטרה אוחנה אמור למצוא פתרונות לרצף האירועים המוטרפים, אך הוא לא נותן מענה.
גל האלימות מתרחב, ההשתוללות בכבישים ועל המדרכות גורמת לאובדן חיי אדם, אין אכיפה אגרסיבית, בתי המשפט מקילים בעונשים של פושעים מסוכנים. לית דין ולית דיין, ואין אף בן אדם אופטימי שיאמר שרואים את האור בקצה הג'ורה.
התרעות פיקוד העורף