1. סגר־פגר
שנת 2021 נפתחת היום עם המשך הסגר השלישי ל־2020 שהינו פוליטי ושנוי במחלוקת. השבוע הוא אושר בוועדת החוקה של הכנסת על חודו של קול אחד, ולנו נותר רק לקוות שמדובר באמת בסגר האחרון.
כמו השניים שקדמו לו, הסגר הנוכחי מוסבר בכישלון הטיפול בנגיף הקורונה, שבעקבותיו העסקים הבינוניים הפכו במהלך השנה לקטנים, הקטנים לזעירים, והזעירים מתפגרים. בקיצור, סגר־פגר.
הטיפול במגיפה נכשל בגלל יחס מועדף לקבוצות לחץ (כמו המגזר החרדי), אי־נכונות להגדיל את הקנסות על הפרות התקנות (שוב בלחץ החרדים), מדיניות מבולבלת של כניסת נוסעים לישראל, ואי־נכונות לטפל נקודתית במוקדי תחלואה (במגזר החרדי ובסקטור הערבי).
גם בסגר הנוכחי ההחלטות היו חסרות היגיון ולא נסמכו על נתונים. מדוע הותר לחנויות הסטוק להיפתח, בעוד חנויות רחוב המוכרות את אותם מוצרים נסגרו? מדוע איקאה נפתחה בעוד הקניונים נותרו סגורים? מדוע מלונות ישראל לא, ומלונות דובאי כן? ומדוע מלונות "האיים הירוקים" באילת ובים המלח נסגרו למרות מתווה בדיקות הקורונה שגיבש משרד הבריאות? התשובה לכל אלה היא הפוליטיקה של הקורונה.
לצורך הדגמת המדיניות אימץ ראש הממשלה בנימין נתניהו את "האקורדיון" - פותחים וסוגרים בהתאם למצב התחלואה. אבל כמו בסגרים הקודמים, הסקטור העסקי אינו רוקד לצלילי האקורדיון, ונתניהו אינו שרה'לה שרון.
איך יכול בעל עסק שהוציא עובדים לחל"ת להחליט אם להחזיר אותם לעבודה, ביודעו שסגר נוסף עלול לפרק אותו סופית? כיצד יכולה סוכנות נסיעות לתכנן טיולים מאורגנים ולשרוד, אם אחרי חודשים של תכנונים מודיעים על בידוד החוזרים לחו"ל במכלאות קורונה הקרויות בשם המכובס "מלוניות"?
הסגר השלישי יביא לקריסה סופית של אלפי עסקים נוספים. אובדן התוצר בעקבות הסגר נאמד הפעם ב־2.5־3 מיליארד שקל לשבוע (על פי הערכות האוצר, בנק ישראל ואיגוד לשכות המסחר). אם הסגר יימשך חודש, כפי שמתוכנן, מהתוצר יתנדפו כ־10 מיליארדי שקלים - אבל מי סופר. למעגל המובטלים יצטרפו 100־150 אלף מבקשי עבודה.
בזכות "התקציב העוקף" מהשבוע ניתן לממשלה התירוץ לרשום צ'קים ללא הבחנה וללא מקורות תקציביים (כמו תוספת של מאות מיליוני שקלים למשרד הדתות ולמוסדות החרדיים). בהתקרב מועד הבחירות צפויות הפתעות פיננסיות נוספות, כולל חידוש המענק לכל אזרח.
ולסיום, מספר מילים על החיסון. ישראל הפכה לאלופת העולם בקצב החיסונים (לאחר שעקפה בסיבוב את בחריין), כך מתרברב נתניהו. גם אם נשאיר רגע בצד את סוגיית המחיר המנופח עבור החיסון, ברור שמרוץ החיסונים נועד להעניק לנתניהו עצמו את החיסון היקר מכל לקראת הבחירות. ראש הממשלה ושר הבריאות הכניסו את המערכת לאטרף. חיסונים 24/7, כולל שבתות וערבי חג ובכל אתר ואתר: קופות חולים, אצטדיונים, אולמות כדורסל, מתחמי דרייב אין, אוהלי שטח, ברחבת עיריית תל אביב ואפילו בקניונים (קניון הצפון).
השבוע חגג נתניהו את החיסון החצי מיליון. ברגע שהמספר יגיע למיליון, צפוי פוטו־אופ נוסף. ברור שאלמלא הוקדמו הבחירות, קצב החיסונים היה מואט וקיום הסגר השלישי היה מוטל בספק. ועם זאת, יש להניח שאחרי שנתניהו כבר הוזכר כמועמד לפרס נובל לשלום, הוא לא יומלץ לקבל במקביל את פרס נובל לרפואה.
2. ההזדמנויות שהוחמצו
כל משבר פיננסי או פיגוע כלכלי שהתרחשו היוו הזדמנות לאתחול מערכות ולשינויים מבניים מרחיקי לכת במשק. בתחילת שנות ה־2000, למשל, אחרי התפוצצות בועת הדוט־קום, ישראל ניצבה בפני פשיטת רגל פיננסית. שר אוצר אלמוני למדי בשם בנימין נתניהו ניצל ב־2003 את האירוע לעריכת רפורמות מרחיקות לכת במשק. אמנה שלוש מהן: הרפורמה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, קיצוץ קצבאות הילדים ועידוד היציאה לעבודה של החרדים, ושחרור שוקי המטבע מהמגבלות הכרוניות.
ב־2008, כשהבורסות קרסו במשבר הסאב־פריים, נערכו שינויים בפעילות הגופים המוסדיים, עמלות הניהול הופחתו, וחלק מהמגבלות שהוטלו עליהם שוחררו.
משבר הקורונה היווה הזדמנות חריגה להפוך את הלימון ללימונדה בדרך של שינויים מבניים. אך ההזדמנות הוחמצה, וחבל. מספר דוגמאות: את שינוי מערך הלימודים בכיתות ניתן היה למנף למערכת לימוד גמישה עם כיתות צפופות פחות. את התקציבים שהוזרמו למערכת הבריאות לרכישה המבוהלת של מכשירי הנשמה ניתן היה לנצל להגדלת קניית מכונות MRI, להגדלה משמעותית יותר של תקציב סל התרופות, או לשיפור השכר במערכת הבריאות.
בתחום התשתיות ניתן היה לנצל את הסגרים שנכפו להאצה משמעותית בלוח הזמנים של פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב או לקידום פרויקט המטרו בגוש דן, אבל גם זה לא קרה.
בתחילת המשבר עוד פנטזו על קיצוץ תוספות שכר במגזר הציבורי כמו ימי חופשה, תוכניות התייעלות וגמישות ניהולית בשירות הציבורי. אפילו יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד התנדב להתייצב מתחת לאלונקה. הוא לא הוריד מהפרק דחייה נוספת בהסכמי השכר במגזר הציבורי ודחייה חלקית של התוספות.
לו חוק ההסדרים לשנת 2020־2021 היה מאושר, היו נכללים במסגרתו לא פחות מ־39 רפורמות הנוגעות לכל תחומי החיים שלנו. מדובר בקידום אנרגיות מתחדשות, מעבר לתמיכה ישירה בחקלאות (על חשבון הגנה על תוצרת הארץ), שיפור התחבורה הציבורית, חיזוק הרפואה הציבורית והגברת השוויון, האצת תהליכים בענף הבנייה והפחתת רגולציה, העברת נתונים פיננסיים לרשות המסים לייעול הגבייה, עידוד התחרות והפחתת יוקר המחיה של מוצרי צריכה, השלמת רפורמת הניידות בשוק הבנקאות, ועוד ועוד.
וחוץ מכל אלה, יש סוגיות עסקיות חשובות לא פחות: האם גיל הפרישה לפנסיה לנשים יידחה מ־62 ל־64 - סוגיה התלויה ועומדת באוויר כבר עשור, וכן השאלה אם בנק דיסקונט ימשיך להחזיק בשליטה בחברת כרטיסי האשראי ויזה כאל.
יוצא דופן היה שוק התקשורת, בזכות פעלתנותו של שר התקשורת יועז הנדל. מדובר בין השאר בהאצת פריסת רשת הסיבים האופטיים גם לפריפריה, הפחתת תעריפי הטלפון הנייח, האצת הכניסה לרשת דור 5 ועוד. בגלל אילוצי לו"ז, הרפורמה בשירותי הדואר לא תבוצע.
בשורה התחתונה, מחלוקות פוליטיות מנעו את אישור התקציב ובעקבותיו את חוק ההסדרים, שכלל את הרפורמות. מה שבאמת מעניין את נתניהו לקראת מערכת הבחירות הרביעית שכפה אינו רפורמות הנוגעות לציבור אלא רפורמות שמשפיעות על גורלו האישי. הוא מעוניין ברפורמות הנוגעות לתחום האכיפה והמשפט, כולל שינוי שיטת מינוי השופטים לבית המשפט העליון, שינוי שיטת מינוי בכירים כמו פרקליט המדינה ועוד. אלה לא נוגעים לכלל ישראל אלא בעיקר לגורלו המשפטי. על כך נפלה הממשלה והוקדמו הבחירות.
3. תעלומת הדולר והשווקים
באחת השבתות של מרץ 2020, אי־אז בתחילת משבר הקורונה, זומנו ראשי המערכת הבנקאית בבהילות לישיבת חירום בבנק ישראל. הישיבה נועדה לבחון את היערכותם למשבר. החשש היה מתסריט של ריצה מבוהלת לסניפים והסתערות על הכספומטים. המפקחת על הבנקים חדוה בר רצתה לוודא שהכל תקין ושלא תהיה תקלה של הרגע האחרון. הישיבה העידה על חוסר הוודאות והתבהלה שאחזו במקבלי ההחלטות בתחילת המשבר. היום, 1 בינואר 2021, תמונת המצב שונה.
הוועדה המוניטרית של בנק ישראל תפרסם ביום שני הקרוב את החלטת הריבית. לאחר מכן יערוך הנגיד פרופ' אמיר ירון מסיבת עיתונאים לסיכום 2020, כולל פרסום תחזיות מחלקת המחקר על הצמיחה והאינפלציה במשק. תחזית הצמיחה תהיה משופרת בהשוואה לאלה שניתנו במהלך 2020. הצמיחה תהיה שלילית בגובה מינוס 4% (לעומת מינוס 7% בשיא המשבר) בזכות העלייה בגביית המסים. 2020 תסתיים באינפלציה שלילית של כ־0.5%, אך ב־2021 נחזור לטריטוריה החיובית.
הפעם האחרונה שבה הריבית ירדה ב־0.15%, ל־0.1% לשנה, הייתה באפריל. הנגיד החליט להפחית אותה באופן סמלי כדי לבשר שמבחינתו החיסון הפיננסי למשק חשוב לא פחות מהחיסון הרפואי. חלק מהאנליסטים סבורים שביום שני הקרוב הריבית תופחת ותעמוד לראשונה על 0%. ההסבר לכך יהיה התרסקות הדולר מול השקל וניסיונות ההחייאה שלו, לאחר שכל האמצעים הרגילים, ובראשם רכישות המטבע המוגברות, לא הועילו.
ואכן מצב שער החליפין, בהתחשב בהשלכות משבר הקורונה, הוא לא פחות ממדהים. בעת מלחמה או אירוע ביטחוני חמור המשקיעים רצים לדולר. הקורונה היא אירוע דמוי מלחמה, ובכל זאת הדולר לא רק שאינו מזנק אלא קורס. אכן תעלומה.
השער היציג של הדולר, שעמד ב־31 בדצמבר 2019 על 3.456 שקלים, ירד דרומה ובאמצע השבוע חצה את קו ה־3.21 שקלים. מדובר בשחיקה של 7%, המחזירה את השער היציג לרמתו מ־1996, והסוף אינו נראה באופק. יש המעריכים שהקריסה לא תיבלם ושהארץ לא תרעש כל עוד היציג לא יירד מתחת ל־3 שקלים.
להתמוטטות הדולר יש הסברים רבים, והעיקריים שבהם הוא חולשת הדולר בעולם, העודף בחשבון השוטף במאזן התשלומים ושגשוג ענף ההייטק, המטביע את ישראל בדולרים. זה קורה למרות חוסר הוודאות הנובע מפיזור הכנסת, ההליכה לבחירות והסגר השלישי.
שער חליפין מוחלש לאורך זמן הוא רע לתפארת. מומלץ להקשיב בעיקר לטענות התעשיינים על פגיעה חמורה ברווחיות היצוא, גידול במספר המובטלים והעברת קווי ייצור לחו"ל. אלא שלאור היקף האבטלה, שהגיע בשיאו לכמיליון עובדים, טיעוני התעשיינים אינם נופלים על אוזניים קשובות. מבחינת הפוליטיקאים, עוד כמה עשרות אלפי מפוטרים אינם מהווים פקטור.
יש גם כאלה החושבים שדולר נמוך ידידותי לכיסו של האזרח הישראלי. הם מסבירים שניתן לקנות מוצרים מחו"ל הרבה יותר בזול, אלא שהמצב בשטח שונה. יבואני המכוניות, מוצרי החשמל ומוצרי הצריכה האחרים אינם מורידים מחירים. במקרים מסוימים, כמו בענף מוצרי החשמל והאלקטרוניקה, המחירים עולים. הם טוענים שדולר נמוך טוב בעיקר לנוסעים לחו"ל המשלמים פחות עבור כרטיסי הטיסה, המלונות ושכירת הרכב. את המוצרים בדיוטי פרי או בחו"ל הם קונים בזול יחסית, וכך לגבי כל מוצר שמחירו נקוב בדולרים. אבל גם הם טועים.
הטיעון נכון לתקופות נורמליות, שבהן לא מוטל סגר והשמיים פתוחים. השארת הישראלים בארץ מונעת מהם לקטוף את פירות שער החליפין הקורס, ולדולר הנמוך אין תועלת צרכנית. כאמור, בגלל משבר הקורונה הפוליטיקאים אינם מוטרדים ממחירי הרצפה של הדולר. טיפול שורש בבעיה יידחה לאחר המשבר, וחיזוק הדולר יהיה אחד ממנועי הצמיחה של המשק ביום שאחרי.
תעלומת הדולר הנמוך מתווספת לתעלומה נוספת הנוגעת לבורסות בישראל ובעולם. למרות משבר הבריאות החריף ביותר במאה השנים האחרונות, הבורסות פועלות בעולם מקביל. מדדי המניות בארה"ב שברו שיאים השבוע. מדד מניות הטכנולוגיה נאסד"ק זינק מתחילת 2020 ועד שלשום ב־47%, דאו ג'ונס עלה ב־6.3% ו־S&P 500 ב־15.3%.
גם מדדי המניות בישראל השתקמו מהמשבר בצורה מעוררת השתאות. קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, שרק לפני מספר חודשים ספגו מיני־מפולת, יסיימו את 2020 בתשואות חיוביות של כ־3%. מי היה מאמין.
יש שתי סיבות עיקריות לעליות בבורסות: הצפת השווקים הפיננסיים העולמיים בכ־17 טריליון דולר (תוכנית סיוע נוספת בארה"ב אושרה השבוע) בשל הצורך להציל את הכלכלות; והריבית האפסית (או השלילית), המשבשת לחלוטין את המודלים הכלכליים הנוגעים למחיר הכסף ולהערכת סיכונים.
חלופות השקעה סולידיות לא קיימות. לפי נתוני בנק ישראל משלשום, רכיב הפיקדונות והמזומן בתיק הנכסים זינק בעקבות הקורונה ב־13.4% והסתכם ב־1.54 טריליון שקל. המשקיעים ששונאים סיכון מעדיפים שהכסף ינוח בחשבון עם ריבית שנתית בגובה מחיר של מנת פלאפל.
גופי השקעה בחו"ל, הנאלצים להשקיע מיליארדי דולרים באיגרות חוב בתשואה שלילית שההפסד עליהן ודאי, מעדיפים להמר במקביל על שוק המניות. מניות עם רווחיות בינונית כמו זו של רשתות קמעונאות נסחרות עקב כך במכפילי רווח דמיוניים.
2020 מסתיימת אם כן בהבסת המערכת הפיננסית את הקורונה. תוכניות הסיוע הנדיבות של בנק ישראל, כולל הלוואות לבנקים המסחריים בריבית שלילית ויצירת רשתות ביטחון בשוק איגרות החוב, הוכיחו את עצמן.
ברמה הבריאותית, הנגיף על שלל המוטציות עדיין חי ותוסס. אתגרי היום שאחרי עצומים, שכן בשלב מסוים יגיע שלב ההתפכחות, והוא יהיה כואב. הריבית תתחיל לעלות, ומישהו יצטרך לפרוע את הלוואות העתק. כחצי מיליון אזרחים יישארו גם אחרי המשבר חסרי תעסוקה ויאטו את התאוששות המשק.
4. היום שאחרי
עם ההתקדמות בקצב החיסונים, אחת השאלות הפופולריות היא מתי הכלכלה תשוב לאיתנה והחיים יחזרו לנורמליות. שאלה ספציפית יותר היא מתי נחזור לטוס ולבלות חופשות בטן־גב. התשובה הנפוצה היא שזה יקרה כנראה בקיץ 2021. אלא שכל מומחה רציני אמור להבין שסימני השאלה סביב נגיף הקורונה והווריאציות שלו כל כך רבים, עד שקשה לענות על כך ברצינות.
מה שברור הוא שביום שאחרי סיומו הרשמי של המשבר (לצורך העניין, כשמרבית האוכלוסייה תחוסן, למשל) לא נלקק דבש. ניתן להניח שמספר שינויים שהגיעו בעקבות הנגיף יישארו גם ביום שאחריו. למשל גידול היקפי העבודה מהבית על חשבון המשרדים. לפי מומחים לנושא, כרבע מהמועסקים ימשיכו לעבוד מהבית גם לאחר המשבר (במיוחד בענף ההייטק), מה שיוביל לשינוי דרמטי בשוק הנדל"ן המשרדי. יותר ויותר יזמים ובעלי מקצועות חופשיים ינטשו את המשרדים לטובת עבודה מהבית.
במקביל צפויה ירידה בהיקף פתיחת חנויות פיזיות על חשבון מעבר לאונליין. בענף הקמעונאות מדווחים על זינוק של מאות אחוזים בקניות ברשת ועל סגירת פערים טכנולוגיים של עשר שנים. חברת פתאל דיווחה שלשום על חיסכון של 260 מיליון שקל בהסכמי השכירות שנחתמו ב־2020 בזכות הירידה בדמי השכירות.
בעוד הנדל"ן המסחרי בדעיכה, שוק הדיור יעבור למוד פריחה. יותר ויותר יזמי נדל"ן ינצלו שטחים פנויים לבנייה למגורים. הצעירים יורדים מהגדר וקונים דירות. המשקיעים חוזרים לשוק, ומחירי הדירות מתחילים לעלות.
בינתיים ממשיכים להנשים את העסקים, אך אלפי עסקים קטנים, בעיקר מענף המסעדנות, התיירות ועסקי האירועים, לא יזכו להגיע להתאוששות הנכספת. האבטלה תגיע ל־10% מהיקף המועסקים (לפי קריטריון האבטלה הרחב), שזה כחצי מיליון עובדים. מודל החזרת העובדים מחל"ת נכשל, ושיטת המענקים לבעלי עסקים, כמו הראל ויזל מפוקס, החטיאה את המטרה. המעסיקים אינם מתרשמים מהתמריצים ולא מתלהבים להחזיר את העובדים לפני יוני 2021.
מינהלת ההכשרות המקצועיות המשותפת למשרד האוצר ולמשרד הרווחה עדיין לא הוקמה, אף על פי שתקציב ראשוני של 100 מיליון שקל כבר הוזרם. חוסר הוודאות הממשלתי בטיפול במשבר התעסוקה מנטרל את החשק לקחת סיכונים ולהעסיק. אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, מעריך שלפחות 20% מאלה שהוצאו לחל"ת לא יחזרו לעבודה בגלל מהלכי התייעלות. מגמה זו מתחזקת בזכות תוכניות התייעלות במערכת הפיננסית (בנקים, חברות ביטוח וחברות כרטיסי האשראי). ישראכרט למשל דיווחה על צמצום של 200 משרות במהלך 2021.
בהיעדר תקציב מאושר, המסים לא יעלו השנה והגירעון ימשיך להיות גבוה. הטענות שהמשק הישראלי מציג עוצמה בהשוואה לכלכלות העולם נכונות חלקית (הראיה לכך היא הדולר החלש). אלא שנתוני מקרו־כלכלה אינם מעניינים את בעלי העסקים שייסגרו בעקבות החמרת בעיית תזרים מזומנים. זה ממש לא מעניין גם את מאות אלפי המובטלים. במילים פשוטות יותר, החזקים יתחזקו, והחלשים ייחלשו, מה שיגדיל את אי־השוויון ואת ממדי העוני.
דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי ל־2020 לא יפורסם השנה, כביכול בגלל מחסור בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לא צריך להיות מאיר שפיגלר, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, כדי להבין שמדובר בתירוץ שמטרתו למנוע את חשיפת ההחמרה בממדי אי־השוויון והירידה בהכנסה.