להאזנה לטור של קלמן ליבסקינד

רס"ר ב' נמצא בעשרת הימים האחרונים בעין הסערה. ביום שני שעבר הוא היה ברכב המשטרה שרדף אחרי צעירים שנחשדו ביידוי אבנים באזור בנימין - מרדף שהסתיים במותו של הנער אהוביה סנדק. מאז, אחרי ששמו ותמונתו הופצו ברבים, הוא סומן כיעד מרכזי להתקפות מצדם של נערי הגבעות ותומכיהם. ברשתות החברתיות הופצו תמונותיו, תחת הכותרת "רוצח ילדים". מול ביתו התייצבו מפגינים, כשבידיהם שלטים בנוסח "רוצח בשכונתנו, מוקיעים את הרוצחים מקרבנו". במקביל, כמו חבריו, הוא נחקר פעמיים במחלקה לחקירות שוטרים.

ב', בן 29, עשה את שירותו הצבאי במשמר הגבול. בשבע השנים האחרונות הוא משרת ביחידה המרכזית של מחוז ש"י. הוא נשוי, אב לילד בן שנתיים וילד בן ארבעה חודשים. לאחר האירוע, נוכח האיומים על חייו, הוציאה המשטרה אותו ואת בני משפחתו מביתם, והעבירה אותם לכתובת אחרת, מאובטחת 24 שעות. השבוע פרש רס"ר ב' בפני פרקליטו עו"ד איציק כהן את סיפור המעשה, מהזווית שלו. זוהי גרסתו המלאה לאירועים. המרדף, התאונה, מציאת גופת הנער, החקירה במח"ש, האיומים על חייו.

ההפגנות האלימות על הרג אהוביה סנדק ז"ל (קרדיט: דוברות המשטרה)

"האירוע הזה תפס אותנו רגע אחרי שסיימנו מעצר של שני פלסטינים עם אמצעי לחימה. גמרנו את הפעילות, ויצאנו בחזרה לכיוון התחנה. נסענו בשלושה רכבים. ברכב הראשון, שיצא מהשטח, נקרא לו רכב מס' 1, נסע בלש אחד. אחריו יצא רכב מס' 2, שבו ישבו שני בלשים, ואיתם הפלסטיני העצור. אנחנו, רכב מס' 3, יצאנו אחרונים. ברכב שבו אני נסעתי היינו ארבעה. שני קצינים, בעלי תפקידים ביחידה, ישבו קדימה, אחד נהג ואחד ישב לידו. שני בלשים, אני ועוד אחד, ישבנו אחורה.

"קצת אחרי שיצאנו, צלצל אליי לטלפון הבלש שנסע לבד ברכב מס' 1, ודיווח שהוא מבחין ברכב חשוד. הוא אמר שהשמשה הקדמית של הרכב הזה שבורה, ושלפי מה שהוא מזהה יושבים בו ארבעה אנשים רעולי פנים. שמתי אותו על ספיקר. מכיוון שהרכב שלו פחות מזוהה באזור כרכב משטרתי, ומכיוון שהקצינים נתנו לו הוראה לא להתקרב יותר מדי אל הרכב החשוד כדי שלא ישרוף את עצמו, הוא התקשה בהתחלה לתת לנו את מספר הזיהוי של הרכב. במהלך העיקוב, הרכב החשוד שינה כיוון ועשה פרסה יותר מפעם אחת. בשלב מסוים, הרכב החשוד נעצר, והבלש שהיה איתנו על הקו קיבל הנחיה לעקוף אותו, לעבור אותו קצת, לעצור ולהרים מכסה מנוע, כאילו הוא נתקע. במקביל, עלה מולנו בקשר רכב מס' 2, זה שהיה עם העצור הפלסטיני, ועדכן שהוא קיבל דיווח על אירוע יידוי אבנים, שבו מעורב רכב, בכביש הזה, ושהוא עבר ממש עכשיו מול הרכב הזה. הבנו, לפי התיאור, שמדובר באותו רכב חשוד שמס' 1 אחריו. מכיוון שאנחנו היינו בכיוון, שחררנו את הרכב עם העצור, אמרנו לו שימשיך ליחידה, ושאנחנו מצמצמים מרחק לכיוון.

אהוביה סנדק ז''ל (צילום: באדיבות המשפחה)אהוביה סנדק ז''ל (צילום: באדיבות המשפחה)


"בשלב הזה, הקצין מהרכב שלנו נתן הוראה לבלש ברכב הקדמי, רכב מס' 1, שיתקרב לחשודים, גם במחיר של היחשפות, כדי להעביר את המספר של לוחית הזיהוי שלהם. הוא התקרב, ודיווח את המספר. הבלש שלידי בדק במערכת, והתברר שהרכב רשום על שם מישהו מבת עין. מישהו שלא מוכר לנו. כדי להיות בטוחים, עשינו עוד בדיקה ביחידה. גם שם לא ידעו עליו כלום. בינתיים התקבלה החלטה להיכנס למעצר. התכנון היה שהרכב הקדמי עם הבלש, רכב מס' 1 - שאחרי כל הסיבובים של החשודים והסיבובים שלו אחריהם, נסע לכיוון שלנו, כלומר מולנו - ימשיך איתם, ואנחנו נבוא ממול ונבצע חסימה כדי לעצור אותם. הגענו מהכביש שבא מכוכב השחר דרומה, וכשהגענו לאזור הצומת שאליו היה אמור להגיע עוד רגע הרכב החשוד, עצרנו עם הרכב לרוחב הכביש וחסמנו אותו. הרכב הראשון שהגיע אלינו היה טרנספורטר גדול, שבהמשך השבוע ראיתי את הנהגת שלו מתראיינת בתקשורת. היא נעצרה מולנו, בגלל החסימה שלנו, ואז הרכב החשוד, שראה את החסימה, ירד שמאלה לשוליים, עקף אותה וגם אותנו, המשיך לדהור קדימה, ופנה שמאלה בצומת הקרוב. הבלש ברכב מס' 1, שנסע אחריו, עקף אותנו גם הוא והמשיך אחריו. עשינו פרסה והצטרפנו למרדף. בשלב הזה כבר היינו עם צ'קלקות, ועם כריזה. מרדף משטרתי גלוי לכל דבר ועניין".

# # #

"נוסעי הרכב החשוד, שניסו לברוח, ידעו בבירור שהמשטרה אחריהם וכורזת להם לעצור. אחרי זמן קצר הדבקנו את הבלש שנסע לפנינו, והגענו לנסיעה במקביל אליו. מדי פעם מישהו מאיתנו ניסה לעקוף את הרכב החשוד, שנסע בכוונה בזיגזג כדי לא לתת לאף אחד מאיתנו לעבור. אחרי כמה ניסיונות, הצלחנו להתחיל לעקוף אותו מצד שמאל. בשלב הזה, תוך כדי שהוא מזגזג מימין לשמאל, הוא פגע עם החלק האחורי השמאלי שלו בחלק הקדמי הימני שלנו. מהמכה, הרכב עם החשודים, שממילא השתולל שמאלה וימינה, איבד שליטה, עף לצד הדרך והתגלגל כמה פעמים עד שנעמד שוב על הגלגלים. אני זוכר את ה'בום' של הפגיעה, ואת הרעש מהכיוון של הרכב השני. היה ענן של אבק ואבנים וחול שעפו אלינו. אחר כך היה שקט.

"לקח לי שנייה או שתיים להתעשת. יצאנו במהירות מהאוטו ורצנו לכיוונם. התמונה הראשונה שראיתי זה שני חבר'ה, שניהם הספיקו לצאת מהרכב, אחד ליד הדלת הקדמית הימנית ואחד ליד הדלת הקדמית השמאלית. זה היה נראה כאילו הם מנסים לברוח, אבל הם נראו מסוחררים. בקושי הצליחו לזוז קדימה. לא ראיתי את הרגע שבו הם יצאו מהאוטו. אני גם לא יודע להגיד בוודאות מי נהג ברכב, למרות שהגיוני שזה היה הבחור שעמד בצד של הנהג. שניים מהחבר'ה שלנו רצו לעצור אותם. אני רצתי לכיוון החלק האחורי של הרכב. ישבו שם, במושב האחורי, שני צעירים. הם היו בהלם. נשענו אחד על השני. אזקתי אותם אחד לשני. הם רק אמרו 'מד"א, מד"א, תזמינו מד"א'.

"הסברנו להם שמד"א בדרך. לפי המצב שלהם, אני לא יודע להגיד אם הם ראו את שני אלה שיצאו, ואם הם בכלל הבינו מה קרה קודם. בכל אופן, הם שתקו. לא שיתפו פעולה. חוץ מהשמות שלהם, לא אמרו כלום. לפני זה, מיד אחרי ההתהפכות, הזמנו עוד כוחות, וכאמור גם אמבולנס. בשלב הזה, לאף אחד לא היה מושג שהיה ברכב עוד מישהו חוץ מהשניים שנתפסו בחוץ והשניים שנעצרו בפנים. כשהאמבולנס הגיע, החובש פתח את הדלת האחורית, זו שבצד של הנהג, התכופף על הקרקע, אפשר להגיד אפילו שהוא כמעט שכב על הקרקע, שם מין אלונקת עץ כזו, והוציא אותם אחד אחרי השני. אני מדגיש את זה, כי יותר מאוחר, כשמצאנו את הנער המת, זה היה במרחק של סנטימטרים מהמקום שבו החובש כרע קודם על הקרקע. ממש צמוד. בכל מקרה, כל הפינוי, עד שכולם עזבו את השטח, לקח אולי שלושת־רבעי שעה.

"כשכולם נסעו, נשארנו שם שלושה. כל מי שהיה איתי ברכב במהלך המרדף, חוץ מהבלש הנוסף, שנסע יחד עם העצורים. התחלנו לבצע סריקה בתוך האוטו כדי לאסוף מוצגים. אני מצאתי דוקרן. מישהו אחר מצא גם סכין. פתאום אני שומע את א' (אחד הקצינים - ק"ל) צועק: 'יש פה יד. יש פה מישהו'. קלטנו שיש בנאדם מתחת לאוטו. הוא היה כולו מתחת למכונית. אף אחד לא ראה אותו עד לרגע הזה. גם לא החובש של מד"א שהוציא את הפצועים מהאוטו, ממש מעליו. גם לא אף אחד מהאחרים.

ח"כ סמוטריץ' מתעמת עם שוטר בזירת התאונה של אהוביה סנדק

"חשוב להבין, עד לפני כמה דקות היו סביב הרכב יותר מעשרה אנשים. התכופפתי למטה, וראיתי את הנער. מה שהיה אפשר לראות, כשהרכב עליו. ראיתי את הראש, שהיה מונח על היד. היה מלא דם. לא ידענו מה המצב שלו. קיווינו שהוא חי. התחלנו להתרוצץ. לחשוב איך מרימים את האוטו. האוטו ממש ישב עליו.

"מאירוע של ארבעה חשודים, שזרקו אבנים על פלסטינים וניסו לברוח, אירוע שטיפלנו בו כמו שצריך, פתאום אתה נזרק למשהו אחר לגמרי. לחץ גדול. ומכיוון שלא ראינו את רוב הגוף שלו, גם לא ידענו אם הוא חי. לא ראינו שום תזוזה שלו. הוא גם לא השמיע שום קול. הזעקנו מיד תגבורת. היה ברור שאי אפשר להגיע אליו או להוציא אותו בלי להפוך את האוטו, ולא יכולנו לעשות את זה לבד. בתוך דקות הגיעו עוד אנשים. היו שם חוקרים, אולי גם מישהו מהצבא. אני חושב שרק כשהיינו שם שבעה או שמונה אנשים, הצלחנו ביחד להרים את האוטו, ולהפוך אותו. זה היה קשה. פחדנו גם שתוך כדי, האוטו ייפול לנו שוב עליו. ואז, כשהזזנו את האוטו, ראינו את הילד כולו. תמונה קשה. זה מחזה שלא יוצא לי מהראש. אני לא רופא, אבל כשראיתי את הצבע הבנתי. אתה תופס את הראש מול האירוע הזה, ולא קולט. שוק מוחלט. טרגדיה.

"ברגעים אלה ובשעות הראשונות תפקדתי כמו מכונה. כמו שלימדו אותי מהיום שהתגייסתי למשטרה. מעצר, מוצגים, עצורים, מז"פ, סיום אירוע, הגעה ליחידה. תוך כדי פעילות, אתה פועל בלי לחשוב על מה שקרה. מנסה לא לחשוב על ההרוג. להדחיק את התמונות שעולות בראש, מהרגע שבו מתגלית הגופה. אחר כך, בלילה, הכל עולה. הרגשה קשה מאוד. תמונה קשה מאוד. זו לא תוצאה שאתה חולם לסיים בה אירוע. משהו שלא חוויתי מאז שאני בשירות".

# # #

"עוד באותו ערב הזמינו אותנו למח"ש, את כל מי שהיה ברכב, אבל לא גבו מאיתנו עדות. אמרו לנו שאנחנו יכולים ללכת, ושיקראו לנו. למחרת הגעתי לעבודה. ביום חמישי, שלושה ימים אחרי האירוע, הזמינו אותי שוב למח"ש. חקירה של חמש או שש שעות. שאלו הרבה על גרימת התאונה. הסברתי מה קרה שם מנקודת המבט שלי, כמי שישב במושב האחורי. כשהחקירה הסתיימה, כשבאתי ללכת החוצה, הודיעו לי שאני מאוים ברמה הכי גבוהה שיש. שאני לא יוצא הביתה בלי צוות אבטחה, שילווה אותי מעכשיו, ושאתארגן על מקום אחר לישון בו בלילה. לא בבית.

"צלצלתי לאשתי, ועדכנתי אותה. אחר כך, כשהגעתי הביתה, ישבנו איתה ועם אנשי האבטחה, שהסבירו לנו מה הולך לקרות בימים הקרובים. אמרו לנו שאנחנו חייבים לעזוב. מאז, כבר שבוע וחצי, אנחנו גרים במקום אחר. ממה שהבנתי, האיומים עליי התחילו אחרי שמישהו צילם אותי בכניסה למח"ש והפיץ את התמונות ברשת. מה שקרה מהרגע הזה היה מטורף. זה התחיל במוצאי שבת, בהפגנה ליד הבית. שלטים, צעקות, 'רוצח'. כל הרשת התמלאה בתמונות שלי עם המילים 'רוצח יהודי'. אשתי נאלצה ללכת לעבודה, ובעצם לכל מקום, עם אבטחה צמודה. אני מסתובב עד עכשיו עם מאבטחים. מציאות קשה מאוד.

"מעולם לא הייתי בתוך דבר כזה. הפחד לאישה. הפחד לילדים הקטנים שלי. אני מפחד עליהם. אין לי מושג מה עלול לקרות. אני רואה פוסטים שרצים בפייסבוק עם תמונה שלי וכתוב 'רישיון להרוג'. אני רואה כרוזים שקוראים לי 'רוצח'. אני רואה אנשים שצועקים לי 'רוצח' ליד הבית. אני לא יודע איפה זה יכול להיגמר. יש חקירה, שיבדקו כל מה שצריך. אני נמצא בתוך סרט רע, ורק רוצה להתעורר ממנו".

"ראשית, בשמו של השוטר ובשמי, אנחנו מבקשים להביע צער גדול על מותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל", מוסר עו"ד איציק כהן, פרקליטו של רס"ר ב', ומציין כי "מדובר בשוטר מצטיין, המשרת בימ"ר ש"י ועושה ימים ולילות למען ביטחון המדינה".

לדבריו, "ב' ישב בניידת מאחורי הנהג, כשברכב שני קצינים בעלי תפקידים בימ"ר, ומכאן ברור שאין כל היגיון לייחס לו אשם כלשהו בתאונת הדרכים. מאז האירוע, כפועל יוצא של ההשתלחות חסרת הרסן של מנהיגים מסוימים כלפי ימ"ר ש"י וכלפי המפלג לפשיעה לאומנית, הפך ב' ליעד של אספסוף פורע חוק, אשר שם לו למטרה למרר את חייו ולפגוע בביטחונו ובביטחון משפחתו, וזאת באמצעות איתור והפצה של כתובתו ופרטיו, הפגנות ליד ביתו וחלוקת כרוזים בגנותו.

עו''ד איציק כהן, עורך דינו של הבלש (צילום: באדיבות המצולם)עו''ד איציק כהן, עורך דינו של הבלש (צילום: באדיבות המצולם)


"מצב שבו שוטר ומשפחתו נאלצים להתפנות לדירת מסתור ולהסתובב עם אבטחה צמודה 24 שעות ביממה, הוא מצב בלתי נסבל המהווה תעודת עניות לחברה. כולי תקווה שצוות החקירה שהוקם - יפעל בנחישות ובמהירות לסיים את חקירת האירוע ולפרסם בהקדם את המסקנות, מבלי לתת לשיקולים זרים או ללחץ ציבורי להשפיע על פעילותו. במקביל, אני מצפה ממשטרת ישראל לחקור עד תום את החשודים בהסתה ובאיומים כלפי השוטר ובני משפחתו".