ביום שני בשעות אחר הצהריים קיבלה חגית משה, סגנית ראש עיריית ירושלים ויושבת ראש הבית היהודי בעיר הבירה, שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היה אחד מיועציו של בנימין נתניהו. כמעט בלי הקדמה ובלי הסברים הודיע לה היועץ כי "ראש הממשלה מבקש לדבר איתך, אני מעביר לו את הטלפון". וכך באמת היה. לא מזכירה שמעבירה כנהוג את השיחה, אלא יועץ שדופק בדלתו של נתניהו ומושיט לו את מכשירו הנייד: "הנה, ראש הממשלה, חגית משה מירושלים, דבר איתה".

השיחה הייתה קצרה אך נרגשת, על גבול התלהבות, מצדו של נתניהו. הוא הסביר למשה ההמומה כי "שלטון הימין בסכנה, נפתלי בנט בדרך לשמאל, ורק את מסוגלת להציל את הציונות הדתית ואת הימין כולו". משה התבקשה להכריז על התמודדות לראשות מפלגת הבית היהודי. בתמורה הובטח לה כי הליכוד ונתניהו באופן אישי יעשו כל מאמץ כדי לסייע לרשימה "הסרוגה" המאוחדת (שלא תכלול את ימינה) לעבור את אחוז החסימה. אם תקום רשימה כזאת, נאמר לה, הליכוד תנמיך את הווליום עד אפס בגזרה הדתית־לאומית, כמעט ולא ייעשה קמפיין ביו"ש ועוד ועוד. למשה הובטח עד חצי המלכות בתוספת תפקיד מיניסטריאלי משמעותי בממשלת נתניהו הבאה - שתקום בזכותה, כמובן.

נתניהו ובנט (צילום: פלאש 90)נתניהו ובנט (צילום: פלאש 90)


לקח לה יומיים תמימים להתלבט ולהשתכנע. ביום רביעי היא הכריזה כי תתמודד על ראשות מפלגתה מול המנכ"ל, ניר אורבך. מה שהיא אולי לא ידעה הוא שלשיחה שקיבלה מנתניהו קדמה שיחה אחרת, לבבית הרבה פחות, שקיים נתניהו באותו היום, שני, עם יו"ר הבית היהודי הנוכחי, הרב רפי פרץ. באותה העת "הרב רפי" עוד התלבט ושקל אם להמשיך ולרוץ לראשות הבית היהודי, עד שהגיעה השיחה מנתניהו. "אתה צריך להתאחד עם בצלאל סמוטריץ'", קבע רה"מ, "תקבל את כל התנאים שלו, לא משנה כמה הוא רוצה. חשוב שתרוצו ביחד ותחלישו את בנט".

"בעצם, אתה מציע לי לעשות מכירת חיסול ולסגור את הבית היהודי?", ספק שאל ספק קבע פרץ. נתניהו התעצבן והמשיך לשכנע כי רק כך ניתן להשיג 61 מנדטים ולא לתת לבנט הבעייתי לעשות שטויות ולהמליך את גדעון סער. יו"ר הבית היהודי סיים את השיחה וכעבור זמן קצר הודיע לאנשיו כי הוא פורש. באותו רגע החלו ברחוב בלפור לחשוב על מחליף מתאים והגיעו ישר אל משה, שעל פניו ענתה על כל הקריטריונים. גדלה בבאר שבע, מזוהה עם הציונות הדתית הקלאסית והמיינסטרימית. אישה חזקה בירושלים, עיר שמעניקה בקביעות מנדט שלם לבית היהודי.

גדעון סער (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)גדעון סער (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


והפרט החשוב לא פחות: היא נמצאת במערכת יחסים מורכבת מאוד עם בנט מאז הבחירות המוניציפליות שהתקיימו בשנת 2013, עת השתלטו בנט ואנשיו על הבית היהודי בירושלים ודחקו את משה החוצה. היא לא ויתרה, רצה בראש רשימה עצמאית ואף זכתה ב־2 מנדטים (בעוד הבית היהודי קיבלה מנדט אחד בלבד). כעבור חמש שנים, ב־2018, חזרה משה לביתה הפוליטי ומאז היא עומדת בראש הבית היהודי בעיר. יחסיה העכורים עם בנט הם ערך מוסף בעיני נתניהו, שכאמור מעוניין להחליש את מפלגת ימינה בכל דרך אפשרית.

נתניהו בונה על סמוטריץ'
ראש הממשלה "ששקוע עד צווארו" בקורונה, בחיסונים, בפריימריז, בשריונים, במשפט ובעוד רשימה לא קצרה של טרחות וצרות, לעולם לא היה משקיע מאמץ כה רב וזמן כה משמעותי בשיחות עם אנשי מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה ועד השבוע נחשבה לפגר פוליטי, אלמלא התרחשות פוליטית נוספת שגם היא התחוללה ביום שני השבוע.

סיוטי הלילה של נתניהו החלו להתגשם. ארבע המפלגות המהוות יחד כוח משמעותי ומכסות (לצדה של הליכוד עצמה) את רוב האזור המרכז־שמאלה והמרכז־ימינה במפה האלקטורלית סיכמו על הסכמי העודפים. יש עתיד חתמה עם ישראל ביתנו, תקווה חדשה עם ימינה. הסכם העודפים בין סער ובנט אף השאיר את הליכוד ללא מפלגה מתאימה שאיתה ניתן לחתום על הסכם כזה. בתוך כך בנט שידר שהוא מנהיג עצמאי שממש לא נמצא בכיסו הגדול של נתניהו, ובזאת חיזק את הבטחתו שימליץ אצל הנשיא רק על עצמו. זאת ועוד, גברו הסיכויים שאחרי ספירת הקולות יתברר כי מנדט שלם ילך לימינה ולא לליכוד, הכל בזכות הסכם העודפים בין ימינה ותקווה חדשה.

אך לא רק מאיבוד הסכם העודפים חושש נתניהו, כי אם גם מאיבוד שליטה. הפעם יוכרעו הבחירות על חודו של מנדט בימין, ורה"מ יודע זאת היטב. הוא לא סומך על בנט (ובצדק) וגם חושש שהפעם הרצון להעיף אותו מבלפור מסוגל לגבור על משחקי האגו המסורתיים. הגוש נגדו יתלכד, יתאחד ויתחזק, ואז, שומו שמיים, גם החרדים עלולים לשכוח מכל מכתבי הנאמנות שעליהם חתמו בשפע. ייתכן שדרעי הנאמן יישאר כזה, אך בקשר לאשכנזים אין לדעת.

נתניהו בונה על סמוטריץ', שנחשב לאידיאולוג שלעולם לא ילך, וגם לא ייתן לאחרים ללכת, עם משהו שאינו ימין. לכן ההתלבטות הגדולה שלו היא בין תמיכה מאסיבית ברשימה ציונית־דתית עצמאית שלא תכלול את ימינה ושבראשותה יעמוד סמוטריץ', לבין איחוד בין כל מפלגות הימין, כולל ימינה. נתניהו סבור כי אם סמוטריץ' ירוץ יחד עם בנט, הוא יידע לשמור על נפתלי ולא ייתן לו לקרוץ לכיוונם של סער, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. מצד שני, אם סמוטריץ' - שהשבוע מיתג מחדש את האיחוד הלאומי-תקומה כמפלגת הציונות הדתית - יעמוד בראש הרשימה העצמאית ויתחרה בימינה, חשוב שיעבור את אחוז החסימה ויביא לנתניהו ממשלת ימין על מגש הכסף.

יאיר לפיד בישיבת סיעתו (צילום: דוברות יש עתיד)יאיר לפיד בישיבת סיעתו (צילום: דוברות יש עתיד)


נתניהו חושב כמה צעדים קדימה וחושש. עם זאת, המפלגות שחתמו על הסכם העודפים עדיין רחוקות מברית מחייבת ביניהן.

סער, פוליטיקאי מחושב וזהיר, יודע היטב שבדרך למעון שברחוב בלפור יש לו תחנה חשובה בשם "הגוש החרדי". קשה לראות את ראשי ש"ס והנהגת יהדות התורה מבטיחים מראש את תמיכתם לסער. אך אם יצליח להישאר חזק וגם לגבש גוש משלו, לא מן הנמנע שבסופו של דבר יעדיפו גם החרדים לא להישאר באופוזיציה וימצאו דרך לחבור לגוש סער.

כאן בדיוק מתחבא המכשול שעליו מעד נתניהו לפני כשנה וחצי. למכשול הזה קוראים ליברמן. כמה פעמים במהלך השבוע החולף הכריז יו"ר ישראל ביתנו כי "בכוונתנו להחליף את השלטון ולא רק את נתניהו בסער. ישראל ביתנו לא תצטרף לאף ממשלה אם לא תקבל את חבילת הבסיס".

החבילה של ליברמן כוללת בין היתר את ראשות ועדת הכספים, משרד הפנים, נישואים אזרחיים, תחבורה ציבורית בשבת, לימודי ליב"ה בכל מוסד חינוכי כתנאי למימון תקציבי ועוד. קשה לדמיין שהמפלגות חרדיות תחיינה בשלום עם הדרישות הנ"ל. קשה עוד יותר להניח שאחרי שנה וחצי של התעקשות, ליברמן יחליט פתאום לוותר על דרישותיו.

אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


בזמנו, במו"מ הקואליציוני אחרי סבב הבחירות הראשון ב־2019, טעה נתניהו בהערכתו כי "איווט עושה שרירים, אבל יהיה בסדר". ליברמן התעקש אז להעביר את חוק הגיוס בגרסתו הלא מרוככת. נתניהו זלזל, וכאשר הפנים לבסוף כי ליברמן איננו משחק, היה מאוחר מדי. על סער ללמוד מטעויות של אחרים ולתכנן כעת את היום שאחרי.

בחוגים פוליטיים גם לא פוסלים את האפשרות של "ברית האחים החדשה" בסגנון הברית שכרתו לפיד ובנט ב־2013 והצליחו בגדול. הפעם לפיד וליברמן יכולים להציב לסער אולטימטום: או אנחנו, או החרדים. נראה שבמטה של תקווה חדשה כבר התחילו לחפש פתרונות יצירתיים לכל החידות האפשריות של היום שאחרי.