השדה הפוליטי נדמה כיום יותר ויותר למגרש הכדורגל. כמו שבסוף עונה ובמהלך חודשיה הראשונים מתנהל שוק של רכישת והעברת שחקנים מקבוצה לקבוצה, עד שההרכבים מסתדרים, כך גם בפוליטיקה. מפלגות שנושאות שמות “מפתים” צצות כפטריות לאחר הגשם, ובתוך תקופה קצרה מתאדות. מפלגה בת 35 מנדטים בתחילת הדרך בקושי עוברת את אחוז החסימה כעבור פחות משנה. מפלגות מתפרקות לגורמים. פוליטיקאים נפלטים מחוץ למסגרת שבה נבחרו בראשונה, מחפשים לעצמם מסגרות חדשות לרוץ בהן. והמבחר הוא בהחלט לא קטן.
יזהר שי הוא רק משל. אחד מהרבה פוליטיקאים שהגיעו לפוליטיקה התזזיתית, בקושי חיממו את הכיסא בכנסת, במפלגה אחת, וכבר מגששים את דרכם לבית פוליטי אחר. אידיאולוגיה? עקרונות? דרך? נא לא להגזים. שוק לוהט של העברות ממפלגה למפלגה, בסחרור הפוליטי שאנו נתונים בו זה שנתיים, תוך כדי מגיפה שהפילה בנו כבר כמעט 4,000 מתים.
הסתחרר ראשם של פוליטיקאים אינטרסנטים, שמילה שלהם איננה מילה, שמזלזלים בציבור. מהם טובים ומוכרים, בעלי עבר ושם, ומהם אלמונים למדי שזה מקרוב עלו על המגרש הפוליטי למצוא לעצמם, בטרם סגירת הרשימות, סידור עבודה מתאים במפלגה כלשהי, או אפילו להקים לעצמם מפלגות חדשות. מרגע שנדבקו בו, הג’וק הפוליטי אינו מרפה מהם. אם אני לא בכחול לבן, אז אולי ביש עתיד? ואם לא ביש עתיד, אז אולי בתנופה? כי הרי אני שר או חבר כנסת, איש חשוב - קודם כל בעיני עצמי. אם לא מתאימה לאגו שלי מפלגה זו, אצא לי השוקה, אחפש מפלגה אחרת שתתברך בי.
הנה דוגמה נוספת: בימים האחרונים למדתי שבכנסת היוצאת מכהנת אחת בשם עינב קאבלה. כחולה לבנה. לפתע פתאום היא במפלגה חדשה, הישראלים שמה. רק 28 שבועות כיהנה בכנסת, וראש העיר מתגאה בה כרכש חדש למפלגתו בת היום.
היערכות לקראת הבחירות – מתייגים זאת בתקשורת. התארגנות המפה הפוליטית, בין בימין, בין במרכז ובין בשמאל. אבל מה זה ימין ושמאל בימינו? רק חול וחול. חולות נודדים של ידוענים שממהרים למצוא לעצמם בית פוליטי, לא לפני שנטשו בית פוליטי אחר, אולי רעוע, אולי על סף קריסה. וכמו בעולם הספורט - היום בהפועל, מחר בבית”ר, היום בכפר סבא, מחר בבני סכנין – כך בעולם הפוליטי. משחק היום בליכוד – מחר נגדו.
בספורט, מונחי העבר הטעונים אידיאולוגיות ואמוציות כבר אינם העיקר, ואולי זה טוב. נשאר השיוך, אבל פסה הרוח. חבל שכך זה גם בפוליטיקה, שעיקרה – יודע כל סטודנט למדע המדינה - התארגנות סביב עקרונות ומטרות, וגם סביב מנהיג שמוביל להגשמתם.
בימינו כל אלה כמעט בטלים ומבוטלים, וזה רע. האגו – ולא נאמנות לדרך ולמסגרת – הוא העיקר. והציבור? צופה במשחק הפוליטי כמעט באדישות, לקראת הסיבוב הרביעי, כאשר המערכת המפלגתית בשפל המדרגה, מכניסה לעצמה - בשפתו של הכדורגלן - גול עצמי.
התרעות פיקוד העורף