אין חיים לעשרה שברי מפלגות בנפרד. כולן, כסיעות תחת כנפי "הישראלים", או כחלק אורגני מהמפלגה החדשה, צריכות להסכים לשיתוף פעולה עם לפיד ויש עתיד במערכה - ובבסיס ההסכמות האלה להתרכז ביעדים קריטיים ומשותפים: החלפת המשטר הקיים, השתתפות בממשלת אחדות אמיתית (למשל, אם סער ירכיב אותה), יציאה מהמגיפה, תיקון הנזקים בכלכלה ובחברה, הגנה על הדמוקרטיה והמשפט, כולל עריכת משפט נתניהו כסדרו, ושיקום השכבות המוכות. כולם חייבים לדחות את האגו ואת העקרונות הנמצאים במחלוקת עד לייצוב המדינה, העם, הכלכלה והחברה.
ביבי טוב לערבים? נתניהו מחפש בקדחתנות ובאהבה של טרום־בחירות מצביעים פוטנציאלים בחברה הערבית (ח"כ איימן עודה מבקש, ובצדק, שלא לקרוא להם "המגזר הערבי"), ולא מסתפק כנראה בח"כ מנסור עבאס וסיעת רע"מ לחיזוק השפיץ. הוא מבטיח מלחמה בפשיעה המטריפה את המגזר (כן, כן. למה לא עשה זאת בכל שנות שלטונו?) ואהבה ושוויון וקידום ואחווה לאזרחים הערבים שאינם עודה או טיבי (לא כולל תיקון חוק הלאום הגזעני). הליכוד יכול לשנות את סיסמתו הישנה "נתניהו טוב ליהודים" ל"נתניהו טוב גם לערבים", או "כל ישראל עֲרָבִים זה לזה".
אבל כמו בבדיחה הישנה על השקרן הידוע שמודה שהוא שקרן ומוסיף שבהודאתו זו הוא דווקא דובר אמת, נשאלת השאלה: האם יהיו מי שיאמינו לו בציבור הערבי, עם זיכרונות העבר העגומים של הסתה, התנכלות ואי־שוויון? האם יהיו אזרחים ערבים תמימים וצמאים לאהבה ממי שהתנהג אליהם כך שנים רבות כל כך, שיהיו אידיוטים שימושיים ויספקו לו חלק מהמנדטים שייטלו ממנו סער ובנט? אני חושש שהתשובה היא כן.
התרעות פיקוד העורף