1. אני מת לדעת מה עבר בראשו של אריק איינשטיין זצוק"ל (זכר צדיק וקדוש לברכה) כאשר כתב את מילות השיר "פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה, פותחת רגליים ללא הבחנה". האם חשב על מפלגה מסוימת? האם חשב על פוליטיקקים מסוימים?

נראה כי החוש הנבואי של איינשטיין, כמו שמופיע במילות שירים אחרים שכתב, הוא מדהים. קולע בול. מי שעוקב אחרי המתרחש בפוליטיקה הישראלית לא יכול שלא לחוש שהפוליטיקקה ירדה לזנות (סליחה מהנשים העובדות בתעשיית המין). ח"ככים מוכרים את האצבע שלהם לכל המרבה במחיר, ושרים מוכרים את הכבוד שלהם על מנת לשרוד במשרד המפואר עם צוות העוזרים, הרכב הצמוד, הנסיעות לחו"ל וחשבון ההוצאות.

מה עבר בראש של אריק כשכתב את השיר "יושב מול הנייר", שבו מופיעה השורה הנבואית שמתממשת לנגד עינינו בימים אלו "אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן".

אריק איינשטיין היה אדם מנומס, ג'נטלמן, צנוע, ברח מהתקשורת כמו מאש, תיעב רכילות ויחסי ציבור. היה משתבלל עם עצמו ועם סימה אשתו. עשרות שנים לא הופיע בתוכניות בידור בטי־וי. פרצופו לא נראה בהשקות פלצניות עם כוכבניות מפונפנות. איינשטיין היה, כפי שהגדירו חברו הטוב אלי ישראלי: "צדיק יסוד עולם".

אריק אינשטיין (צילום: שמואל רחמני)

כמי שמכיר את התקשורת הישראלית מקרוב כמעט 60 שנה, אני יכול להבין את השיר "עיתונאי קטן", ולהצטער שהגענו למצב שבו חלק נכבד מהאנשים המגדירים עצמם כעיתונאים משמשים כדוברים של מפלגות ואישים פוליטיים ללא בושה. מוציא אותי מדעתי לראות איך אנשי יחסי ציבור מצליחים הודות לקשריהם עם עורכי תוכניות או עיתונים להכניס את לקוחותיהם לאייטמים בטלוויזיה או בעיתונים אף על פי שאין להם מה למכור. כשלאריק היה מה למכור, הוא סירב להופיע והיו צריכים להתחנן בפניו.

אני זוכר שבשנות ה־60 וה־70, כשעדיין היה יוצא מדי פעם עם חברים לבלות, כמעט באופן אוטומטי היינו יושבים סביבו, מקשיבים לו בצימאון, מביטים בו בהערצה גלויה (ראו תמונה). האיש היה חכם, שנון ומצחיק, לא משנה אם היה מדבר על מוזיקה, ספורט או פוליטיקה.

אין לי ספק שלו היה איתנו כיום ורואה את הפצלת בשמאל ובימין, איך אנשי ציבור עוברים ממפלגה למפלגה, איך מנהיגים לא דגולים משקרים לציבור במצח נחושה - היה נותן הרצאה בסגנון שדר כדורגל. משהו כמו: "אורלי אבו טכסיס מכריזה שלא תשב תחת... אבל מעבירה את התחת להיכן שאמרה שלא תשב, עמיר פרץ מכסח את השפם ונשבע שלא ישרת תחת ביבי ומעביר את התחת לממשלת ביבי, לפיד מתחבק ומתנשק עם גנץ, אשכנזי ויעלון. יעלון, אשכנזי וגנץ בורחים מלפיד. אשכנזי וגנץ קופצים לזרועותיו המושטות של ביבי, שעושה להם קיצי קיצי בגב ונותן ג'ובים אחו שרמוטה. בהמשך יעלון ולפיד נותנים גט, שלח נמלט מאחיו לפיד, לפיד מרחרח אצל בנט - היהפכו שוב לאחים?".

איינשטיין בוודאי היה מסיים את ההרצאה כך: "גבירותיי ורבותיי, העסק מתחמם, העסק רותח. בבחירות 2021 תהיינה 68 מפלגות, זונה בגימטרייה... כאן אריק איינשטיין בשידור מיוחד מהמוסד של מאדאם פרנצ'סקה".

לצערי אין לי אפילו גרם מיכולותיו של איינשטיין, אבל אני בטוח שאם היה חי איתנו את השנים האחרונות, היה מתחרפן. היה מעביר יד על המצח להזיז קווצות שיער, ממצמץ בעיניים ומסנן מהפה: "אינעל ראבק, מה יהיה עם הילדים, מה יהיה עם הנכדים, איך הגענו למצב ג'ורה כזה?".
באחד השירים היותר מאוחרים שלו, "בואנס נוצ'ס", נותן איינשטיין תמונת מצב שכל כך מתאימה לעצם הימים האלו. תנסו לקרוא מבין השורות ותבינו למה אני מתכוון:

עייפים מלשאול את אותן שאלות
מלקבל כל הזמן את אותן התשובות
עייפים מלבוסס באותן הביצות
ולא להבין שום דבר

עייפים מלטפס על אותם ההרים
מלכאוב כל הזמן את אותם כאבים
עייפים מללחום בקרבות אבודים
להרגיש לבד כמעט לגמרי לבד

אז בואנס נוצ'ס אנחנו הולכים לישון
תעירו אותנו כשיבוא המשיח לסגור את החור באוזון
הזאב יגור עם כבש, הנמר ירבץ עם הגדי
תחת תאנה וגפן הכל יהיה כמעט אמיתי

עייפים מלחלום את אותם חלומות
להיות כלואים באותן החומות
עייפים מלשנוא את אותן השנאות
ולדחות את הכל למחר

עייפים מלרצות להיות חזקים
לצפות לאהבה מכל החברים
עייפים מהימים הארוכים העצובים
ויש עוד הרבה ברשימת המלאי
אז בואנס נוצ'ס אנחנו הולכים לישון.....

בתמונה שאני שומר עליה כעל בבת עיני, אנחנו יושבים קשובים לאריק, שותים בצמא את דבריו. על השולחן בקבוק הג'וני ווקר הנצחי שלי, לצדי משה איש כסית וגיורא קליין, המציל המיתולוגי מחוף מציצים. המקום: מועדון קינג'ס קלאב, ששכן ברחוב יורדי הסירה, בקרבת הכניסה לנמל תל אביב.
מדי פעם כשאני מקשיב לשירה של אריק, אני מצלצל לסימה איינשטיין. ככה סתם, להחליף כמה מילים, להיזכר בכמה אירועים משותפים מלפני עשרות שנים. יהיו מי שיגידו שאני מתעסק בשמאלץ נוסטלגי. נכון, אתם צודקים! מהימים המחורבנים והאנשים המגעילים שממלאים את חיינו בשנים האחרונות לא תישאר שום נוסטלגיה - יישאר כלום, שום דבר והרבה סירחון.

2. דינה הנדלסמן ז"ל, השכנה מהקומה הראשונה בבניין שבו התגוררו הוריי, אימצה ילד עיוור שהוריו נטשו אותו בבית החולים. הרבה שנים ליוויתי את הילד, שהפך לסמל להרבה עיוורים, כשהצליח להיות אחד הטכנאים המוערכים ששירתו בתחנת הרדיו גלי צה"ל לפני שהפכה לגללי צה"ל. לאורך השנים התחברתי לספרייה לעיוורים, למרכז לעיוור וניסיתי להקל כמיטב יכולתי על קהילת כבדי הראייה והעיוורים בישראל, וישנם הרבה כאלו.

ביום שני התרגשתי לראות בעמוד האחרון של "מעריב" את תמונתו של ג'אמל פוראני בן ה־78 תחת הכותרת "האור בקצה החשיכה - קרנית מלאכותית מחזירה את הראייה לעיוורים". בידיעה סופר שפוראני שהתעוור חזר לראות הודות לניתוח שבו מתבצע חיבור מושלם בין רקמה ביולוגית לשתל מלאכותי.

העליתי לשידור בתוכנית הרדיו שלי "זהבי עצבני" ברדיו 103FM את פרופ' אירית בכר, מנהלת מערך העיניים בבית החולים בילינסון. אני יודע שיש לי הרבה מאזינים עיוורים שאינם קוראים עיתונים ואינם יודעים על האירוע הרפואי הכה חשוב, שעשוי לשנות לחלק מהם את החיים מקצה לקצה.

פרופ' בכר סיפרה בהתרגשות שהצלחת הניסוי תביא בשורה של ממש עבור עיוורים רבים בישראל ובעולם, ועשויה לקצר ואף לבטל המתנה ארוכה של שנים להשתלות קרניות ביולוגיות מנפטרים.

אחרי השיחה עמה הגיע גל טלפונים ממאזינים עיוורים מכל הארץ שהודו לי בהתרגשות על הבשורה. האמת? מה זה התרגשתי מהשיחות עם העיוורים שצלצלו. היה שווה.

בן 78 מחיפה, שסבל מעיוורון וחזר לראות באמצעות ניתוח חדשני (צילום: באדיבות המשפחה)

פינת הגימטרייה:
בני גנץ = 205 = הו כלבלב בידי בם בם = צא החוצה
כחול לבן = 146 = ביבי טוב ליהודים = זיוף זול = סוף.

היום יותר מאי פעם מהדהדת השורה שכתב אינשטיין: "אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן"

מדי פעם כשאני מקשיב לשירה של אריק איינשטיין, אני מצלצל לסימה להיזכר באירועים מלפני עשרות שנים. יהיו מי שיגידו שאני מתעסק בשמאלץ נוסטלגי, וזה נכון