על פי בשורת חופש הביטוי שמגיעה עכשיו מארה"ב, לו פייסבוק וטוויטר היו קיימות בשלהי 1993, יצחק רבין ושמעון פרס היו נחסמים באגרסיביות, מיד כשהיה נודע על העסקה שהם רוקחים עם הטרוריסט יאסר ערפאת. זה היה מתחיל בכלל ערוצי הטלוויזיה והרדיו. בכל פעם שחבורת אוסלו הייתה טוענת שערפאת זנח את דרך הטרור ומעכשיו הוא פרטנר לשלום - בום, הכל היה נופל. מערכת ביקורת הכזבים מבית הצנזורה האמריקאית הייתה נכנסת לפעולה ומודיעה "פייק ניוז".
כך גם בהמשך, כשמובילי אוסלו ניסו לתרץ את נאום הג'יהאד של ערפאת ביוהנסבורג, אחרי שהוכח שמי שנשא אותו ממש לא מתכוון לעשות איתנו שלום. שלא לדבר על פרס ורבין, שכינו את מבקרי המהלך ההרסני שלהם "אויבי השלום". את ההשמצה הזו צריך היה לבלום באִבה, בכל פלטפורמה.
החסימה של ראשי ממשלת ישראל דאז חייבת הייתה להימשך כל עוד היה נשקף חשש שאולי חבורת אוסלו תיישם את המהלך המסוכן שהובילו. כך הרי פסק מורנו ורבנו מארק צוקרברג, בהודעה שהוציא להצדקת חסימת חשבונות הפייסבוק והאינסטגרם של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "אנחנו מאמינים שהסיכונים הטמונים במתן הרשאה לנשיא להמשיך להשתמש בשירותים שלנו הם פשוט גדולים מדי", קבע. לכן, הודיע, נמשיך את החסימה לפחות לעוד שבועיים עד להבטחת ההעברה השקטה של השלטון לביידן. כך, מועצת השליטים של פייסבוק ושות' החליטה כי נשקף לאומה סיכון מהתבטאויות עתידיות של נשיא ארה"ב, ופעלה בהתאם.
וברור שעל פי שיטת צוקרברג ומפעיליו, הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת היו חייבים כבר ב־1993 למנוע את הסכנה שנשקפה מיישום הסכמי אוסלו. בין היתר לסתום למנהיגים המסוכנים - יצחק רבין ושמעון פרס - את הפה.
אף שישראל שבעה ממנו נחת, טראמפ יירשם כנשיא שבייש את ארה"ב ומוסד הנשיאות. איש נקלה ומאוס. ברור גם שהרטוריקה שלו תרמה להסתערות על הקפיטול והיה מקום לשקול, בזמן ההתרחשות, לחסום זמנית ציוצים שלו. אבל לסתום לו לחלוטין את הפה, להעיף מהרשתות כל מי שעבר בסביבתו הרעיונית, החל מהרשת החברתית פרלר ועד קבוצות וואטסאפ של חיילים משוחררים שסבורים שגנבו להם את הבחירות?
נכון, כנראה שמי שלא מכיר בהפסד של טראמפ טועה. אז מה. ממתי נבחן חופש הביטוי לפי מידת הנעימות לאוזן של הדעות המושמעות? חוץ מזה, איך ניתן להדביק פלסטר על פיותיהם של טראמפ ותומכיו, בעוד פייסבוק, טוויטר ודומותיהן ממשיכות לתת במה לשליט קוריאה הצפונית ולראשי המשטר האיראני; מאפשרות לדיקטטורים רצחניים להסית ולתעתע, לחפות על דיכוי ומעשי רצח המוניים. איך יכול להיות ששר החוץ האיראני זריף ועלי חמנאי יכולים להחזיק חשבונות טוויטר גדושי כזבים וטראמפ לא? ומה עם מקדמי ה־BDS מהשמאל, ממציאי ומפיצי העלילות נגדנו? ומה עם הפרובוקטורים האלימים של אנטיפה? איך זה שהם כשרים לטוויטר ופייסבוק מבחינת קובעי העתים?
אפילו בכרי לא צונזר
אוהדי המפלגה הדמוקרטית, שעדיין שולטים בתקשורת הישראלית, הפכו באחרונה ללהקת המעודדות של סתימת הפיות בארה"ב. הם ופוליטיקאים מהשמאל מנסים במכוון לייבא את עקרון ההשתקה האמריקאי ולהחיל אותו על מי שהם לא אוהבים בארצנו הקדושה.
הדרמה הנוכחית ממחישה עד כמה תפיסת חופש הביטוי והדמוקרטיה, זו שקובעת את מי שומעים ואת מי חובה להשתיק, אלסטית. מוושינגטון ועד תל אביב. פסק הדין שניתן השבוע נגד מוחמד בכרי בא כ־17 שנה לאחר פרסום סרט ההסתה "ג'נין ג'נין". כשיצא לראשונה, המועצה לביקורת סרטים החליטה למנוע את ההקרנה. אלא שבכרי עתר לבג"ץ וניצח. השופטים קבעו כי חופש הביטוי הוא זכות עילאית ולכן לא עוצרים פרסום מלכתחילה. באותה נשימה הם הטעימו שאם מישהו סבור שהוציאו את דיבתו בסרט, יתכבד ויגיש בדיעבד תביעת לשון הרע. ואגב, קביעת בית המשפט המחוזי מהשבוע באה לאחר שתביעה קודמת נדחתה, במחוזי ובעליון, אם כי גם בפסקי הדין הללו השופטים קבעו שהסרט כוזב, מעליל ורצוף שקרים.
כך, למשל, גבי לסקי, מי שמכנה את עצמה "עו"ד לזכויות אדם המתמחה בחופש הביטוי והמחאה", טענה השבוע ב"גלובס", כי פסק הדין נגד בכרי "פוגע אנושות בחופש הביטוי ומנע מאנשים שקולם לא נשמע בציבוריות הישראלית לספר את סיפורם". להזכיר, בתי המשפט בחנו פעמיים את הראיות לעומקן וקבעו שבכרי בנה מסכת נרחבת של המצאות, שקרים ועלילות. ועדיין, מי שמנכסים לעצמם את דגל ההגנה על זכויות האדם, דורשים להקנות להם את חופש השקר והעלילה.
בכל מקרה, ברור שמי שמוסמך לקבוע אם סרט או אמירה הם הסתה מסוכנת הוא בית המשפט. כך גם היועץ המשפטי לממשלה, אם כי גם ההחלטה שלו נתונה לביקורת שיפוטית. אז מיהם מארק צוקרברג וג'ק דורסי, ברוני פייסבוק וטוויטר, שיחילו צנזורה מוקדמת על פרסומים נתונים במחלוקת? הם בסך הכל ראשי ארגונים טכנולוגיים־עסקיים. כאלו שבטח לא רשאים לעשות מה שבית המשפט העליון, בישראל ובארה"ב, נמנעים מלעשות.
חופש ביטוי מותאם דעה
אותם גורמים שדחקו בצוקרברג, דורסי וחבריהם להשתיק את טראמפ ותומכיו בטענה של חשש מהסתה עתידית, הם אלו שמקדמים את שקרי ה־BDS ומהדהדים את המסרים של משטרי האופל, מטהרן ועד רמאללה ועזה. ביניהם גורמים דומיננטיים במפלגה הדמוקרטית האמריקאית, מברני סנדרס ועד חברות קונגרס כמו אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, רשידה טליב ואילהאן עומאר. כולם בוחשים גם בעניינים שלנו, לא רק בענייני אויביהם הרפובליקנים. הם, כמו גבי לסקי ותומכי העלילות של "ג'נין ג'נין", מנסים לאלץ אותנו להסכין עם משוואה מעוותת, חדשה־ישנה, להגדרת חופש הביטוי.
זו המשוואה שהובילה עשרות בשנים את הגוש הקומוניסטי, למשל, בביטאון "פראבדה". רוח "פראבדה" שבה עכשיו לחיים והפכה לספר ההפעלה הפרוגרסיבי, שמנחה את הוליווד, העיתונות האמריקאית ועכשיו גם את הרשתות החברתיות. דרך ה"ניו יורק טיימס", CNN, "הארץ" ופייסבוק אנחנו למדים שיש רעיונות לגיטימיים ומותרים, גם אם הם מסיתים, מכזבים ומתעתעים. הם מגלמים את הדמוקרטיה וחופש הביטוי, אפילו אם הם שקר מוחלט. מהצד השני של המפה הפוליטית ישנם רעיונות פסולים לחלוטין, גם כשהם אמת. את אלו צריך לחסום ולסתום, בוודאי כשהם מעלים תיאוריות קונספירציה לא אפויות, כמו במקרה של הנשיא טראמפ.
דונלד טראמפ יכול לרשום לעצמו עוד הישג מפוקפק, בכך ששיחק לידי משטרת המחשבות והביטוי של השמאל העולמי. הוא עצמו חייב לרדת בבושת פנים מבמת ההיסטוריה, אבל אסור לקבל את המשוואה המשתיקה שנלווית לכך. כי מי שיסכים להיכנע לדיקטטורה שכופפה עכשיו את הרשתות החברתיות, יסגיר את החירות והדמוקרטיה לידי השמאל הדיקטטורי העולמי, זה שמכנה את עצמו ליברלי ודמוקרטי.