2. ישבנו על הספסל בכניסה לקופת חולים בארי. "תשמע", הוא אומר ופותח במונולוג: "לפני איזה 50 שנה הייתי מהמר כבד. יום אחד ישבתי ליד שולחן הימורים אצל הטריפוליטאי בבית הכחול בתחנה המרכזית הישנה. זה היה לפנות בוקר. אתה נכנסת למועדון עם בוסי, אמנון מגורי ואלי הג'ינג'י. הם שיחקו, אתה עמדת ליד השולחן ועקבת אחרי מה שקורה.
"התחפפתי משם והלכתי לחמארה באלנבי, לדפוק את הראש. על המזל החרא שלי, כשיצאתי מסטול לגמרי מהחמארה הייתי מיואש מהחיים. הלכתי לבר 51 ברחוב הירקון, עבדה שם מארחת אחת שלפעמים הייתה משחררת לי לחצים מאחורי הווילון והייתי משחרר לה 50 דולר. היא קלטה שיש לי חבילה שמנה בכיס וניסתה לכייס אותי. מהאינסטינקט הבאתי לה פצצה בפנים. היו צעקות, הגיעה משטרה, לקחו אותי למעצר. הבלשים של המוסר לא פראיירים. ראו עליי את השעון, את הטבעת, את החבילה של הירוקים, הוציאו צו שופט ובאו לעשות לי חיפוש בבית".
"זהו, הלך עליי, מצאו המיקרובים את הזולה, עשו מסדרי זיהוי לרכוש, הלבישו עליי תיק שמן ואכלתי אותה ארבע שנים בפנים ועוד מאסר על תנאי". התחלתי לאבד את הסבלנות, קמתי ואמרתי בנימוס לחיים קומבינה שייזהר לא לחטוף קורונה ושישמור על עצמו. "תיזהר גם אתה", אמר לי ואז התהפך לגמרי והתחיל לצעוק: "אובחנתי חיובי לקורונה, ואולי אחרי שישבנו כל כך הרבה זמן קרוב והשתעלתי, גם אתה תחטוף את המחלה, כי אף פעם לא סבלתי אותך, יא שמאלני, מניאק, בוגד, מפיץ מחלות, אנרכיסט".