מזל טוב, עוד הישג חשוב למשק הישראלי: חברות הגז החלו לשלם את מס ששינסקי! אומנם התשלומים קטנים יחסית בהתחלה, אבל זו עוד הוכחה וגם מכה לכל הקמפיינרים שיצאו נגד מתווה הגז, בראשותם של שלי יחימוביץ' ועיתון "הארץ דה מרקר". הללו השמיעו שלל טיעונים מביכים, בחלקם שצריך לקבור את הגז (של מאגר "לווייתן") באדמה, והפחדות שלא נראה הרבה ממס ששינסקי, אם בכלל.

הפגנה נגד מתווה הגז מול מעון ראש הממשלה

ובכן, מס ששינסקי נחקק ב־2011 במסגרת ועדת ששינסקי שהקים שר האוצר דאז יובל שטייניץ, היום שר האנרגיה. בסוף 2020 נכנס סכום ראשון של כ־15 מיליון דולר משותפות "תמר", והצפי הוא שבכל חודש של שנת 2021 ייכנסו לקרן העושר כ־25 מיליון דולר. כלומר, אנחנו מדברים על כ־300 מיליון דולר עד לסוף השנה. וזו רק ההתחלה משום שההערכות מדברות על מאות מיליארדים (רשות המסים מעריכה שעד שנת 2064 ייכנסו כ־200 מיליארד שקל ממס ששינסקי, לא כולל תשלומים אחרים כמו תמלוגים ומסי חברות). מובן שתחזיות הן בסך הכל תחזיות והן כפופות למחירי הגז ולחוזים שבדרך ל"לווייתן".

התשלומים הראשונים של מס ששינסקי הוכיחו לי שוב עד כמה השיח הכלכלי בישראל רדוד ופופוליסטי. עד כמה כל ה"חברתיים", אלו שלבם יוצא לזכויות האזרח, לצדק חברתי וכדומה, פועלים בעצם נגד זכויות האזרח ונגד צדק חברתי. וגרוע מכל: הם תוקעים מקלות בגלגלי הכלכלה, מעכבים צמיחה, ובסופו של דבר גם רווחה לציבור.

יחימוביץ' הבטיחה בנחרצות ש"מתווה הגז לא ייושם" או שזה "מתווה להשארת הגז באדמה"; היא הנהיגה, עם מלחכי הפנכה שלה בתקשורת, קמפיין אלים שלא מתבסס על עובדות, מספרים ונתונים, אלא על תחושות שמתאימות לאג'נדה הבולשביקית שלה - יש גדולים ורעים (אנשי עסקים) שדופקים את הקטנים והטובים (האזרחים). מובן שבדרך משורבבת ה"דמוקרטיה" כי הרעים דורסים את האזרחים הקטנים ואת הדמוקרטיה. כל התחזיות השחורות של יחימוביץ' התבררו כמופרכות, ולשמחתי, כל הניסיונות שלה לסכל את מתווה הגז כשלו, כולל הניסיונות להעביר את זה, כרגיל, למגרשו של בית המשפט העליון. נזק בכל זאת נגרם, היה עיכוב של כשנתיים וחצי, אבל המתווה יצא לדרך והצליח מעל לצפוי - כי יש תחרות בין המאגרים.

הקרדיט בהחלט מגיע לשטייניץ ולראש הממשלה בנימין נתניהו, שנאבקו בפופוליזם של יחימוביץ' ויכלו לו, אף שהם - וגם עיתונאים בודדים שתמכו במתווה, בהם עבדכם הנאמן - חטפו באבי־אביהם. נחמד לגלות שההיגיון הבריא גבר על הססמאות הריקות מתוכן, שהרציונל הכלכלי גבר על הדמגוגיה המחלקת אוטומטית בין טובים לרעים.

שלי יחימוביץ' (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)שלי יחימוביץ' (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

וזה מבחינתי האור בקצה המנהרה: פוליטיקאים ופוליטיקאיות כמו איתן כבל, דב חנין, יחימוביץ', סתיו שפיר ומיקי חיימוביץ' נפרדו וייפרדו מאיתנו (חיימוביץ'). זה תהליך בריא מאוד, שבו הקולות הצעקניים, הוולגריים, האנטי־עסקיים והשטחיים מוצאים את עצמם מחוץ לכנסת - הרבה מפני שהציבור לא קונה את הסחורה שלהם. הוא מבין שאלו שצועקים שהם ואין בלתם דואגים לאזרח ושכל השאר רק עושקים, גונבים ורומסים אותו, הם חבורת טהרנים שרודפים פרסום באמצעות כותרות המנותקות לחלוטין מהמציאות.

העובדות הן שמתווה הגז עובד נפלא, ימשיך לעבוד נפלא וימשיך להניב לנו הכנסות יפות. ואם היחימוביצ'ים לא היו מפריעים, מתווה הגז היה יוצא לדרך בלי עיכובים ומכניס למדינה יותר כסף. הייתי מצפה מאנשים עם יושר אינטלקטואלי להתנצל בפני הציבור על הקמפיין המכוער והשקרי שניהלו נגד מהלך כלכלי מבורך למדינת ישראל, מה גם שהתוצאות מדברות בעד עצמן. אחרי הכל, ליחימוביץ' יש את הבמה לכך בתאגיד השידור. אבל אני לא משלה את עצמי. זאת משום שההיבריס, חטא הגאווה, חטא מפותח מאוד אצל פוליטיקאים - ובייחוד אצל אנשי תקשורת - לא יאפשר לה לעשות זאת.

אגב, אורית פרקש הכהן - היום שרת התיירות (כחול לבן) ואז יו"ר רשות החשמל, שגם היא נחשבה בשעתו בין "הטובים" שנלחמו בחברות הגז ועשתה קמפיין רעשני בעקבות "הדחתה" (אז הרבו לתאר איך שומרת הסף העשויה ללא חת "נדרסה" בידי הרעים) - עלולה למצוא את עצמה מחוץ לכנסת הבאה. מעניין, כל אלה שראו עצמם כשומרי הסף, כשומרי הדמוקרטיה וכשומרי הצרכנים, מצאו עצמם מחוץ לעמדת השפעה ציבורית. וטוב שכך.

הפגנה נגד מתווה הגז, 2016 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)הפגנה נגד מתווה הגז, 2016 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

פגיעה בפרטיות

בשקט־בשקט הוציא השבוע משרד התקשורת שימוע שעלול לפגוע בפרטיות של הציבור. תחת הכותרת "דרישת נתונים בנושא צריכת שירותי תקשורת" הודיע המשרד: "לצורך שיפור וייעול הליכי קבלת ההחלטות, קביעת התנאים וההוראות שבתחומי האסדרה של המשרד ועיצוב מדיניות האסדרה והפיקוח בהתאם לתמונת השוק העדכנית ביותר, משרד התקשורת מעוניין ליצור בסיס נתונים משרדי, הכולל מידע על מאפייני צריכת השירותים בקרב מנויי התקשורת. המידע נועד על מנת לאפשר מעקב אחר רמת התחרות בתת־השווקים השונים, תוך ביצוע ניתוחים על דפוסי צריכת המנויים וזיהוי מגמות ושינויים, לרבות מהלכים אנטי־תחרותיים הדורשים את מעורבות המשרד".

עד כאן הניסוח המשפטי, אולם שימו לב איזה מידע מבקש המשרד מהחברות ברמת הלקוח: פירוט החבילה הנצרכת על ידו, לרבות תאריך ההצטרפות לחבילה ותעריפיה, וכן פירוט נוסף הנוגע לכל אחד מהשירותים שאותם צורך הלקוח מהחברה, כמו פירוט בנוגע למהירויות הגלישה, מספר דקות השיחה והיקף השימוש בדאטה.

כשאתה פותח את טבלאות האקסל המצורפות לבקשה, אתה מוצא עשרות סעיפים (!) שהחברות מתבקשות לדווח עליהם - תשתית אינטרנט, ISP, מכשירים סלולריים, טלפוניה, טלוויזיה רב־ערוצית, תמסורת ותקשורת נתונים - ובכל סעיף צריך לדווח על שורה ארוכה של פרטים: שם הלקוח, הבניין, מספר הבית, מהירויות הגלישה, מספר הממירים בבית, התשלום החודשי, שירותי דאטה, ציוד הקצה, סוגי טכנולוגיה, מספר קווים, סך שעות הצפייה ועוד ועוד.

הלו, סליחה? מה קורה פה?! האח הגדול התחפש למשרד התקשורת? אני לא קונה את התירוץ שבשם התחרות צריך להטריד את חברות התקשורת כדי לאסוף כל כך הרבה נתונים ברמה החודשית ובוודאי לאסוף נתונים כה רבים על משק בית ושימושיו בתקשורת. אני גם לא מבין איך שלטון הפקידים קם בוקר אחד ובהיר ומפיל על חברות התקשורת והצרכנים במדינת ישראל איסוף נתונים כה מסיבי, תחת הגביע הקדוש של "מעקב אחר רמת התחרות בתת־השווקים השונים". אין פה שום מעקב אחר תחרות, אלא מעקב אחר הלקוח באיסוף מידע שאחר כך יכול להיות נגיש לשימושים פסולים.

זו עוד דוגמה מצוינת לנחת זרועה של הפקידות: היא מדברת גבוהה־גבוהה על טובת הצרכנים וטובת התחרות, אבל מוציאה לדרך החלטות שרק פוגעות בצרכנים. המלצה לפקידי משרד התקשורת: עזבו בשקט את חברות התקשורת ועזבו את הצרכנים. במקום להפחית רגולציה וביורוקרטיה, אתם עושים בדיוק ההפך: מוסיפים עוד רגולציה ועוד ביורוקרטיה, כדי שלפקידים יהיה מידע וכוח על איך משתמשים הצרכנים בחבילות התקשורת שלהם. התפקיד של משרד התקשורת הוא לא להיות האח הגדול שלנו ובוודאי לא להטריד חברות תאגידיות בבקשות של איסוף מידע.

אם פקידי משרד התקשורת כה דואגים לתחרות, בבקשה - שיפתחו את הדוחות הכספיים הרבעוניים של חברות התקשורת (בזק, פרטנר, סלקום) וישאבו משם שפע של מידע על התחרות ועל רמתה דרך הרווחיות, שיעורי הרווחיות וכדומה. אבל כנראה זו עבודה קשה יותר מדי בשביל הפקידים.

בזק (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)בזק (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

חשוב להתמקח

השבוע נכנסה לתוקף הוראה חשובה מאוד של בנק ישראל בנוגע למשכנתאות, שבמסגרתה הוחלט לבטל את הגבלת שיעור רכיב ריבית הפריים בתמהיל ההלוואה לדיור ולהסתפק בהגבלת הריבית המשתנה הקובעת שלפחות שליש מסך המשכנתה יינתן בריבית קבועה ועד שני השלישים הנותרים יינתנו בריבית המשתנה.

כדי לנסות ולהבין את ההשלכות של הצעד הזה על נוטלי המשכנתאות, הכנתי שאלות ותשובות, גם בעזרת ההסברים של בנק ישראל. אל תצפו לייעוץ כלשהו בנטילת משכנתה או במחזורה, לכך יש יועצים, והעצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא אל תתקמצנו על ייעוץ של כמה אלפי שקלים בודדים אצל יועצי משכנתאות טובים או פיננסים בכלל - זה עשוי לחסוך לכם עשרות ומאות אלפי שקלים בעתיד.

מהי הלוואה בריבית פריים?
ריבית הפריים צמודה לריבית בנק ישראל, בתוספת מרווח של 1.5% וללא הצמדה למדד. ריבית זו עשויה להשתנות כתלות בשינוי בריבית בנק ישראל. כשריבית בנק ישראל עולה בחודש מסוים, ריבית הפריים תעלה איתה - ולהפך. היות שהלוואות בריבית פריים אינן צמודות למדד המחירים לצרכן, רכיב הקרן אינו משתנה לאורך חיי ההלוואה. כיום ריבית בנק ישראל עומדת על 0.1%. במצב זה יש רמת ודאות גבוהה מאוד שלאורך חיי ההלוואה (שכאמור עומדת על 20־30 שנים) תעלה ריבית בנק ישראל ואיתה גם ריבית הפריים. מה שקרה בשנים האחרונות הוא שהריבית במשק הייתה נמוכה מאוד - ולכן המשכנתאות היו זולות מאוד. הצפי להמשך: דומה. לא צפוי שהריבית תעלה בקרוב בגלל משבר הקורונה, ולכן המסלול הזה נחשב אטרקטיבי כבר שנים רבות, אבל עם פוטנציאל לסיכון עם עלייה בריבית.

מהי הלוואה בריבית משתנה (שאינה פריים) צמודה או לא צמודה?
זוהי הלוואה שמועד שינוי הריבית שלה משתנה בכל מספר שנים קבוע (לפי החוזה שנקבע עם הלקוח, לרוב בכל שנה, שנתיים או חמש שנים). ריבית העוגן, שלפיה משתנה הריבית, היא לרוב תשואות אג"ח ממשלתיות. הלוואות בריבית משתנה (שאינה פריים) הן לרוב הלוואות צמודות מדד (כלומר, שרכיב הקרן משתנה לאורך חיי ההלוואה לפי מדד המחירים לצרכן). השינוי ברכיב הקרן, בשונה מהשינוי במרכיב הריבית, נעשה בכל חודש בחודשו,  לפי השינויים במדד המחירים לצרכן בפועל. גם במקרה הזה המשכנתאות נחשבות זולות לאור הירידה בתשואות האג"ח, אם כי מסלול הפריים נחשב לזול יותר.

מהי הלוואה בריבית קבועה (צמודה או לא צמודה)?
הלוואה שהריבית עליה אינה משתנה לאורך כל חיי ההלוואה. בהלוואה בריבית קבועה, הבנק נוטל על עצמו "סיכון ריבית", משום שיש סיכון שלאורך תקופת ההלוואה יעלו ריביות השוק (בין אם ריבית בנק ישראל ובין אם תשואות אג"ח), דבר שייקר את עלות ההלוואה לבנק, בלי שהתייקרות זו יכולה להתגלגל למחיר שמשלם הלקוח. זו הסיבה לכך שהריבית הקבועה במשכנתאות גבוהה על פי רוב מהריבית המשתנה, מהטעם הפשוט: ריבית ללא שום סיכון ללקוח היא ריבית יקרה יותר ללקוח, בייחוד בסביבת הריבית הנמוכה היום.

שאלת מיליון הדולר: אם הביקוש למסלול של ריבית הפריים בעקבות השינוי ילך ויגבר, האם היא תישאר ברמתה הנמוכה?
בנק ישראל צופה שעם העלייה בביקוש למסלול הזה, המרווח שהבנקים יגבו מעבר לריבית הפריים יגדל. למרות זאת, בבנק מעריכים כי על אף העלייה, המסלול הזה עדיין אמור להיות זול יותר מהמסלולים האחרים. מה זה אומר? שצריך סבלנות, לראות איך כוחות השוק יעבדו ולאיזה שיווי משקל הם יגיעו בטווח של כמה חודשים. ובכלל, צעדים כלכליים לא נמדדים בהשפעתם ימים אחרי שהם יצאו לדרך, אלא לאחר חודשים ואף שנים. לקבוע מסמרות כבר עכשיו - זה פשוט לא רציני.

אין ספק בדבר אחד: הריבית במסלול הזה תעלה, השאלה היא רק בכמה, וכך היא תקזז למעשה את ההטבה הגלומה בשינוי לנוטלי המשכנתאות. אני מציע לקחת בעירבון מוגבל את ההערכות שמסתובבות בשוק היום, כאילו הריבית החדשה, בעקבות השינוי של בנק ישראל, תעמוד על פריים פלוס חצי אחוז, לעומת ריבית של פריים מינוס חצי אחוז וקצת יותר, כפי שהיא קיימת היום במסלול הפריים. זוהי עלייה ניכרת, שלהערכתי לא משקפת את שיווי המשקל הנכון של שוק המשכנתאות בעקבות השינוי. סביר להניח שהבנקים ייתנו משכנתאות סביב ריבית הפריים וגם יפצלו את המחירים לנוטלי משכנתאות עם מרכיב גבוה של המסלול לעומת מרכיב נמוך יותר.

אז מה עושים בכל זאת?
יועצים, כאמור, אנחנו לא, אבל עצת זהב שתמיד נכונה: שופינג והתמקחות בין הבנקים למשכנתאות כי קיימת תחרות עזה בתחום. כלומר, הבנקים רבים על לקוחות שנוטלים משכנתאות לדיור. לכן לא צריך להתביית על הצעה של בנק מסוים, אלא לעבור מבנק לבנק כדי לקבל הצעות. הפרשים של 0.1%, של 0.2% או 0.5% בריביות - הם הון תועפות.

eliz@maariv.co.il