יופי של טיימינג. זוועה של מציאות. אלף פעמים חיטט אמנון לוי במעי העיוור של החברה החרדית, ועדיין החילוני המצוי ניצב תוהה מול השבט שכביכול אמור להיות חלק ממנו. הבעיה של לוי היא שהוא מתענג או מתייסר או נפעם או סתם עושה עצמו סקרן על שונותו של השבט החרדי. אך מדובר באנשים לגמרי כמוני כמוך ולגמרי חלק מהחברה. ומה שאנחנו מכירים זו הגרסה שלהם לחיים במדינת ישראל. זה מה יש, אז מה תעשה להם? מה גם שיש להם גיבוי - גם דמוגרפי וגם פרלמנטרי. גם אם פיסת הפסיפס שלהם לא ממש משתלבת בתמונה הכללית, כך בדיוק גם יתר חלקי הפאזל ששמו שבטי ישראל.
פרקי שרקי הם תשובה מעולה לכל הדוברים דלעיל. שרקי מכניס אותנו לנעלי הבית של המרואיינים ולמסלול המכשולים שלהם תוך שהוא משאיר פתח רחב לספקולציות לגבי איך כל זה ישפיע על היחסים עם “המדינה” ועל עתידה של החברה החרדית בכלל.
ועדיין, גם אם הקורונה תודבר, בעזרת השם כמובן, והחיים יחזרו למסלולם, נישאר עם העובדות: כ־20% מתלמידי ישראל לומדים במערכת החינוך החרדית, כלומר אחד מכל חמישה אזרחים בישראל בשנים הבאות לא יהיה מסוגל לתפקד בחברה שיש לה יומרות הן טכנולוגיות והן דמוקרטיות. כל השאר אקזוטיקה.
התרעות פיקוד העורף