כדי לדבר בלי הגזמות, אסור לומר שהשואה יכולה להתרחש שוב, אבל אסור גם להתעלם מהאפשרות הזו רק כדי לדבר יפה ומחונך. היום, יום השואה הבינלאומי, כאשר העולם זוכר את גורל היהודים תחת שלטון הנאצים, צריך להפסיק להיות מעודן ומנומס לרגע ולומר: למרות שהסיכויים נמוכים, השואה יכולה בכל זאת להתרחש שוב. זו עובדה, לצערי.

יש אנשים שמתגעגעים להשלמת התוכנית הנאצית. ראינו בהתפרצות לקונגרס האמריקאי אדם עם חולצה, ועליה המספר 6, ואותיות שמשמעותן: 6 מיליון זה לא מספיק. הקבוצות האלה קטנות ומפוקחות, אני מקווה, ואין סיכוי שהמגמות האלה ישיגו כוח אמיתי.

הפגנת מילואימניקים בחזית נגד אנטישמיות (צילום: SSI)הפגנת מילואימניקים בחזית נגד אנטישמיות (צילום: SSI)


נכון, כל עוד אנטישמיות כזו קיימת, וכל עוד האידיאולוגיה הנאצית חיה בקרב אנשים מסוימים, יכול להיות שנראה התפרצות פראית, רצח של יהודי או של משפחה יהודית, של תלמידים בבית ספר, של מתפללים בבית כנסת. זה יהיה מזעזע, אבל רצח פראי איננו שואה. השואה ייחודית בפילוסופיה שלה, בעקרונות שלה ובביצוע. לא כל רצח גזעני הוא מיד שואה. לא צריך גם להשוות כל איומי השמדה של כוחות גדולים לשואה.

האיראנים, למשל, מאיימים בהשמדת ישראל. כיבוש איראני יהיה גיהינום של רצח, אבל אני חושב שבכל זאת יהיה הבדל בינו לבין השואה בטוטליות. עוד לא התנסינו בכיבוש מוסלמי, אבל על סמך כיבושים מוסלמיים של עמים בעבר, וכיבושי דאע"ש היום, ניתן להאמין שמי שיתאסלם יזכה להישאר בחיים, נשים יזכו להישאר בחיים כשלל, בוגדים יהודים אולי יושארו בחיים. כל זה לא היה אפשרי בשואה.

מפגינים פלסטינים שורפים דגל ישראל ליד בית אל  (צילום: רויטרס)מפגינים פלסטינים שורפים דגל ישראל ליד בית אל (צילום: רויטרס)


לא הייתה אז כל אפשרות ליהודי להישאר בחיים, כי השואה הייתה הרג של כל יהודי, ואפילו חצי ורבע יהודי, ללא יוצאים מהכלל. המוח לא ממש תופס את זה, ולכן השוואת כל התנהגות לא נאותה לנאציזם נעשית כל הזמן.

התורה הנאצית הייתה ייחודית, אבל חשוב לזכור שיש סכנה שעדיין יכולה להתעורר. התורה הנאצית אומצה במלואה ובהתלהבות על ידי המנהיג הפלסטיני חאג' אמין אל־חוסייני, אם הוא היה נכנס עם הצבאות הנאציים לישראל, כל יהודי ישראל היו מושמדים ללא יוצא מהכלל בשיטות הנאציות הידועות, כאשר הוא בין ראשי מפעילי מנגנון ההשמדה. אני לא כותב זאת כדי להאשים את הפלסטינים בני ימינו ברצון להשמיד את כל היהודים כדרך הנאצים.

אני מקבל את עמדת הטוענים שאש"ף מסתייג לחלוטין כיום ממעשי ומחשבות אמין אל־חוסייני. אבל לא שוכח שחמאס לא מסתייג. לגביהם אין בעיה בהתנהגות הזו, אמין אל־חוסייני הוא גיבור לאומי שצריך לזכור ולהעריץ.

פעם שאלו את אפרים קישון, שראה את השואה בעיניו, על האנטישמיות. הוא סיפר: "השאלה בדבר אנטישמיות מוצגת לי תכופות בוויכוחים פומביים בחוץ לארץ. למשתתפים המופתעים אני נוהג להשיב: 'השינוי היחיד הוא שבפעם הראשונה יש לעם היהודי חיל אוויר משלו'. ואז מקרצף המנחה את קודקודו, והוא ממהר להחליף את הנושא: 'אם כן, מיסטר קיצ'ן, מה לדעתך התשובה לאנטישמיות ההולכת וגוברת בעולם?', ואני עונה למראיין האנין: 'התשובה שלי לאנטישמיות המתגברת היא טיל רב־שלבי עם ראש נפץ גרעיני'". גאון. כאשר המנחה המבוהל שאל את קישון: "אתה באמת חושב, אדוני, שיש לישראל נשק גרעיני?", קישון שוב זעזע אותו בתשובתו: "אני מאוד מקווה שיש לנו".

זה מזכיר לי קביעה ששמעתי בנעוריי, ודווקא מאישה גרמנייה שהתגיירה ועברה לחיות בישראל מתוך ניסיון לכפר על חטאי הנאצים: "היהודים לא הצליחו להשתחרר מהרצון להרוג אותם. אבל מהיום המחיר על כך הוא גבוה מאוד".

אחד הניסיונות של העולם להתמודד עם חטאי הנאצים הוא ההחלטה לציין את יום הזיכרון לשואה בכל העולם. אני עוקב בעיקר אחרי התקשורת האיטלקית, ומופתע לגלות שיום השואה הבינלאומי מורגש מאוד. למעשה, כבר כמה ימים ברצף מתפרסמות כתבות.

צאצא של בית המלוכה האיטלקי ביקש סליחה בימים אלה ממש על כך שמשפחת המלוכה שיתפה פעולה עם חוקי הגזע. למרות שאמי סבלה ישירות מחוקי הגזע האיטלקיים, הרי לו ניתן היה, הייתי מחליף עכשיו ומיד את ההיסטוריה, הלוואי ובמקום התורה הנאצית של היטלר היה רק הסבל שגרמו חוקי הגזע באיטליה. עד שהגרמנים הנאצים כבשו את איטליה, השואה הרצחנית לא התרחשה באיטליה.

זה מראה שוב שלא כל רדיפה, סבל או רצח הם השואה. לא כל דבר, אפילו נורא, צריך להשוות למעשי הנאצים. את זה חשוב לזכור, ללמוד וללמד ביום השואה הבינלאומי. מצד שני אסור לשכוח שהשואה יכולה לחזור.