קורונה קורונה, אבל מישהו שמע את יחיא סנואר וחבריו לאחרונה? איפה האיומים, ההפגנות לאורך הגדר, והיכן בלוני התבערה, לאן נעלמו כולם. הרי בעזה, כמו בעזה, לכל בלון יש כתובת, ולכל איום יש מניע, והכלל הזה חל לא רק בעתות חירום, אלא גם בימים של שקט יחסי. בין אם רועש או שקט, בכל מקרה זה לא מקרי. 

את הסיבה לשתיקת חמאס צריך לחפש בערוץ המגעים בין ישראל לדוחא. בשנתיים האחרונות נוצר, הרחק מהכותרות, מנגנון שקט, בניהול גופי הביטחון והמודיעין של קטאר, ישראל, חמאס ומצרים. בחודשים האחרונים סוכמה באמצעות המנגנון הזה חבילת הסיוע הקטארית לרצועה בשנת 2021. במסגרת ההבנות, התחייבה קטאר להזרים לעזה 30 מיליון דולר מידי חודש עד סוף השנה. המיליונים נחלקים לשלוש מטרות. האחת היא מימון רכישתו של סולר לתחנת הכוח ( סעיף שעלה ב-2020 חמישה מיליון דולר). השני הוא סיוע לעניים – עשרה מיליון. השלישי, בשווי שבעה מיליון, הוא תשלום עבור משכורות לפקידי הממשל.  השנה הוסיפו על הסכומים הללו עוד שישה מיליון.

פעילי חמאס ברצועת עזה, ארכיו (צילום: רויטרס)פעילי חמאס ברצועת עזה, ארכיו (צילום: רויטרס)


ההסדר הושג בתום סבב שיחות ישירות בין מערכת הביטחון הישראלית לקטארים. התיק הופקד בידי ראש המוסד, והוא נעשה בשיתוף גופים אחרים במערכת הביטחונית, כל אחד לפי עניינו. המטה לביטחון לאומי, פיקוד הדרום של צה"ל, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, והשב"כ. זהו הסדר משודרג מקודמו: ב-2020 הזרימו הקטארים לעזה 24 מיליון דולר בחודש, לאותן שלוש מטרות. עתה הוסיפו כאמור שישה מיליון בחודש, אף שמחיר הסולר בשווקים ירד. עבור הקטארים מדובר בכסף קטן, אבל לעזתים זהו מקור חיים. ללמדכם כמה זולים החיים ברצועה ומה נמוכה רמת חייו של האזרח. קטאר מצילה בכך את הרצועה. בלעדי תמיכתה, עזה היתה שוקעת למצולות. 

הסיכום טוב כמעט לכל הצדדים. לא רק אוכלוסיית הרצועה זוכה לקצת מרגוע, גם ישראל מקבלת שקט יחסי. חברת "פז" מכניסה לכיסה מיליוני דולרים בחודש, כספי הסולר שהיא מוכרת לעזה. האמיר של קטאר, תמים בן חמד, זוכה לנקודות ברחוב העזתי, כמי שהציל שני מיליון פלסטינים מאסון הומניטרי. חמאס מחזקת כמובן את משילותה, אך למרות שהדולרים מיועדים לרווחת הציבור, היא מצליחה להפיק מהם עוד מזומנים עבור עצמה. את החשמל המופק מכספי הדולרים מוכרת חברת החשמל של חמאס לאזרחי הרצועה, ככל רשות אנרגיה בכל מקום בעולם. ההכנסות הולכות לקופתה.  

מי שאינו מקבל דבר הוא אבו מאזן. אבל הוא בהחלט זוכה לשיעור מאלף בהלכות החיים עצמם. מיום הקמתה, אחראית הרשות על מימון כספי הסולר, על התשלום לפקידי ממשל, ועל הוצאות נוספות שממשלה נדרשת לממן עבור אזרחיה. אך הרשות רואה ברצועה חבל ארץ מורד, ובתגובה היא שללה ממנה את עיקר התקציבים הללו. בכך ניסתה רמאללה להכריע את חמאס ולהורידה על ברכיה. התזרים הקטארי שיבש לאבו מאזן את התכניות.

אבו מאזן (צילום: פלאש 90)אבו מאזן (צילום: פלאש 90)

זכות וטו ישראלית 

דילים ותפירות מהסוג הזה אינם נעצרים במשבצת הגיאוגרפית שהוקצתה להם. בחתירתם להסדר הכספי ברצועה, חיזקו הנוגעים בדבר את יחיא סנואר במאבקיו נגד אויביו ויריביו. הם אינם מעטים. בתוך הבית יש גורמים בחמאס שהוא אינו לרוחם. לצידם פועלים בריוני הג'יהאד האסלאמי, שמנסים מעת לעת לגרור אותו לעימות עם ישראל. מחוץ לרצועה מתמודד סנואר עם מחנה חזק בצמרת חמאס, בראשו עומד סאלח אל-עארורי, האיש מספר 2 בצמרת התנועה. זהו מחנה שנתמך בידי איראן, וכבר שנים לוחץ על הנהגת עזה להחריף את מאבקה מול ישראל. 

הסדר הכספים של 2021 מחזק את יחיא סנואר על פני כל השאר. הוא שליטה בפועל של הרצועה, והדיל הושג במשמרת שלו. הוא מעניק לו נקודות ביחסיו עם אחיו ויריביו בצמרת חמאס, בראשם עארורי וחאלד משעל, ובעמידתו מול הטורקים והאיראנים. והוא כמובן מעניק לו אשראי בציבור. כל זה קורה בזמן שבו מתנהלות בצמרת חמאס בחירות חשאיות להרכב הלשכה המדינית, כנהוג מדי ארבע שנים. סנואר  מתמודד על מקומו לצד אחרים, בעזה ומחוצה לה. 

מפתה לחשוב שישראל נפלה בפח שטמנו לה אחרים. אבל הדיפלומטיה החשאית היא עניין מורכב מכפי שנראה. נכון שבדרכה להשיג שקט בעזה, ישראל הוסיפה חמצן לאויבה המוצהר, אבל היא לקחה סיכון מחושב. כי בזמן שאתה מטפח מנהיג מקומי, אתה גם מגביר את תלותו בך. ההסדר משמש כגרזן מונף מעל ראש סנואר: אם יתקרב יתר על המידה אל איראן, טורקיה וחבריהם, הוא עלול לאבדו. הדולרים, מן הסתם, אינם מוברחים לרצועה, ושיגורם מקטאר לעזה מצוי תחת פיקוח. את המנגנון מנהל האו"ם, ולישראל זכות וטו על ההליך כולו. זו מהותן של ההסכמות. 

מסרים כל שבוע 

ישראל לא תודה בכך פומבית, אבל היא רואה בסנואר פרטנר. לא מהיום. וגם אם אינה רואה בו כזה, כל מעשיה מוכיחים שכך היא נוהגת בו. יחסיו עם לשכת ראש הממשלה בירושלים דומה לזוגיות אלימה, אך כזו שאינה שוברת את הכלים. מי שחושב אחרת, מוזמן לצפות לאחור, אל 2018 הסוערת. אל המסרים שהוחלפו כמעט מדי שבוע בין ירושלים לעזה, ואל שרשרת ההזדמנויות שנקרתה על דרכן לדרדר את האזור למלחמה, שמעולם לא נוצלה. סנואר, מצידו, ראה בישראל שותפה לייצוב המצב מהרגע הראשון לכניסתו לתפקיד לפני ארבע שנים. לו הדבר תלוי בו, הוא מזמן היה הולך להסדר עמה, במסגרתו יוסר הסגר מעל הרצועה, ובתמורה תבטיח חמאס שקט מוחלט ליישובי הדרום. 

הדיל הישראלי-קטארי הוא כמו משחק פוקר. יש בו שימוש בקלפים מדיניים, ביטחוניים וכספיים, משיכה בחוטים עדינים וניהול סיכונים. כל זאת בלי שנורתה ירייה אחת ומבלי שיצא שקל אחד מקופת האוצר הישראלי. עוד מוקדם לנהל את הוויכוח הידוע, האם עשתה ישראל טוב או רע בכך שהסדירה את הזרמת הדולרים הקטארים לעזה גם השנה. האם נפלה בפח של תמימות וחיזקה את חמאס, או הרדימה אותם בשיטה של אופיום להמונים. בינתיים, אפשר לומר רק זאת: אם תרצה ישראל לדרדר את המצב בעזה, היא תוכל לעשות זאת למרות הסכם הדולרים. אם תבקש לנוע ממנו להסדר מדיני – יש עם מי לדבר

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
tguvot@maariv.co.il