תמיד מדהים לגלות את נפלאות דרכי הרגולציה הישראלית ואיך היא מתעקשת לפעמים להתערב במקום שהיא צריכה להרחיק ממנו את ידיה. אבל, לשמחתי, לפחות במקרה של שוק התשלומים - אפליקציות שבאמצעותן הצרכנים יכולים להעביר כסף בצורה פשוטה מאחד לשני באמצעות הטלפון הסלולרי וללא צורך בבוירוקרטיה של העברה בנקאית - הרגולציה סוף־סוף מתעקשת לא להתערב.

אומנם הרגולטורים, כמו רשות התחרות והפיקוח על הבנקים, מתעקשים לא להתערב וטוב שכך, אולם כרגיל יש תמיד את העיתונות הכלכלית ואת חברי הכנסת שעולים על הגל הפופוליסטי של "ריכוזיות" ו"תחרות" ו"טובת הצרכנים" כדי לעשות לעצמם קצת יחסי ציבור - אף שהם פועלים נגד התחרות, נגד החדשנות ונגד הצרכנים.

ביט (צילום: צילום מסך)ביט (צילום: צילום מסך)

חלומות בהקיץ

הסיפור הוא כזה: במסגרת רפורמת שטרום נקבע כי על בנק הפועלים ובנק לאומי למכור את חברות כרטיסי האשראי שבבעלותם עד לשנת 2020. לוועדת שטרום היה רעיון תיאורטי ששווק לציבור כרעיון שיניע תחרות בשוק הבנקאות. לא פעם כתבתי, עוד לפני שהמהלך יצא לדרך, שאלו חלומות בהקיץ. מי שחושב שהפרדת שתי חברות כרטיסי האשראי מבנק הפועלים ומבנק לאומי תתניע שינוי במערכת הבנקאות, צריך להיות אחד מהשניים: בעל חוש הומור בריא או בעל דמיון מפותח מאוד.

בכל מקרה, הבנקים השלימו עם רוע הגזירה ומכרו את מה שנכפה עליהם (ישראכרט של בנק הפועלים ולאומי קארד של בנק לאומי - היום מקס). אולם כמו כל גוף עסקי נורמלי, הם גם בנו תוכנית פעולה כדי לפצות את עצמם לטווח הארוך. אחרי הכל, מדובר באובדן הכנסות כתוצאה מהגירושים הכפויים מחברות כרטיסי האשראי - הן היו פרות מזומנים שהניבו לבנקים רווח של מאות מיליוני שקלים בשנה. אחת המטרות לפיצוי היה שוק אפליקציות התשלומים.

ישראל בסך הכל עוקבת אחר ההתפתחויות בעולם. בשנים האחרונות התפתחו בעולם בקצב מהיר אמצעי תשלום דיגיטליים באמצעות אפליקציות תשלום המותקנות על הטלפון החכם. בשלב הראשון של הטמעת המוצר, אמצעי התשלום הללו הוגבלו להעברות בין אנשים, בעת שהעברת הכספים באפליקציה נעשית מכרטיס האשראי של הלקוח, שמעביר את התשלום לחשבון הבנק של הלקוח מקבל התשלום.

המודל העסקי שהביא את הבנקים לפתח את האפליקציות התבסס על כך שבהמשך תתאפשר הרחבת אמצעי התשלום גם לתשלום לעסקים. זה תהליך טבעי להתפתחות של אמצעי תשלום מסוג זה, והוא קורה במדינות רבות בעולם.

שוק צומח

בשלב הראשון התפתח שוק חדש, צומח במיוחד - המגלגל יותר מ־12 מיליארד שקל בשנה - וכוחות השוק הביאו למצב שבו אפליקציית ביט של בנק הפועלים מובילה בפער גדול מאוד. ההערכות הן שנתח השוק של האפליקציה עומד על 80% במחזור התשלומים ושיש לה יותר מ־2 מיליון משתמשים, בעת ששני המתחרים האחרים - פיי של לאומי ופייבוקס של דיסקונט - משתרכים הרחק מאחור.

 הבעיה, עבור מפעילי האפליקציה ולא עבור הצרכנים, היא שהתחום אינו רווחי ולא מייצר כמעט הכנסות, מכיוון שבנק הפועלים מסבסד את הפעילות הזו בעשרות מיליוני שקלים בשנה. אבל אין ארוחות חינם, באף שוק, משום שאף תאגיד (לבד מתאגידים שאינם למטרת רווח) לא יסכים לסבסד פעילות מסוימת לאורך זמן בלי לראות את התועלת העתידית. כלומר משקיעים לתקופה במוצר מסוים, מבססים מאגר לקוחות, מבססים נתח שוק - ואז מתחילים לחשוב איך מרוויחים ממנו.

והנה השלב הצפוי של כניסה לתחום העסקים הגיע לאחרונה: בנק הפועלים, באמצעות ביט, החליט להיכנס גם אל תחום התשלומים לבתי עסק ולהציע ללקוחותיו, בשיתוף חברת כאל, כרטיס אשראי ייעודי שיונפק ישירות מהאפליקציה. ואז התחילה המהומה (הצפויה גם היא), בניצוחה של חברת כרטיסי האשראי מקס, שרואה עצמה נפגעת מההתפתחויות בשוק התשלומים.

וכרגיל במקומותינו, "מפעילים" עיתונאים, "מפעילים" מנפיקי חוות דעת ו"מפעילים" חברי כנסת, שכולם אמורים ללבות את אש הפופוליזם ולזעוק אוי ואבוי - תראו איך דופקים את הצרכנים. וכצפוי, בצד שגויס לטובת העניין ולטובת ליבוי הפופוליזם נמצא דרור שטרום, מי שרשום על הרפורמה הכושלת להפרדת כרטיסי האשראי.

להערכתי, רק מענייני ה"ריכוזיות" וייעוץ נלווה אליו לגופים עסקיים גרף שטרום כמה מאות אלפי שקלים לפחות, אם לא יותר. התוצאה היא שיותר מששטרום קידם את התחרות בשוק הבנקאות ובשוק הפיננסים, הוא קידם את עצמו, את תדמיתו כלוחם ללא חת בגופים הגדולים ואת חוות הדעת שלו בקרב גופים שדעתם לא נחה מתוצאות השוק.

מכתב נזעם

חבר הכנסת הנבחר לשווק את הדמגוגיה הוא יעקב מרגי מש"ס, יו"ר ועדת הכלכלה, שקיבל כמובן כמה כותרות יפות מאוד שמנותקות מהמציאות. מרגי שלח מכתב נזעם לנגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון ובו דרש לקיים דיון בוועדה בנושא, לפני שבנק ישראל יחליט אם לאשר לביט את המהלך.

"הנסיון מראה כי ללא מעורבות אקטיבית ודומיננטית של ועדת הכלכלה", כתב מרגי, "בנק ישראל מתקשה לקדם את התחרות ולהילחם בדואופול... נחרדתי לגלות - מהתקשורת - כי בנק ישראל מתכנן לאשר לבנק הפועלים להעמיק את אחיזתו בשוק התשלומים ובשוק האשראי, דרך אפליקציית ביט, באמצעות הנפקת כרטיסי אשראי (בנק הפועלים יעשה זאת כאמור באמצעות חברת כאל, המוחזקת בידי בנק דיסקונט - א"צ). צעד כזה הוא מעקף לרפורמת הבנקאות, המבקשת לקדם את התחרות ולהגדיל את חלקם של שחקני האשראי החוץ־בנקאיים".

ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה, גם אם באופן שונה מעט. חברי כנסת משתמשים בשפה סוחפת של דואופול, של רגולטור המגן על הדואופול, של דאגה לתחרות, של "נחרדתי" ושל "רפורמות".

אולם בכל הרטוריקה שנועדה להפחיד את הציבור אין ולו מילה אחת על הדבר המהותי ביותר: מה טוב לציבור, מה טוב לצרכנים. עזבו אותנו מהדואופול, עזבו אותנו מהפיקוח על הבנקים, עזבו אותנו מהמתחרים של הדואופול. השאלה היא מה טוב לנו, מר מרגי? והאמת היא שמה שטוב לנו, הצרכנים, הוא המצב המתהווה בשוק התשלומים.

פחד מתחרות

מרגי ואיתו יחד כל הזועמים למיניהם מתנפלים על בנק הפועלים ואפליקציית ביט. אולם, מדוע חרון אפם לא יצא על המיזם החדש של בנק דיסקונט ושופרסל? שני הגופים, הדי גדולים, מהסוג שמרגי וחבריו לא אוהבים במיוחד. שופרסל, רשת הקמעונאות הגדולה בישראל, חוברת לבנק דיסקונט ותקים עמו מיזם פיננסי חוץ־בנקאי.

הפלטפורמה המשותפת שתקום תהיה על בסיס אפליקציית פייבוקס שבבעלות דיסקונט, השנייה בגודלה בשוק אחרי ביט. לחתונה הזו מביא דיסקונט את האפליקציה שלו, ושופרסל מביאה את מאגר הלקוחות שלה - משהו כמו 2 מיליון. אז איך מרגי לא "נחרד" מהמיזם הזה? למה הוא לא שלח מכתב זועם לנגיד בנק ישראל שמפחיד אותנו ממיזם של רשות הקמעונאות הגדולה בישראל?

הסיבה פשוטה: מרגי אולי "נחרד" מכוחות השוק שעובדים נהדר בשוק התשלומים והארנקים הדיגיטליים ומציבים את השוק הזה בפני טלטלה - לטובת הצרכנים. השינוי הזה בא בעקבות הטמעת תקן טכנולוגי הנקרא EMV בידי בנק ישראל, המאפשר בקליפת אגוז לקדם את החדשנות בתחום התשלומים ולהכניס שחקנים חדשים, ובכך לקדם את התחרות.

 המשמעות עבור הצרכנים היא גדולה: יהיה אפשר לשלם בבתי עסק באמצעי תשלום מתקדמים כמו דרך הטלפון הסלולרי. כרגע יש חובה להחלת ה־EMV על הרשתות הגדולות, ובאמצע השנה אמורה החובה להתרחב לשאר העסקים.

אז ראו איזו מסיבה של תחרות תהיה פה לצרכנים: בנק הפועלים עם אפליקציית ביט וחברת כרטיסי האשראי כאל; שופרסל ודיסקונט עם אפליקציית שופרסל; וגם בנק לאומי וחברות כרטיסי האשראי פיתחו ארנקים דיגיטליים. רגע, רגע, התחרות גם לא תהיה רק בין שחקנים מקומיים, כיוון שאפל אמורה להשיק בקרוב את שירות התשלומים אפל פיי, ונראה שגם גוגל תיכנס לפעילות בישראל בעתיד.

לכן אין מצב טוב יותר לצרכנים מהסיטואציה שנוצרה: גם חדשנות וגם תחרות בין השחקנים ראש בראש וגם שחקנים בינלאומיים. אם כן, למה מרגי כה "נחרד"? ולמה מפחידים אותנו שיעשקו אותנו וידרסו אותנו כל הרעים האלה? הסיבה היא לא שזה מפחיד את הצרכנים, זה מפחיד בעיקר את המתחרים, ובמקרה הזה בעיקר את חברת כרטיסי האשראי מקס, שעושה נפשות כדי לטרפד את המהלכים בשוק. והיא עושה זאת לא מפני שנפשה יוצאת לצרכן העשוק, אלא משום שהיא מפחדת מהתחרות ונמצאת בפיגור תחרותי יחסי מול השחקנים האחרים.

לא פיקניק

ויש עוד סיבה לכך שמקס ובעלת השליטה שלה כל כך בלחץ: כזכור, קרן ורבורג פינקוס רכשה את השליטה בחברת כרטיסי האשראי מבנק לאומי לפני כשנתיים במחיר נדיב למדי של קרוב ל־2 מיליארד שקל, ונוסף לכך חילקה מקס לבעלים הקודמים שלה חצי מיליארד שקל טרם הרכישה.

הזמן נוקף, וקרן ורבורג פינקוס מבינה שזה לא יהיה פיקניק ולא צפוי כאן סיבוב מהיר ורווחי. משבר הקורונה פגע בתוצאות הכספיות של החברה, היקף השימוש בכרטיסי האשראי ירד, מנוע הצמיחה של החברה בתחום האשראי הצרכני נפגע וגם נתח השוק שלה נשחק.

 אומנם מקס עשתה כמה מהלכים לקראת כניסה לעולם הביטוח, ובתחום התשלומים הקימה חברה אחות למקס, שרכשה את חברות כספיט וקרדיט גארד בסכום כולל של 150 מיליון שקל. אולם בסך הכל מקס נמצאת בפיגור מול מתחרותיה בתחום. אומנם יש לה ארנק דיגיטלי, אבל היא לא השכילה לחבור לאחד הגדולים כמו שכאל עשו, למשל. וזה בדיוק העניין: זו בעיה של מקס ולא בעיה של הצרכנים, שהרגולטורים אמורים להתערב בה.

יש תקווה

הפעם, לפחות, יש תקווה: עושה רושם שהן רשות התחרות, שנתנה אור ירוק למהלך של בנק הפועלים, והן בנק ישראל לא ייכנעו הפעם לכתבות המפחידות ולמכתבים הנזעמים של חברי כנסת שרוצים לקנות פרסום על הגב של הצרכנים. צריך להבין: רגולטורים אינם אמורים להגן על מתחרים שעושים רעש באמצעות לוביסיטים בעיתונות ובכנסת, אלא להגן אך ורק על התחרות ועל הצרכנים.

אין שום טעם להטיל מגבלות על בנקים או על גופים גדולים אחרים בשימוש באפליקציות תשלום, מתוך ההבנה שהמתחרים הפוטנציאליים בעולם בשוק התשלומים הן ענקיות הטכנולוגיה.

ובכלל, אפליקציות התשלום הן עוד נדבך במגוון שירותים בנקאיים שמתבססים על הטכנולוגיה. רק החדשנות מסוגלת לשבש את המגזר הפיננסי המסורתי ולא רגולטורים כמו שטרום, שחושב שאם הוא יסדר את הקלפים מחדש בשוק הבנקאות, יטיל מגבלות ויכפה מהלכים, הכל יבוא על מקומו בשלום. ממש לא, הטכנולוגיה היא זו שמאפשרת לצרכנים להשתמש בטלפונים החכמים שלהם לתשלומים, לקניית מוצרים פיננסיים מגוונים באותה קלות של מצרכי מזון במכולת, ומאפשרת למיליונים ברחבי העולם להסתדר ללא מזומנים בארנק.

פופוליזם מזוקק

בנקאות היא תחום מסורתי שמתקשה לשנות את פניו כבר עשרות שנים לפחות, אף שהרגולטורים ניסו פעם אחר פעם לכפות עליו רפורמות שנכשלו (העיקריות: ועדת בכר, רפורמת שטרום). אבל מה שמשנה את פניו בשנים האחרונות ומה שמשבש את המודלים העסקיים הם כאמור כוחות השוק הטכנולוגיים.

מתברר שגם ענף הבנקאות, שהשינויים בו היו אטיים מאוד כביכול, כפוף לשינויים בתחום החדשנות. המודל העסקי והוותיק עד מאוד של הבנק כמתווך כמעט בלעדי ומסורתי בין לווים ומלווים הולך ונסדק, והמהפכה הזאת נמצאת רק בתחילתה.

שום דבר לא יצליח לעצור או לעכב אותה: לא מתחרים שאיחרו את הרכבת, לא עורכי דין עם חוות דעת בלתי רלוונטיות ולא פופוליזם מזוקק של חברי כנסת רודפי כותרות.

נותר רק להדגיש שוב ושוב: תנו לכוחות השוק לעשות את שלהם והתערבו רק במקרים קיצוניים של כשל שוק. כוחות השוק, בייחוד בשוק הטכנולוגיה, חכמים הרבה יותר מכל הרגולטורים שמנסים לכפות את משנתם על שוק מסוים. והכי חשוב, כוחות אלה עובדים בשביל הצרכנים כדי לקדם מוצרים חדשים, כדי לקדם יעילות וכדי להוזיל עלויות.

eliz@maariv.co.il