במשך שנים רבות, בשירות במערכת הביטחון, במגזר העסקי ובפוליטיקה, למדתי וצברתי ניסיון רב בקבלת החלטות בתנאי אי־ודאות. ניסיון זה לא סייע לי בשנה האחרונה, שנת הסגרים, להתמודד עם התופעות הנלוות לחוויית הסגר הבלתי נעימה, להפרדה מעיסוקים ומאנשים, לשעמום, לתופעות חוסר הריכוז ולמצבי הרוח המשתנים, הנעים בין חרדה לבין חוסר אונים מתמשך.

תרמו לכך, ללא ספק, חוסר העקביות ו"נדנדת" ההחלטות המשתנות, חדשות לבקרים, מצדה של הנהגת המדינה. הפוליטיקה ניצחה את השיקולים הבריאותיים והחמירה את תחושות הדחק והחרדה אצל רבים מתושבי ישראל.

בנימין נתניהו על מועד סיום הסגר

הפילוג והקיטוב המגזרי התגברו, כשהנגיף תרם תרומה נכבדה להעמקת קרעים שחווינו כבר בעבר בין המגזרים החילוני, החרדי והערבי, לבין עצמם. מלאכת השיקום תהא ארוכה, מתישה ותצריך מאמצים רבים מצדה של כל הנהגה שתקום לאחר בחירות מרץ 2021.

אני יכול להעיד על עצמי. במשך השנה האחרונה העסיקו אותי משכי הסגרים והחשש מהדבקה. חוויתי רגעים רבים של תסכול ושעמום, כמו גם מידע לא מספק, לעתים קרובות לא מהימן, מרשויות הבריאות הציבוריות. לכל אלה מתווספת דאגה עמוקה לעתיד נכדיי. איני יודע כיצד תצליח, אם בכלל, מערכת החינוך להדביק את פערי הלימוד העמוקים שנוצרו עקב הלימודים מרחוק וההשבתות התכופות של מוסדות החינוך. אין, ולו אחד מאיתנו, שלא חושש שפערים אלו יפגעו בעתידם של ילדינו ונכדינו.

למרות כל הטכנולוגיה המקיפה אותנו, שפע המסכים המאפשרים לנו חיבור ישיר ובלתי אמצעי לעולם, אני חש כי היא מוגבלת ביכולתה לספק לי את הצורך האנושי במגע ישיר עם אנשים בחוץ. גם חוסר האופק הברור לסיומו של המשבר תורם את חלקו. העובדה שאין לוח זמנים או תוכנית מוסדרת ליציאה מהמגיפה הקטלנית, מגבירה את החשש שהעתיד יכול להיות גרוע וקשה יותר.

אני מרבה להזדהות עם רבים מאוד שאיבדו את מקור פרנסתם ואלו שלא יצליחו להתאושש, כלכלית ונפשית, מהמצוקה שאליה נקלעו. אני חושב על הנפגעים הרבים שיהיו זקוקים לעזרה מסיבית כדי לשוב ולהתאושש, ואלו שלא יצליחו ויתמוטטו כלכלית ונפשית.

יו"ר איגוד הפסיכיאטרים פרופ' צבי פישל מתאר את המצב "כמו מטוטלת שהתנודתיות שלה הולכת וגדלה מבחינת עוצמה". הוא טוען כי על הממשלה להחזיר את תחושת השליטה לאזרחים. תחושה שאבדה, ותופעות של דיכאון וייאוש באו במקומה. אחת הקבוצות, שגם אני נמצא בשוליה, שספגה מכה אנושה במגיפה היא אוכלוסיית הקשישים. המגיפה העמיקה את תחושות הבדידות האישית והמשפחתית, והאיצה תהליכי הזדקנות כמו פגיעה בזיכרון והתגברותן של מחלות כרוניות.

במהלך חיי חוויתי מספר צמתים שחייבו אותי להסתגלות למצבים חדשים (פרישות מתפקידים, עזיבת ילדים את הבית ועוד), אך תמיד היה זה זמני וממוקד. משבר הקורונה יצר עבורי סוג של מציאות חדשה המקשה עליי (ועל כולם) את ההתמודדות. חרדה, בדידות, ריקנות, דיכאון, אכילה רגשית, דאגה לדור הבא והתמודדות משפחתית יומיומית הן רק חלק מהתופעות שילוו אותנו בעתיד הקרוב והרחוק יותר. ההתמודדות עמן לא תהא קלה.

לאחות את הקרעים

איני יכול ואיני מוסמך לחלק ציונים להתנהגותם של אזרחי ישראל בהגבלות שכופים הסגרים. נראה כי רובו של הציבור ממושמע וצייתן, ועל רקע זה בולטת תופעת הפרות התקנות ביתר שאת. אי־סגירת חלק ממוסדות הלימוד במגזר החרדי, החתונות וההלוויות ההמוניות בירושלים, בבני ברק ובריכוזים חרדיים נוספים, החתונות וההתקהלויות במגזר הערבי מעוררות בי (ואני מאמין שאצל רבים כמוני) כעס רב.

קשה להאמין כיצד נוהגים מארגני ההפרות ההמוניות בחוסר אחריות כה בוטה, ומסכנים את כלל הציבור בהידבקות במחלה הקשה. בהקשר זה נפלא בעיניי חוסר תגובתם ולעתים אף תמיכתם של ראשי הציבור החרדי והערבי בהפרות. לכך יש להוסיף את שתיקתם של הפוליטיקאים, הנזהרים מלפגוע במגזרים אלו, מסיבות פוליטיות גרידא.

גם אלו מאיתנו, שמסיבות שונות ומשונות מסרבים להתחסן, מסכנים את כלל הציבור. תהיינה סיבות סירובם אשר תהיינה, הם מסכנים אותנו ואת עצמם, והם נוהגים בחוסר אחריות מטריד ומסוכן. בכלל הציבור מתגלים פה ושם מקרים של הפרות בוטות וקשות. במטוסים, באירועים חברתיים ומשפחתיים. גורמי אכיפת החוק מתקשים לטפל בפורעי חוק אלו, שאינם זוכים לטיפול יעיל ומרתיע.

למרות מבצע החיסונים המרשים, שאת הקרדיט עליו ינסו ראש הממשלה ותומכיו לקצור במערכת הבחירות הקרבה, מקבלת ממשלת ישראל ציון נכשל בטיפול בחוסן הכלכלי והנפשי הדרושים בעת הזו. את המחירים הקשים שגורמים הסגרים והשלכותיהם נתחיל לשלם בסיומו של המשבר, שאינו נראה לעין. תהיינה אלו השלכות נפשיות שקשה עד בלתי אפשרי לכמתן. הפילוג החברתי בישראל יעמיק, המכה הכלכלית תחריף, והשיקום יהיה ארוך, מתיש וקשה.

למדינת ישראל תידרש הנהגה תקיפה, נחושה ואחראית, שתשכיל להתנתק משיקולים פוליטיים צרים ותהא מסוגלת להשיב את האמון הציבורי שהתפוגג ולהחזיר את החוסן הנפשי, שחלקים גדולים ממנו אבדו. הציבור בישראל זקוק להנהגה מובילה, החלטית וחסרת פשרות. הנהגה שתנסה לאחות את הקרעים ולהפעיל בצורה יעילה את כוחות האכיפה הנמצאים אף הם במצוקה, ולעתים קרובות מדי באובדן כיוון ודרך.

אני יושב בחדר העבודה שלי ומהרהר. משתדל שלא להיגרר לנוסטלגיה ומנסה לשמור על אופטימיות זהירה. לרוב זה עולה בידי, אך יש לא מעט רגעי דחק, מבוכה ותהייה. שאלות שאין לי תשובות עליהן וגם דאגה לגבי הצפוי לנו בעתיד שלפנינו. אני תוהה אם אני, אנחנו, נמצאים בעיצומה של חוויה מטלטלת, בחלום רע ומתמשך - או בחוויית תיקון עולם וסדר עולמי שונה וחדש.

ימים יגידו ועד אז, רק בריאות לכולנו.

הכותב הינו ראש השב"כ לשעבר ונשיא חברת C.G.i למודיעין עסקי
[email protected]