האזינו לטור המלא

1. הנתניהו הזה

מראות הפלישה של המון מוסת, אלים וכוחני לתוך הקפיטול בוושינגטון זעזעו את העולם כולו. גם בישראל קשה היה לעבור על כך לסדר היום. אפילו תומכיו המסורים ביותר של הנשיא טראמפ, הידידותי ביותר שהיה לנו אי־פעם, הביעו הסתייגות וזעזוע, ובצדק. לראות את האלפים מסתערים לתוך הסנאט, משתלטים על בית הנבחרים, מחללים את המסדרונות של קודש הקודשים של הדמוקרטיה החזקה בתבל, היה בלתי נתפס, מעורר פלצות של ממש.

השאלה המתבקשת הייתה אם מראות כאלה יכולים להתרחש גם כאן. השאלה הזו נשאלה בפורומים רבים ברשתות החברתיות, בתקשורת, בשיחות סלון וגם בהתייעצויות דיסקרטיות במערכת אכיפת החוק. כשנשאלתי על כך, עניתי באינסטינקט שאין מצב. מראות כאלה לא ייתכנו בישראל. ירושלים אינה אמריקה. אין כאן מסה קריטית של המון מוסת המופעל מרחוק על ידי תיאוריות קונספירציה הזויות ומזימות אפלות.

ככל שאני חושב על כך יותר, כך גובר החשש שלי שטעיתי. נכון, הפגנות הביביסטים הקונספירטיביות מול ביתה של התובעת ליאת בן־ארי (עוד נחזור לזה) מושכות בין שבעה ל־15 מפגינים בממוצע. מספרים דומים מופיעים לתצוגות דומות במקומות אחרים. מצד שני, שעת המבחן עוד לפנינו. אני לא בטוח שנגיע אליה, כי נתניהו יכול לנצח בבחירות הקרובות, אבל אם נגיע אליה, יהיה מי שייתן את האות והיום יש מי שמכשיר את הקרקע. מהמידע שנחשפתי אליו בשבועות האחרונים עולה שמתחת לפני השטח נעשית עבודת הכנה נמרצת למקרה שיהיה צורך להציל את המנהיג על גופתה של הדמוקרטיה.

"אל תתבלבל", אמר לי למחרת ההסתערות על הקפיטול אחד האנשים שמכירים את בנימין נתניהו הכי קרוב והכי עמוק, "מה שראית בוושינגטון זו בדיוק תוכנית המגירה של בלפור.  אחד לאחד". אחר כך דיברתי עם עוד כמה מקורות אינטימיים שהיו שם, בקן הקוקייה הבלפוראי, לאורך תקופה. הנה סיכום קצר של מה ששמעתי מהם: יש שני נתניהו. האחד הוא ראש הממשלה הממלכתי, האחראי, בחליפה כהה (שנרכשה קרוב לוודאי על ידי מיליארדר כזה או אחר) ועניבה כחולה. ראש הממשלה שמביא חיסונים, נושא נאומים ממלכתיים, משיק קמפיין של איחוד ופיוס ומתנהל כמו שראש ממשלה אמור להתנהל.

נתניהו השני הוא נתניהו של חדרי החדרים. נתניהו של בלפור. נתניהו הפרנואיד, הפופוליסט, המאמין לשקרים של עצמו ומשוכנע ששלומה של מדינת היהודים תלוי וקשור בשלומו. הנתניהו הזה הוא מי שהעז להשאיר את המדינה שלוש שנים ללא תקציב והעז לעשות את זה בתקופת הקורונה, רק כדי שיוכל להפר את ההסכם שעליו חתם ובשמו נשבע שבועיים קודם לכן.

הנתניהו הזה, יותר נכון הנתניהו'ז האלה, מכינים לעצמם את כל האופציות. הם מכירים את המצב והעובדות. ביבי יודע שביום שני הקרוב הוא יצטרך להגיע לבית המשפט וישמע את ההכרזה "הנאשם יקום על רגליו". הוא מכיר את כתב האישום. הוא מבין שחומר הראיות רציני. הוא ראה את אהוד אולמרט עוטה סרבל כתום ונכנס למעשיהו. הוא יודע שהוא צריך להביא 61 מנדטים (בלי נפתלי בנט) כדי להיחלץ מכל זה, או להציע לבנט את בלפור כדי שיטה את הכף לטובתו. הוא לא יהיה מסוגל להציע לבנט את בלפור. הגברת לא מוכנה שבנט ידרוך בבלפור, אז לתת לו את המפתחות? אז הנתניהו הזה חצה את הסף הנפשי. היום הוא מסוגל לעשות הכל כדי לשרוד.

הנתניהו הזה הצליח לאחד את יורשי הרב כהנא עם הציונות הדתית, רק כדי לייצר לעצמו עוד כמה מנופי הצלה בכנסת. הנתניהו הזה הצליח לפלג את הרשימה המשותפת לטובת התנועה האסלאמית, שעליה הוא משליך עכשיו את יהבו. הוא מחבק את ח"כ מנסור עבאס, השותף הרעיוני והדתי של חמאס בישראל (על פי דבריו של יאיר נתניהו), רק כדי להימלט מאימת הדין, כשבאותו זמן בדיוק ממשיכים שופרותיו הרבים בתקשורת לצרוח ש"השמאל יישב עם מחבקי מחבלים".

הנתניהו הזה הוא שגרר אחריו לבית המשפט המחוזי בירושלים את שרי הממשלה וחברי הכנסת של הליכוד כדי להקיף את עצמו בפרצופיהם הדוממים בעת שהוא נושא נאום שטנה נגד מערכת אכיפת החוק במדינה שהוא אמור לעמוד בראשה, ביום פתיחת משפטו.

תומכי טראמפ פרצו לגבעת הקפיטול (צילום: רויטרס)תומכי טראמפ פרצו לגבעת הקפיטול (צילום: רויטרס)

2. קול הרעם מבלפור

עכשיו, שימו לב לבן של נתניהו הזה. שמו, כידוע, יאיר. הוא מוביל כבר זמן רב תיאוריית קונספירציה שלפיה הבחירות האחרונות נגנבו על ידי ועדת הבחירות. כן, מה ששמעתם. בפינתו הקבועה בתחנת הרדיו גלי ישראל (גם אליה עוד נחזור) אמר לאחרונה נתניהו ג'וניור את הדברים הבאים: "בוודאות ועדת הבחירות גנבה שני מנדטים מימין לשמאל, במעטפות הכפולות, הם גנבו שני מנדטים לפחות... ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שלא מוכנה לפרסם את הפרוטוקולים של ועדת הבחירות, הסיבה היחידה היא שהם לא רוצים להראות שגנבו בחירות ורימו, זו הסיבה שהם לא מוכנים למצלמות בקלפיות, כדי לא לחשוף את הזיופים".

ובכן, "תפרו לי תיק" אאוט, "גנבו לי את הבחירות" אין. זה הדבר הבא. זה מתחיל מפיו מפיק המרגליות של קול הרעם בבלפור ומשם מחלחל למערכת ענקית, מאומנת, ממומנת ומיומנת, שמחדירה את המסר הזה לרוחב כל הפס הרחב. פרופילים מזויפים בפייסבוק, המתחזים לאזרחים מודאגים, מפמפמים את זה ללא הרף. גורי שופרות תקשורתיים חוזרים על זה כעל אמת קוסמית. צייצנים ממושמעים, אמיתיים ופיקטיביים, מהדהדים את התורה ללא הרף. וכאן אנחנו מגיעים ל"אם תרצו".

לבושתי הרבה, הייתי הראשון שחשף את העמותה הזו בציבור, כשחבריה האלמוניים (אז) מסרו לי חומרים שלפיהם הקרן החדשה לישראל תמכה בארגונים שהעבירו חומרים לוועדת גולדסטון, שחקרה את מעשי צה"ל במבצע עופרת יצוקה. גם היום אני חושב שארגונים ישראליים המעבירים חומרים נגד חיילי צה"ל שיוצאים להגן על ילדי עוטף עזה אינם ראויים לתמיכה של קרנות ציבוריות, וטוב תעשה הקרן החדשה אם תתנער מהם.

הבעיה היא במה שקרה מאז ל"אם תרצו". היא הפכה למוטציה מסוכנת, לתנועה לאומנית קיצונית (ו"בעלת דמיון מסוים לפאשיזם" בלשון בית המשפט) בשלב הראשון, ומסלקה של רעיונות מבית המדרש בבלפור בשלב הנוכחי. אני זוכר איך ישבתי בזמנו עם רונן שובל, ההוגה והמייסד הראשון של "אם תרצו", בבית קפה ברמת השרון. שמעתי ממנו דברי מתיקה וכיבושין על הדמוקרטיה, על ערכיה, על מגילת העצמאות, הוא אפילו הודה שתמך בהתנתקות. רונן שובל כבר לא שם. מה שנשאר שם מעורר חלחלה.

בסוף ינואר יצאה "אם תרצו" בקמפיין שכותרתו "עוצרים את הזיופים". הקמפיין מלא רמזים על גניבת בחירות של השמאל ושם על המוקד את יו"ר ועדת הבחירות, שופט העליון עוזי פוגלמן. הקמפיין הזה ממנף את תורתו של יאיר נתניהו עד כדי שלמות. "הידעתם?", שואל הקמפיין, "שפוגלמן העומד בראש ועדת הבחירות המרכזית הוא בוגר קרן וקסנר?", ולסיום "השנה אף אחד לא יגנוב קולות!".

מה שנעשה כאן לא פחות חמור ממה שעשו הנשיא טראמפ ושופרותיו להמון המוסת ערב העלייה על הקפיטול. יש כאן קמפיין השחרה, השקרה והכפשה, שמטרתו להכין את הקרקע לעלייה על ועדת הבחירות המרכזית, או בית המשפט העליון, או הכנסת, או כולם, אם וכאשר יתברר שנתניהו הפסיד בבחירות. לא פחות מזה. דמוקרטיה מתגוננת הייתה נוקטת כבר עכשיו אמצעים כדי לעצור את הטירוף הזה. הדמוקרטיה שלנו כבר לא מתגוננת.

האישום המרכזי המוטח בשופט העליון פוגלמן הוא העובדה שאי־שם לפני 20 שנה היה מבוגריה של קרן וקסנר. אנשי "אם תרצו" מתעלמים מהעובדה שכל מכפישיה של קרן וקסנר נאלצו להתנצל. יאיר נתניהו התנצל בקול והסיר את ציוציו המתועבים בעניין הקרן, מה שלא מנע מקבוצה מבוגריה להגיש נגדו תביעת דיבה. בית המשפט אמר את דברו. כל פרסומי הדיבה בעניין הקרן הוזמו והוכחו כפייק זדוני מוחלט.

האם זה מפריע למישהו משופרות בלפור להמשיך את הקמפיין? לא. האם העובדה שמאות מטובי בנינו, מהרמטכ"ל אביב כוכבי דרך אין ספור אנשי מוסד, שב"כ, מנכ"לי משרד הבריאות, טייסי חיל האוויר, קצינים בכירים ומשרתי ציבור נאמנים עברו את המסלול היוקרתי בן השנה שמספקת הקרן לשירות הציבורי והממלכתי בישראל, מפריעה לממשיכי דרכו של נתניהו ג'וניור להמשיך להשתמש בקרן הזו לצורכי המרדה? התשובה שלילית.

זה נמשך, ואין פוצה פה ומצפצף. גם אם הקמפיין של "אם תרצו" יוסר, המסר עבר. זה מתחיל כאן ונמשך ברשתות החברתיות, מפעפע בתעלות הביוב, רותח בקבוצות הוואטסאפ הביביסטיות ומרקיב את השיח הציבורי. זה חומר הגלם שממנו עשויה פלישה המונית לבית המשפט העליון.

שיירת המכוניות של אם תרצו נגד בג''ץ (צילום: אם תרצו)שיירת המכוניות של אם תרצו נגד בג''ץ (צילום: אם תרצו)

3. זרוע רצון

במקביל, נמשכת המתקפה על רשויות האכיפה עצמן. חומרים שנאספו מהכספת של פרקליט המדינה בתקופה שבה נשלטה זמנית על ידי שליחי בלפור, מופצים לזרועות השונות של התמנון התקשורתי המופעל מבלפור. היועץ המשפטי לממשלה כונה לפני יותר משבוע "השקרן המשפטי לממשלה" בציוץ בוטה במיוחד של אחד ממבועי הביוב הירודים ביותר בשירות הוד מעלתם, ח"כ ד"ר שלמה קרעי.

בינתיים נעלם קרעי ממסכי הרדאר התקשורתיים כאילו מעולם לא היה, יחד עם ציפורי שיר כאוסנת מארק, מאי גולן ודומיהם. הם לא משרתים את קמפיין ה"עם אחד" שנוח כעת לנתניהו להוביל. אבל אנחנו עוסקים כאן בנתניהו השני. לא המאחד, אלא המשסה. לא המנהיג הממלכתי, אלא הממריד הלאומי. הנתניהו הזה מסוכן לישראל.

הסיפור הנוכחי הוא סיפורה של התובעת, עו"ד ליאת בן־ארי. הטירוף הזה כבר נסקר כאן, אבל הוא לא עושה סימנים של דעיכה. להפך, ככל שקרב מועד המשפט, ככל שמתקרבות עדויותיהם של עדי המדינה, ככל שמקצועיותה ושליטתה בחומר של עו"ד בן־ארי הופכות לקריטיות יותר לעתידו של הנאשם, כך הולכות וגוברות ההתקפות נגדה.

ההפגנות מול ביתה התחדשו. נכון, זה חמישה־שישה מפגינים, אבל זה קורה במושב קטן עם מגפון גדול, וזה ממרר את חייהם של האזרחים שחיים שם ושל משפחת בן־ארי, כולל הבעל והילדים. לא, אי אפשר להשוות את זה להפגנות בבלפור. זה לא דומה. ליאת בן־ארי אינה נבחרת ציבור. היא משרתת ציבור. היא תובעת בשירות המדינה. זכות ההפגנה מול ביתה אינה מוגנת כזכות ההפגנה מול ביתם של נבחרי ציבור.

לא מדובר רק באותו קומץ הזויים שמתישים את המגפון האומלל שנאלץ לשמוע את תלי התלים של תיאוריות הקונספירציה שהם מטיחים בבן־ארי ומשפחתה. יש להם גם שלוחה בתקשורת. קוראים לה אבי רצון. יש לאיש, מסתבר, תוכנית רדיו בגלי ישראל (כן, התחנה שממנה גם יאיר נתניהו משדר). הוא הפך את התוכנית הזו לזרוע העיקרית שמנסה להתיש את התובעת בתיקי נתניהו.

שוב ושוב, בוקר אחרי בוקר, הוא מקדיש 12 דקות לברבור אינסופי, הזוי ומטורלל ברמות בלתי נתפסות, על נפלאותיה של בן־ארי. הוא טען בזמנו שאין לה אחות, כשישבה שבעה על אחותה ז"ל. הוא לא התנצל כשהתברר לו שטעה. הוא הגיש שאילתא לדובר צה"ל שבה הוא דורש תשובה מיידית לשאלה מדוע בנה של בן־ארי, תומר שוויקי, לא התגייס לצה"ל. נאמר לו ששוויקי הצעיר הוא מלש"ב (מועמד לשירות ביטחון, השם שמקבל כל נער בן 17 בישראל, בתנאי שאינו חרדי או ערבי). רצון הסתער על הגילוי הזה כמוצא שלל רב. "הוא מלב"ש!!!", הכריז בקול גדול בתוכניתו.

לו טרח לבדוק באמת, היה מגלה ששוויקי הצעיר התנדב לשנת שירות. במקביל, הוא במבדקים לסיירות מובחרות. הוא לא היחיד במשפחה הזו ששירת או ישרת ביחידות עילית. אבל האמת לא באמת מעניינת את רצון. הוא ממשיך לטעון ששוויקי הצעיר תקף שוטר שהגן על המפגינים מול בית אמו (לא היה, לא נברא, כבר נבדק בבית המשפט), הוא דורש מסדר זיהוי מיידי לכל משפחת בן־ארי, הוא דורש ועדת חקירה בראשות שופט, הוא הצליח לחדור לבית הספר שאותו בגר תומר שוויקי ולגלות שתמונת המחזור של הכיתה שלו הועלמה.

מעבר לדמיון למפקח קלוזו הזכור לטוב, מעלליו של רצון כבר לא מצחיקים. לו טרח לבדוק באמת (מה שעשיתי אני, יחד עם עוד כמה עיתונאים), היה מגלה שאף שוטר לא הותקף מעולם מול ביתה של בן־ארי (הסרטון זמין, אפשר לצפות בו. גם השוטר זמין). לו היה מדבר עם קצין הביטחון של מושב חרות וסגנו ועם עדי ראייה, היה מבין שזה לא היה הבן של בן־ארי, אלא קטין המתגורר במושב, שאפילו הסתובב עם כלב שאינו כלבה של משפחת בן־ארי.

צילום מסך מהסרטון של ליאת בן ארי (צילום: ללא)צילום מסך מהסרטון של ליאת בן ארי (צילום: ללא)

4. היהודי החכם אי־פעם

אני מקדיש כאן מקום יקר להזיה הזו, כי היא נצפית ומואזנת מדי יום על ידי עשרות אלפים. תחנת הרדיו הזו היא תדר ממלכתי. אבל מנהליה, כך אני מתאר לעצמי, לא מעיזים לתת למר רצון כדור הרגעה כלשהו. אני מעריך שהם מפחדים, בדיוק כפי ש"מפקד גלי צה"ל" מפחד לשחרר את התחנה מהעסקן המפלגתי הדורסני שהשתלט עליה.

אותו אבי רצון התגולל לאחרונה על קלמן ליבסקינד שבע דקות תמימות משום שהלה לא הגיב לתחקיר "עובדה" על עו"ד אריאל רוט. רק משום שהעז לא להתייצב לדגל ולהגן על הבלפורייה, זכה שם ליבסקינד לצרור נקוב של גידופים שהשיא הטרגי־קומי שלהם היה הגדרתו בידי אותו רצון כ"מגינה הגדול של דינה זילבר". למה זה קומי? כי לו טרח ובדק בגוגל, היה רצון מגלה שליבסקינד הקדיש לזילבר האומללה לפחות עשרה מטוריו המושחזים ביותר (לא, אני לא שותף לדעתו עליה!).

אתמול הוגדשה סאת העולב כשרצון המשיך והקדיש עשר דקות שידור נוספות להמשך התקפות ההזיה על תומר שוויקי ומשפחת בן־ארי, לקראת הקרשנדו הלא ייאמן, שבו כינה את העיתונאי אראל סג"ל "בליין תקשורתי ואידיוט שימושי בשירות השמאל" (גילוי נאות, באותה הזדמנות הצהיר אותו רצון שהוא מוכן שהמפעיל של סג"ל בסוגיית תומר שוויקי יהיה כותב שורות אלה).

את סג"ל אני אפעיל בשבוע הבא. בינתיים, תשמעו סיפור על רצון. אני מכיר את האיש כמה עשרות שנים. עיקר עיסוקו ברכילות ספורט. פעם טען שנתניהו הוא היהודי החכם ביותר אי־פעם, מאז איינשטיין, או משהו כזה. אחר כך הפך למועמדו של נתניהו לעריכת "ישראל היום", או בשמו הקודם "ישראלי".

בינתיים המיזם המריא לגבהים חדשים, לשלמה בן־צבי נוסף משקיע בשם שלדון אדלסון, ורצון הוזז הצדה לטובתו של עמוס רגב (שהוזז בתורו הצדה לטובת בועז ביסמוט). ישבתי איתו באותה תקופה בבית קפה בקניון עזריאלי שעתיים ארוכות ומזעזעות. אם הייתי יכול לפרסם 10% מהמרגליות שפיו הפיק על החבורה כולה, מנתניהו דרך אדלסון דרך בן־צבי דרך נתן אשל, הייתי בוודאי מוכתר כמפעילו של ינון מגל.

בינתיים הוא קיבל את תוכנית הרדיו שלו, וכל השאר היסטוריה. הוא באמת משוכנע שאם יתברר שהבן של ליאת בן־ארי הוא זה שתקף את השוטר (הוא לא, אף שוטר לא הותקף, תומר שוויקי היה בטיול בצפון באותו יום), תיקי נתניהו יבוטלו באותו רגע. הוא אומר את זה בקולו, שמפמפם את המשך ההצקה הטורדנית ומירור חייה של משפחת בן־ארי.

במדינה מתוקנת הייתה כבר מזמן נפתחת חקירה בניסיון לשיבוש הליכי משפט. הצקה לתובעת בתיקי נתניהו חמורה לא פחות, ואולי יותר, מהצקה לעדי מדינה. אבל אצלנו התובעים כבר מזמן הפכו נתבעים, בית המשפט נשפט, המשטרה נחקרת, היועץ המשפטי קשר קשר עם המפכ"ל, ושופט העליון גונב את הבחירות. כשהמונים יעלו על בית המשפט העליון עם קלשונים, תדעו מאיפה זה הגיע ואיפה זה התחיל.

5. כהנא, הדור הבא

העידן שבו אנו חיים הוא עידן שבו אפסה הבושה. אני מנסה לתאר לעצמי מה היה מנחם בגין עושה או אומר אל מול המאמץ המוצלח של נתניהו להפוך את יורשיו של הרב מאיר כהנא למחוקקים ישראלים. אני מנסה לשאול את עצמי מה היה קורה לו כהנא עצמו היה חי בינינו היום וכשיר להתמודד לכנסת. האם גם ידו של כהנא המקורי הייתה כשרה להצלת נתניהו, כפי שהוכשרה ידו של היורש איתמר בן־גביר וידם של נציגי התנועה האסלאמית בכנסת ישראל?

פסק דינה של ההיסטוריה בענייניו של בנימין נתניהו טרם ניתן. גם פסק הדין במשפטו עוד לפנינו. קשה לדעת היום איך ייזכר האיש בדברי ימיה של ההיסטוריה היהודית והדמוקרטיה השברירית שלנו. דבר אחד בטוח: כותרת אחת תיחקק שם באותיות אדומות כדם ואש: נתניהו הוא זה שחילל את גופתה של הציונות הדתית, התנועה המפוארת הזו, שותפה בכירה בהקמת המדינה ובקוממיות ישראל, מובילה היסטורית של ערכים יהודיים. התנועה של בורג, המר, יהודה בן־מאיר ומנהיגים מפוארים נוספים, הייתה למרמס. את זה נתניהו כבר שריין לעצמו בהיסטוריה. מה ששלו, שלו.

בזמנו, ערך ח"כ מיכאל איתן מסמך שהשווה בין הצעת החוק של הרב כהנא לחקיקה הנאצית נגד היהודים בגרמניה. מסמך מומלץ לכל מי ששכח את מעלליו של כהנא הי"ד. אני נגד השוואות כלשהן של עניין כלשהו לשואת היהודים ולאידיאולוגיה הנאצית. אסור לעשות את זה. גם לא במקרה של הרב כהנא. אבל הדמיון מצמרר. "הפרדה בחופי הרחצה", "הגבלה על אזור מגורים", "הפרדת תלמידים", "מניעת מפגש בין בני נוער". וכו' וכו'.

איתמר בן־גביר 2021 זהיר ונבון בהרבה מהרב שלו. את תמונתו של הקדוש ברוך גולדשטיין הוא הסיר, סוף־סוף, מקיר הסלון. הלוואי שנתניהו היה זהיר כמוהו. למרבה הצער, הזהירות כבר לא גרה בבלפור. הכל אפשרי, הכל מותר, אין קווים אדומים, אין איזונים ובלמים, כל האמצעים מקדשים מטרה אחת ויחידה: הימלטותו של הנאשם מאימת הדין, כשהוא גורר אחריו מדינה שלמה.

איתמר בן גביר (צילום: יהונתן ולצר/TPS)איתמר בן גביר (צילום: יהונתן ולצר/TPS)

6. אמת ושקרים

לאמת יש מנהג מוזר: בסופו של דבר היא מבצבצת מבין הררי הפייק ניוז, הספינים הפורחים ותרועות השופרים. הנה השבוע צוטטו גורמי ביטחון ישראליים (בוואלה) שאמרו שהשהיית עסקת ה־35F בין ארה"ב לאיחוד האמירויות מסכנת את הנורמליזציה בין ישראל לדובאי ואבו דאבי.

אתם זוכרים כמה אנרגיה הוציאו נתניהו ושופרותיו על הכחשת הסיפור ההוא של נחום ברנע? לא היה, לא נברא, מעולם לא ניתנה הסכמה כזו, אין דבר כזה וכו' וכו'? כמה צרחות שמענו מהשופרות השונים, שגם כשהציבו בפניהם את האמת ואת המראה ואת הקולות והמראות, המשיכו להאמין למשיח ולדבוק בשקר? אז עכשיו זה כבר ברור (ועדיין: ההחלטה ללכת על הסכמי אברהם הייתה מוצדקת. רק למה לשקר כל הזמן?).

עוד קטע מוזר של אמת קרה אתמול, כשנתניהו עצמו גילה שרוב תחלואת הקורונה בארץ כיום הוא מהמוטציה הבריטית. יומיים לפניו אמר שר בשם יובל שטייניץ אמת נוספת, כשסיפר בראיון לכאן רשת ב' שהיה השר היחיד שהציע לפני יותר מחודש (!!!) לסגור את נתב"ג, מיד לאחר שהגיעו הידיעות הראשונות על המוטציה הבריטית. הצעתו של שטייניץ נפלה על אוזניים ערלות. נתניהו היה אז בעיצומו של בולמוס השלום ורצה לדרבן את הקהל שלו לדהור לדובאי כדי לקצור את פירות השלום בואכה הקלפי.

את המחדל הזה מכנה נפתלי בנט "רשלנות פושעת". בראיון לערוץ 13 השבוע הוא אמר "הם פשוט השאירו את מדינת ישראל פתוחה, בלי שום הגנות, מתו פה אלפי אנשים בגלל המחדל הזה, חד־משמעית ממשלת ישראל נושאת באחריות ישירה למותם של אלפי אנשים בגלל שמנעו בדיקות בנתב"ג!".

אם יש קרן אור קטנה, מגששת באפלה בימים אלה, הרי היא פעילותו של נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. האיש בן 82, לא בריא, עם קוצב לב, ומתרוצץ כסייח צעיר בין בתי החולים בארץ, בין מחלקות הקורונה, במטרה אחת: לחבק את הצוותים המותשים. לתת להם תחושה טובה ולנסות להעביר להם את אסירות התודה של כולנו.

הוא כבר היה ברמב"ם ובשתי ההדסות ובאיכילוב ובברזילי, אתמול באסף הרופא ובשבוע הבא בסורוקה ובנהריה, והוא קיים ביקור נדיר גם בבית החולים הפסיכיאטרי (גהה) שם ישב עם בני נוער במצוקה. צריך לראות איזו התרגשות גורמים ביקוריו של הנשיא לצוותים הרפואיים הנושאים על גבם את המלחמה לחיים נגד הקורונה, כדי להבין עד כמה הם זקוקים לכתף מנחמת ממלכתית, כזו שמעניק להם ריבלין.

את כל זה אני כותב כאן כהכנה למה שהולך לעבור על האיש הטוב הזה לקראת הבחירות, כשיגיע תורה של "מזימת המאה" סוף־סוף והוא שוב יועמד אל עמוד הקלון באישומים בדיוניים חדשים, כי כאמור, המטרה תמיד מקדשת את האמצעים.

[email protected]