הכן עצמך לעתיד

העתיד יגיע יום אחד. נכון, העתיד הוא החלק הקטן ביותר של הנצח, חלק כה קטן של הנצח שבעצם אין טעם להתעסק בו, אבל בני אדם, שקיומם הוא החלק הקטן ביותר של העתיד, שהוא החלק הקטן ביותר של הנצח, בכל זאת מתעניינים בו.

בין היתר חושב על העתיד אדם מעניין ששמו ד"ר רועי צזנה. הוא סיפר דבר שמשך את תשומת לבי: יש מנועי בינה מלאכותית כה מתקדמים, שהם מסוגלים ללמוד כל אחד מאיתנו כל כך טוב, עד שכל מה שיש במוח שלנו ימשיך לחיות גם אחרי מותנו. הם לומדים אדם על סמך מה שהוא כתב. אפילו באי־מיילים (אמא'לה, גם מה שאמרתי בטלפון? גם מה שאמרתי ליד הטלפון כשהוא כבוי?). בקיצור, על סמך כל זה, ואולי עוד, המחשבה והרגשות של כל אחד מאיתנו ידועים היטב לבינה המלאכותית, עד כדי כך שהיא תוכל לחקות את סגנון החשיבה והכתיבה שלנו. אחרי מותנו, הבינה המלאכותית תוכל להמשיך לכתוב אותם פוסטים כמונו, אותם אי־מיילים, ולהגיב בטוקבק על ידיעה כמונו. כאן אני מצביע ושואל: האם הרובוט המחשבתי הזה יוכל גם לכתוב במקומי את אותם מדורים בעיתון? הבנתי כבר לבד. התשובה היא כן.

נכנעתי, ברור לי שהבינה המלאכותית יודעת עליי כבר עכשיו כל כך הרבה, עד שהיא גם גילתה את הפעם שבה גנבתי איזה דימוי מקישון, מהרמן מלוויל או מקובי עובדיה. או עיבדתי רעיון שתחילתו העמומה במגזין “מֶד" או בציוץ של נועם זמרי או יותם פתחי.

הבינה המלאכותית כבר כל כך כאן, שיש סיכוי שהיא תכתוב את המדור שלי מהר ממני. אבל אני בטוח שהמדורים שלה יהיו על סמך הקטעים הגרועים שכתבתי, ולא על פי המקרים הנדירים שבהם כתבתי קטע טוב.

איך אני יודע? ראשית, על פי הכלל של מרפי: “כל מה שיכול להשתבש, ישתבש". שנית, נעשה כבר ניסוי וזה הוא: יצרו בוט שלומד לחקות מחשבה, סגנון והתבטאות של צעירים ברשת. הבינה המלאכותית הזו אמורה הייתה לכתוב, להגיב, לדבר בשפת הצעירים. יפה, נכון? לא נכון. הבוט הזה למד מהטוקבקים ברשת את הגרוע ביותר. תוך יום אחד הבוט התחיל לכתוב דעות כגון: היטלר צדק, הדמוקרטיה פסולה. או: צריך להכניס למאסר עולם את כל הגברים הלבנים. מתברר שכדי לכתוב טוב וכדי לחשוב נכון, אסור להיות בעלי מוח מפותח מדי.

מיוט

“אין, זה נועל אותו".
“אתה לא במיוט, היועץ!!!".
ניתוק.
אלוהים אדירים, מה אנחנו לא שומעים כשהם כן במיוט?

וידוי מול וידוי

יש עמוד אינסטגרם ששמו קונפי סטודנטים. קונפי זה קיצור של המילה האנגלית קונפשן. וידוי. ניתן לכנות את העמוד הזה גם “וידויים של סטודנטים", לאחרונה הופיע בו וידוי כזה של סטודנטית:

“סוף־סוף, אחרי שנה של היסוסים, אזרתי אומץ והזמנתי את הבחור החתיך שלומד איתי בתואר לדייט ביתי אצלי בבית. הכל היה מוכן, יין מאמפם, חטיפים במידה שנרצה, ושירים ביו־טיוב שמכניסים לאווירה. כשהוא הגיע הייתי פשוט בעננים. התחלנו לדבר על הלימודים, קצת עליו, קצת עליי, ולאט־לאט האווירה התחממה ונהייתה אינטימית יותר. פתאום, משום מקום, הגיח מחדרו השותף היצור שלי, לבוש בפיג'מה של דרגון בול, לקח כוס מהמטבח, התיישב איתנו בסלון ומזג מהיין. לא הייתה לי בעיה שישתה כמה שהוא רוצה, אבל הבחור פשוט נשאר איתו על הספה, שואל את הדייט שלי שאלות על התואר, ואשכרה ממשיך להעביר איתנו את הערב כאילו זה ישיבת חברים. בהמשך הוא גם החליט לשים ‘האח הגדול'. הבחור שלי הבין את המצב ואמר שהוא חותך הביתה, רק שאז השותף שלי הרחיק לכת, אמר שהיה ממש כיף שהוא בא, ביקש את הטלפון שלו ואמר שהוא מוזמן אלינו שוב מתי שרק ירצה. אם יודיעו לכם שנעדר ילד נזלת עם פיג'מת דרגון בול, זה לא אני". עברו בערך שבועיים, בינתיים התפרסמו וידויים על כל מיני חוויות של סטודנטים, ואז התפרסם וידוי זה:

“אחרי הרבה זמן שרציתי למצוא ידידה חדשה לחיים, סוף־סוף הצלחתי למצוא אותה איתי בתואר. דיברנו ומצאנו מלא נושאי שיחה משותפים, ואחרי כמה התכתבויות קבענו שנשב אצלה בבית. כשהגעתי היא חיכתה בבגדים מאוד יפים עם יין על השולחן, וקצת חשדתי שיש כאן אי־הבנה. כדי למסמס את תחושת הדייט התחלתי לדבר איתה על הלימודים, אבל שמתי לב שהיא ממש חותרת למגע, וכל העניין מתחיל להיות לי אינטימי מדי. מפה לשם נזכרתי שהשותף שלה לומד איתי באחד הקורסים, והוצאתי את הטלפון שלו מקבוצת הוואטסאפ של הקורס. מבלי שהיא תשים לב סימסתי לו והסברתי את העניין, והגבר הזה פשוט זרם, ובא לעזרת חבר. הוא יצא מהחדר עם פיג'מה של דרגון בול, התיישב על הספה, שם ‘האח הגדול' ופשוט חירב את אווירת הדייט ממש כמו שרציתי. כשהרגשתי שזהו, קמתי והלכתי משם. תודה לך, אחי".

בין התגובות: “זה תסריט יותר טוב מכמה סדרות שראיתי לאחרונה".וגם: “רק אני חושד שמישהו קרא את הווידוי של הצד שלה, וסתם הפיץ את הווידוי הזה בשביל הצחוקים?". מישהי כתבה: “חחחח לא אמין, אבל גדול". היו שדרשו: “אפשר שהבחור עם הפיג'מת דרגון בול יעלה את הווידוי הבא? איך זה הרגיש מהצד שלו?". אני הזדהיתי עם התגובה הבאה: “אז במקום לדבר איתה ישיר, ועוד אחרי שהיא סיפרה כמה היא התרגשה מהדייט, אתה כותב את זה פה בשביל כמה לייקים? גם אם זה פייק, אפס מי שכתב את זה".

השכלה גבוהה אחת ולתמיד

שאלה במבחן בלימודי פסיכולוגיה: האם נכון להגדיר את השנאה לנתניהו כשנאה עצמית?

פינת השלולית

היה צפרדע ושמו רן. הוא קרקר וקרקר ובסוף הקים להקה. הקרקור שלו הגיע לטופ 10 במצעד ההשמעות. היו לו המון מעריצות. בהופעות הן צעקו: “רן, רן, רן", ואחת צעקה: “רן, תעשה לי ראשן".