השבוע נפתח מעשית משפטו של בנימין נתניהו. תיקים 1000, 2000 ו־4000 מגיעים סוף־סוף לשלב הדיונים, שבו יוכרע גורלו של ראש הממשלה על ידי שלושה שופטים בירושלים. לשבט או לחסד.
לאורך כל השנים הארוכות והמייגעות מאז פתיחת החקירה לא אמרתי מילה על החשדות, האישומים והחלטות הפרקליטות. גם בשבוע זה לא אסטה מנוהגי. אין בדעתי להביע דעה, להעלות השערה, להמליץ על מסקנה כלשהי בכל מה שקשור לתיקי נתניהו. אני מאמין בחפותו של כל נאשם עד שהוכחה אשמתו, אם תוכח בבית המשפט. האמנתי שזו הייתה גם זכותי כאשר התחילה החקירה נגדי בהיותי ראש הממשלה.
לא זכיתי ליחס הזה. לא מהפרקליטות, שהתעקשה לקיים עדות מוקדמת, חסרת תקדים בהיסטוריה המשפטית של ישראל עד אז ומאז, ודרשה שאשב על ספסל הנאשמים בעת השמעת העדות המוקדמת, אף שלא הייתי נאשם והחקירה רק התחילה. לא זכיתי לזכות המובנת מאליה הזו – מיסודות המשפט הישראלי - גם מהתקשורת, בהגדרה הכי רחבה שלה.
ובעיקר – לא זכיתי לפריבילגיה הזו מצד מי שהיום עומד לדין, שכיהן אז כראש האופוזיציה. הוא דרש שאתפטר מיד מתפקידי, משום שראש ממשלה שנתון בחקירה, לדבריו, אינו יכול למלא את תפקידו כהלכה, ויש חשש שמא החלטות שיקבל יושפעו ממצבו המשפטי ומרצונו הטבעי לגונן על עצמו. זאת אף שהיה ברור לכל אורך הדרך כי כל החשדות שנחקרו נגדי מעולם לא עסקו בתפקידי כראש ממשלה.
אומנם, התפטרתי מתפקידי לפני שהוגש נגדי כתב אישום, לפני שהוזמנתי לשימוע, לפני שהחקירה בענייני סוכמה במשטרה. עשיתי כן כדי למנוע את חזיון התעתועים שרובץ כעננה שחורה ומאיימת על שמיה של ישראל כמה שנים. רציתי לחסוך מעצמי, ובעיקר מאזרחי ישראל, את החוויה הבלתי נסבלת של ויכוח ציבורי שמתחיל בטונים נמוכים ועלול להתדרדר לעימות, להטחת האשמות, להתנגשות עם המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט ולמהומות שבהן חזינו בשנים האחרונות.
כל מה שקשור למשפט – יוכרע במשפט עצמו. כל היתר - כל מה שקורה מחוץ להליך המשפטי - הוא מענייננו. ועליו אני רוצה לומר דברים אחדים.
# # #
בנימין נתניהו הוא פושע, נוכל ואדם חסר כל מעצורים – אך ורק בגלל מה שעשה כדי להימנע מהצורך להגיע לרגע הזה, שבו יוכרע משפטו בהליך תקין.
מעולם, בכל ההיסטוריה הלא ארוכה של מדינת ישראל, לא קם אדם אחד שהיה מוכן לרסק את כל היסודות של המבנה הדמוקרטי המפואר שנבנה כאן, והכל כדי למנוע חקירה, כדי לסכל בדיקה עניינית, כדי להרוס את המוניטין של מערכות אכיפת החוק.
הודעתו של נתניהו כי ההחלטה להעמידו לדין היא תחבולה שנועדה לבצע הפיכה שלטונית, הטלת הדופי ביועץ המשפטי לממשלה, ההחשדה של פרקליט המדינה דאז במניעים זרים, ההתנגשות הישירה במפכ"ל המשטרה ואחר כך גם סילוקו - כל אלה הם חסרי תקדים לא רק בישראל, אלא בכל המדינות הדמוקרטיות שאת משטרן אנחנו מכבדים.
באופן מקרי לחלוטין אירע שהליכי העמדתו לדין של נתניהו התרחשו במקביל להתפרצות מגיפת הקורונה. גם בנסיבות רגילות - כך לפי נתניהו - ראש ממשלה הנתון בחקירה יתקשה למלא את תפקידו. על אחת כמה וכמה כאשר בפני המדינה עומדת קטסטרופה של מגיפה המונית.
אין כמעט אדם, רופא, מומחה או איש פוליטי (למעט כנופיית נתניהו, המונה חלק משרי הליכוד שגורלם הפוליטי תלוי לחלוטין ברצונו הטוב) שאינו סבור כי הטיפול של הממשלה במגיפה גובל ברשלנות פושעת, בהפקרות, בחוסר תבונה קיצוני, בהיעדר כל חוש מידה לגבי מה שדרוש, חיוני ונחוץ לציבור.
רבים שפעלו בעניין הקורונה משוכנעים שההחלטות היו נגועות בניגוד עניינים. נתניהו פעל למען דבר אחד בלבד – הוא עצמו. ממש בעת שאלפי אזרחים היו קורבן למגיפה, כאשר למעלה מ־5,000 איש נפטרו ממנה, מה שהעסיק את ביבי באמת היה אך ורק הוא והמשפט הצפוי לו. התנהגותו - ואין מנוס מלהוסיף: גם של בני משפחתו, ובעיקר של אשתו ההזויה ובנו המופרע, החצוף והמקולקל יאיר - היא כזו של אנשים שנמצאים במרדף, כאשר כל מי שדרכו מצטלבת בדרכם צפוי להיפגע, להיות מושפל ומוכפש.
ישראל נגררה לכל חמש מערכות הבחירות האחרונות רק בגלל עניינים שקשורים בנתניהו, האינטרסים האישיים שלו וצרכיו הפוליטיים.
בפעם הראשונה, ב־2015, זה היה בגלל עניין שהיום נראה שולי - הרצון לחוקק חוק שיסדר את דפוסי הופעתו של "ישראל היום". "ישראל היום" היה יכול להיות עיתון לגיטימי לו הופץ תמורת תשלום – אפילו מינימלי. אך הפצתו החינמית הייתה מעשה של שוחד ברור על ידי גנגסטר אמריקאי, שלא חי בארץ אבל חש שהוא יכול לקנות אותה, את אזרחיה ואת המערכת הפוליטית שלה, ובמידה רבה גם הצליח בכך.
העובדה שנתניהו החליט להקדים את הבחירות ב־2015 בגלל היוזמה להטיל מגבלות על העיתון, היא הוכחה ניצחת כי "ישראל היום" הוא לא עיתון – כי אם זרוע אישית, פרטית, נכלולית של ראש הממשלה. יש בעיתון לא מעט כתבים מוכשרים, עיתונאים מנוסים ועורך ממולח. אלא שהם אינם פועלים במתכונת שבה עיתון, כל עיתון, כולל זה שאני כותב בו, פועלים. הם משמשים מנגנון תעמולה יקר ערך, השווה מאות מיליוני שקלים, בשירותו של אדם אחד.
כל מערכות הבחירות החל מ־2019 התקיימו בזיקה ישירה לצרכיו הפוליטיים־אישיים של ראש הממשלה. אין דבר תועבה שנתניהו לא ידבק בו כדי להינצל. אין שום ערך שלמדנו לכבד במשך השנים, שנתניהו אינו מוכן לרסק ולעוות אם הדבר ישרת את צרכיו. נושאי הביטחון הרגישים ביותר, יחסי החוץ החשובים ביותר, הסכנות האסטרטגיות האורבות לישראל, זכויות האזרח הבסיסיות, כספי המדינה, בריאות התושבים, היציבות הכלכלית של מאות אלפי אזרחים - כל אלה משועבדים לאובססיה המטורפת של הפחדן חסר הבושה, היודע כנראה כי אין לו שום סיכוי להצליח במאבק משפטי לגיטימי בבית המשפט.
על השתיקה של תומכיו, על התמיכה של מעריציו, על הגיבוי של פרשניו – כולם עוד ישלמו מחיר כבד. אף אחד לא יינקה. אף תירוץ לא יתקבל. אף נימוק לא יהיה לגיטימי. כולם יצטרכו לעמוד לדין הציבור על ההתנהלות המזוהמת שאפשרה לנתניהו לגרום לנזקים כאלה לכולנו.
נתניהו ראוי לשבת בכלא שנים רבות - לא על האישומים שאת תקפותם יקבע רק בית המשפט - אלא על מה שעשה למדינה כדי שלא יצטרך להתמודד איתם.