בואו נבהיר את הדברים. כל מי שמנסה להפוך את איתמר בן גביר למועמד לא לגיטימי, ומכביר מילים על כמה שהוא מזהם, וכמה שהוא מלכלך, וכמה שהוא קיצוני, וכמה שהוא ממשיך דרכו של הרב מאיר כהנא, וכמה שהוא לא הציונות הדתית האמיתית.
כל אחד כזה מעיד על עצמו שהוא חלק מקמפיין ציני ושקרי, ושהוא עושה את זה רק משום שזה משתלם פוליטית לאגף הפוליטי שאליו הוא משתייך. זהו. לא ערכים, לא מוסר, ולא שאר הקשקושים שמנסים למכור לנו בהקשר הזה פוליטיקאים בלבוש של פוליטיקאים ופוליטיקאים בלבוש של עיתונאים.
נתחיל מהעובדות ומהטענה שבן גביר הוא "ממשיך דרכו של כהנא". אזכורו של כהנא, בהקשר הזה, איננו אלא פתרון נהדר מצדו של כל מי שצריך להגדיר מה כל כך נורא בבן גביר, ומתקשה לעשות את זה. ברגע ששמת על השולחן את קלף ה"ממשיך דרכו של כהנא", אתה כבר לא צריך להוכיח כלום.
ובכן, אני כבר לא מדבר על העובדה שהרב כהנא איננו איתנו מאז שבן גביר היה בן 14, ושבן גביר לא פגש את האיש מימיו, עובדה שכדאי להזכיר אותה מדי פעם, רק לטובת אותם אלה שעיתונאים ופוליטיקאים הצליחו לטעת בהם את הרושם שבן גביר היה מזכירו האישי או יד ימינו של האיש.
אז מה, תגידו, אפשר להיות "ממשיך דרכו" גם בלי להכיר אותו. צודקים. אבל עם הטענה הזו יש בעיה אחת. היא אינה אלא שקר צרוף. משום שכל מי שזוכר את הרב כהנא, וכל מי ששמע אותו נואם, וכל מי שהיה כאן כשהוא כיהן בכנסת, יודע שאין כלום, פשוט כלום, שמחבר בין השניים.
הרב כהנא, לדוגמה, גרס שרק יהודי יכול להיות אזרח ישראל, שרק יהודים יכולים לגור בירושלים, שצריך להקים חופי רחצה נפרדים ליהודים וללא יהודים, ושקיום יחסי מין או נישואים בין יהודים וגויים צריכים להיאסר בחוק. מישהו שמע משהו שמתקרב לזה מבן גביר? הרי צריך להיות אדם עם יכולת מרשימה לכזב, כדי להשיב על השאלה הזו בחיוב. למה, לדעתכם, הרב כהנא ותנועתו הוצאו מחוץ לחוק, ואיתמר בן גביר ותנועתו לא? בדיוק בגלל הדברים האלה.
פרופ' אריה אלדד ניסח את זה טוב ממני, כשהזכיר בעבר את ההזדהות והאהדה של מפ"ם - אחת משלוש המפלגות שהקימו את מרצ - עם סטאלין, אחד מרוצחי ההמונים הגרועים בהיסטוריה. "לטעון שעוצמה יהודית יורשת את כהנא", כתב אלדד, "זה כמו להגיד שמרצ היא גלגול של סטאלין".
תראו, ציפור!
הקמפיין הזה נגד בן גביר, לא פחות ממה שנועד לפגוע בו, לפגוע במפלגתו, ובדרך כלל גם לפגוע באפשרות של בנימין נתניהו להרכיב ממשלה ביום שאחרי - נועד למטרה נוספת. להעביר נושא. בן גביר הוא ה"תראו, ציפור" הקלאסי. מי שצועקים כל היום "בן גביר", "בן גביר", מעדיפים שנדבר עליו במקום שנדבר עליהם. יודעים מה? בואו נדבר עליהם. אלוף האלופים, ראש וראשון בהקשר הזה, הוא יושב ראש יש עתיד - יאיר לפיד.
לפיד, הרואה בעצמו מועמד לראשות הממשלה, צייץ במהלך השבוע האחרון 14! פעמים בטוויטר נגד בן גביר, בניסיון להסביר למה הוא לא לגיטימי. למה הוא עושה את זה? כדי שלא נדבר עליו, ועל מי שהוא עצמו כן רואה כלגיטימיים.
ערב הבחירות האחרונות, וזה לא היה מזמן, הודיע לפיד למורן אזולאי בערוץ הכנסת, באופן הכי ברור שניתן, שלא יקים ממשלת מיעוט בתמיכה חיצונית של הרשימה המשותפת. "לא", פסק, "לא עושים עסקים עם המשותפת. הודענו את זה אלף פעם". לפני כמה שבועות הוא לא רק הציג עמדה הפוכה ב־180 מעלות, אלא גם הסתכל על רינה מצליח, שניסתה לברר איתו את הסוגיה, כמי שלא מבין מה פתאום היא שואלת שאלות כאלה, ואיך היא בכלל מעלה על דעתה שהוא יפסול את המשותפת.
"אני זה שהוביל את המהלך שאמר 'אין שום בעיה להקים ממשלה בתמיכת המשותפת'", הבהיר. "זה אומר שאתה תהיה מוכן להקים ממשלה בתמיכת המשותפת", ביקשה מצליח להבין שוב. "כן, בטח, איזו שאלה?", ענה לפיד, ונראה היה שעוד רגע ינזוף בה על כך שחשדה בו שאין לו כוונה להישען על המפלגה תומכת הטרור הזו.
עזבו רגע את הזגזוג של לפיד. הוא פוליטיקאי. זו לא הפעם הראשונה שלו שהוא אומר דבר והיפוכו, וכנראה גם לא האחרונה. בואו נדבר על המוסר שלו. בואו נדבר על הערכים שלו. של מי שאין לו בעיה להישען על חבורה של מחבקי מחבלים, ולעשות עסקים עם מי שמתנגדים למדינת ישראל כמדינה יהודית, ועם מי שביקשו לבטל את דגל ישראל, את ההמנון, את הדגל הכחול־לבן ואת חוק השבות.
ובאמת, למה שתהיה ללפיד בעיה איתם? אז נכון, אחמד טיבי היה יד ימינו של מנהיג ארגון טרור רצחני שידיו מלאו דם יהודי, והיבא יזבק התלהבה מהמחבל שרוצץ את גולגולתה של עינת הרן בת ה־4 ומהמחבלת שרצחה 35 ישראלים, ובהם 12 ילדים, בפיגוע בכביש החוף. אבל היי, איתמר בן גביר הוא קיצוני.
אז נכון שהשותפים הפוטנציאליים החדשים של לפיד חגגו השבוע את האפשרות שבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג יעמיד לדין את לוחמי צה"ל, אבל למה לדבר על זה? אז מה עושה קמפיינר טוב כמו לפיד בשבוע שבו חברי המשותפת מאשימים את מדינת ישראל ב"טיהור אתני", ומציגים את סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן כ"פושע מלחמה"? רץ לטוויטר ומצייץ נגד איתמר בן גביר.
כי לעשות עסקים עם מי שמהללים רוצחי יהודים, שוחטי אחינו בני ישראל, זה בסדר גמור. אבל בן גביר? בן גביר הוא בעייתי. אתם מבינים כמה הכל עקום פה אצל מי שמעבירים לנו שיעורי מוסר וערכים?
התפתלויות ופלפולים
לפיד כמובן לא לבד. אפשר למצוא חפיפה גדולה מאוד בין קבוצת העיתונאים שנזפה בזמנו בבני גנץ, כשזה סירב להישען על תומכי המחבלים מהמשותפת, לבין הקבוצה שמזועזעת עכשיו מהכניסה האפשרית של בן גביר לכנסת. אין להם בעיה עם מי שמעניקים תעודות הערכה לרוצחי יהודים, אבל יש להם בעיה רק עם בן גביר. למה? כי בן גביר "קיצוני".
ואיך אני יודע שהקמפיין שלהם מצליח? כשאני רואה את אחמד טיבי - מי ששירת את ערפאת, ומי שהסביר בנאומו ברמאללה ש"השאהיד הוא שיא התפארת" – מרגיש בטוח מספיק כדי לצייץ נגד הסכם העודפים של הליכוד עם מפלגת הציונות הדתית.
איך אני יודע עד כמה אפקטיבית התעמולה? כשאני רואה את איימן עודה - מי שתמך במנהלת של ארגון הטרור החזית העממית ברמאללה, מי שביקר בכלא את מתכנן הרצח של השר רחבעם זאבי, מי שלא מוכן לגנות פגיעה בחיילי צה"ל, ומי שרואה בנסראללה "מופת של נאמנות והקרבה" – מוציא הודעה מזועזעת נגד כניסתו האפשרית של "יורש כהנא לכנסת".
אבל עזבו את המשותפת. תראו מה קורה כאן במפלגת העבודה - המפלגה שכלי התקשורת מריעים לה במקהלה על תחיית המתים שהיא עוברת. עם כל הכבוד לעיסוק החשוב באיתמר בן גביר "הקיצוני", נדמה לי שכדאי לשאול כמה שאלות גם על הטרלול שכבש את המפלגה שנהוג לומר עליה שהיא "המפלגה שהקימה את המדינה".
כן, אני מדבר קודם כל על יושבת הראש החדשה מרב מיכאלי. אישה נחמדה, סימפטית, חביבה, עם דעות קיצוניות להחריד. מי שהציעה לבטל את מוסד הנישואים, לא הדתי, אלא בכלל, שנולד לשיטתה מתוך צורך של הגבר לשלוט על האישה, אחרי שהבין שרק היא יכולה להעמיד לו יורש באמצעות הרחם שיש לה ואין לו.
מי שהבהירה שאין לה ילדים, לא משום שיש לה בעיה, חס וחלילה, אלא משום שהיא לא רוצה שיהיו לה ילדים. התפיסות האלה שלה לא נראות לכם עניין משמעותי לדבר עליו, לפחות כמו העיסוק הבלתי פוסק ב"כן בן גביר, לא בן גביר"? לא מזיז לכם שבראש מפלגת העבודה עומדת מי שחושבת שגברים זה עניין בעייתי, ושבילדים אין בכלל צורך, ושנישואים זו מזימה שכל מטרתה להשתלט; ולמרות כל זה - עיתונאים עדיין ממשיכים לנדנד לבן גביר עם השאלה הרת הגורל "אתה בעד או נגד פונדקאות ללהט"בים", כי זה נראה להם הדבר היחיד שמעניין פה?
ומה עם איזו מילה על התמיכה של מרב מיכאלי בהצעתו של מוחמד ברכה - פעם חבר כנסת בחד"ש, והיום ראש ועדת המעקב של ערביי ישראל - להחליף את ההמנון הלאומי "התקווה" ב"שחקי, שחקי"; ועל הבעיה שלה עם "נפש יהודי הומיה"? לא שווה עיסוק קטן, נגיד מאית מהעיסוק בבן גביר?
ואולי כדאי, אם כבר עוסקים בקיצוניים, לשאול משהו גם על מספר 3 ברשימת העבודה, אמילי מואטי, ששימשה יועצת התקשורת של בל"ד. כן, כן, אותה מפלגה שחבריה תומכים בטרוריסטים. מואטי היא שייעצה להם איך להופיע טוב יותר בתקשורת, ואיך לשכנע אותנו בתפיסות העולם שלהם. נו, אתם עדיין חושבים שבן גביר הוא הבעייתי כאן?
וכמה התפתלויות ופלפולים שמענו בימים האחרונים מחברי העבודה על הכוכבת החדשה שלהם, אבתיסאם מרעאנה, שסיפרה על "שתי הדקות המופלאות" שהיו לה כשנסעה בצפירה של יום השואה, בעוד אנחנו עמדנו והתייחדנו עם נרצחינו. כן, זו שכינתה "מרחץ דמים" את מה שעשו חיילי צה"ל בצוק איתן. זו שהגדירה את מה שעשו היהודים לערבים במלחמת השחרור "אונס קבוצתי, שבוצע על ידי בריונים שממשיכים להסתובב חופשי ומעולם לא עמדו למשפט צדק".
עדיין, אחרי כל אלה, נראה לכם שאיתמר בן גביר הוא הבעיה האמיתית, הערכית והמוסרית שלנו?
"מפלגת העבודה חוזרת היום להיות מפלגת העבודה של יצחק רבין", אמרה השבוע מרב מיכאלי, וכמעט שעשיתי תאונה. "מפלגת העבודה של יצחק רבין"? הרי כשהחברה במקום השביעי ברשימה שלך מכנה את מלחמת השחרור שלנו "אונס קבוצתי", היא מדברת עליו. אם מלחמת השחרור שלנו היא אונס, יצחק רבין, מפקד חטיבת הראל במלחמה ההיא, הוא הבני סלע של האירוע הזה. האם אבדה הבושה מן הארץ? כמה עוד אפשר לשמוע, מול כל זה, "בן גביר", "בן גביר"?
גם שלום עכשיו נעורה השבוע לחיים, והעלתה לרשת סרטונים של בן גביר מלפני 26 שנה, כשהיה בן 19. זה נחמד. רק כדאי שקודם לכן תסביר שקד מורג, מזכ"לית שלום עכשיו, מה הביא אותה לעלות לרגל אל לשכתו של אבו מאזן - שמממן במיליארדים פלסטינים שמוכנים לרצוח יהודים - ולהצטלם איתו כשהיא מחויכת מאוזן לאוזן כאילו היא כלת בת מצווה, ומממן הדם היהודי השפוך שלצדה הוא האב המאושר? מה בדיוק גורם לך לחשוב שאת לגיטימית יותר מבן גביר?
ובעניין הזה, המבישים מכולם הם הפוליטיקאים מהאגם הימני, שרוכבים על הדיון בעניינו של בן גביר, כל אחד משיקוליו שלו. כך השר יובל שטייניץ, שהשבוע הסביר לי שלא יישב בקואליציה עם בן גביר בגלל התבטאויותיו, אבל לא ידע לתת דוגמה להתבטאות בעייתית כזו. כך יריב לוין, שפסל את האפשרות לשלב את בן גביר בקואליציה, "משום שדרכו אינה דרכי".
הלו, חברים בליכוד, בעשור האחרון מכרתם את כל התפקידים האסטרטגיים בממשלה לאנשים שדרכם אינה דרככם. את המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים הפקדתם בידיה של ציפי לבני. את מערכת המשפט, שתיקונה כל כך חשוב לכם, הפקרתם לגחמותיו של אבי ניסנקורן. אז איתמר בן גביר הוא הבעיה שלכם? הוא היחיד שהסיבה ש"דרכו אינה דרככם" פוסלת אותו אפילו מישיבה בקואליציה שלכם?
וזה לא נעצר בליכוד. שמעתי השבוע את ח"כ מתן כהנא מימינה מסביר לפתחי וזמרי ברדיו גלי ישראל, שהוא לא פוסל את האפשרות לשבת בקואליציה עם מפלגת העבודה, אבל לא היה מוכן להגיד שהוא לא פוסל גם את בן גביר. "תהום פעורה בינינו", אמר. נו, והתהום שבינך לבין מרב מיכאלי והחברים שלה פעורה פחות?
כך בדיוק השיב לשאלה הזו גם גדעון סער. עם בן גביר הוא לא מוכן לשבת, כי "בן גביר הוא אדם מאוד קיצוני". ומרצ פחות קיצונית? והעבודה איננה קיצונית? ומה עם אבתיסאם מרעאנה? - שאל אותו אודי סגל בערוץ 13. "אני חושב שההשקפות שלה מקוממות...", השיב סער. ומה יקרה אם היא תיכנס לכנסת? - הקשה סגל. "אני אדע להתייחס לזה, אני אדע לגבש לזה עמדה", התחמק המועמד לראשות הממשלה.
הנוסחה של תקווה חדשה, בהקשר הזה, ברורה. כדי להעיף את נתניהו - המטרה האסטרטגית ואולי אף היחידה של המפלגה - אין בעיה לשבת עם אחרוני השוליים של השמאל. רק לא עם איתמר בן גביר. למה? כי "הוא קיצוני".
עובדה אחת חשובה
דעותיו של בן גביר ברורות. הוא נטוע בקצה הימני של המפה הפוליטית. מי שלא מתאים לו אזור החיוג הזה, יכול למצוא מגוון גדול של מפלגות אחרות כדי להצביע לאחת מהן. במובן הזה, אין בדברים שנכתבו כאן ולו מילה אחת בעד המפלגה שבה משובץ בן גביר. יש בהם הרבה מילים נגד הצביעות, נגד התעמולה, נגד השקר, נגד אנשים שפוסלים אותו בגלל דעותיו, ועל הדרך מוכנים להכשיר הכל, החל מטרלולים פרוגרסיביים מסוכנים ועד לתמיכה בטרור.
מבלי ששמנו לב, נקבע כאן סרגל מעוות למוסריות, שמשום מה כולנו משתפים איתו פעולה. ואני מציע: אמצו לכם סרגל מוסרי משלכם והשליכו הצדה את זה העקום שמציעים לכם על מסכי הטלוויזיה. משום שלפי סרגל עקום כזה, אתם בטח זוכרים, אנשים שתמכו במהלך שהביא להרס בתיהם של עשרת אלפים אזרחים, שלא חטאו ולא פשעו, המשיכו להיתפס אצלנו כמוסריים, כערכיים, ואפילו כלוחמים לזכויות האזרח. ובעולם ערכים כזה, אין פלא שאיתמר בן גביר הוא אישיות לא רצויה, בעוד אחמד טיבי הוא אורח מכובד בסלון.
וגם אחרי כל הוויכוחים בסוגיה הזו, ראוי לא לשכוח עובדה אחת חשובה. שגם אם לצורך הדיון נכניס את טיבי, ולהבדיל, את בן גביר, לאותו סל של ה"קיצוניים" - במאבק בינינו לבין האויב, רק בן גביר נמצא בצד שלנו.
[email protected]