על ההגמוניה

עליי להעיר שד"ר אבישי בן חיים לא צודק. הוא אומר "הגמוניה לא מודעת להגמוניותה". לא נכון. ממתי לא מודעת? מודעת באבו אבוה, מודעת דוּרְךְ אוּן דוּרְךְ. תלמד קצת לפני שאתה מדבר, אבישי.

אתה יודע, אבישי, כמה פעמים בימי נעוריי שמעתי את המושג "הגמוניה פועלית"? זו הייתה הגמוניה של שמאל, המודעת להגמוניותה.

כתזכורת אצטט לך ממאמר רגיל שברגילים מימי הדמוקרטיה ההגמונונית, בעיתון "דבר", הנפוץ בכפייה, שלעומתו "ישראל היום" נראה כעיתון שאין לו מושג מה הוא ביטאון השלטון.

זו רק דוגמה מקרית. הטרמינולוגיה הזאת הייתה נפוצה אז יותר ממה שאתה יודע, ד"ר בן חיים. הגמוניה לא נחשבה למילה שצריך להסתיר. להפך.

הנה קטעים מהמאמר. השפה התקנית של ישראל לפני כ־60 שנה. הכותרת: "נשמור על הגמוניה פועלית". ותחתיה הטקסט הרגיל הזה: "מטרתו העיקרית של ציבור הפועלים בבחירות הקרובות היא להציל את ההגמוניה הפועלית במדינה כדי לחסום את הדרך בפני עליית הימין לשלטון". ועוד ועוד. הגמוניה היא מטרה ברורה. המסר: השגנו אותה ועלינו לשמור עליה.

הם ידעו לעשות זאת יופי. צריך לומר זאת גם לזכותם. חוקר התיאטרון, ד"ר בן עמי פיינגולד, יודע לספר על השלטת ההגמוניה בתרבות במאמרו "תרבות ומעמד":

"תרבות פועלית זו מצאה ביטוי בהגות, בספרות היפה, בפעילות מו"לית של מפלגות הפועלים. אלה ראו ב'הגמוניה פועלית' נוסף על עמדת כוח פוליטית ואידיאולוגית גם ביטוי נאמן ואותנטי למהפכה הציונית".

אכן, תנועות השמאל, שכינו עצמן מחנה הפועלים, עשו נפלאות בטיפוח עמדות כוח בתרבות. עד היום אי אפשר (ולא צריך) לקעקע את מבצרי התרבות שלהם. לו היה לי כובע, הייתי מסיר אותו בפניהן על הפעילות התרבותית הזו. עם זאת, איש לא העלים שזה נעשה במטרה ברורה: להשיג הגמוניה ולשמור עליה. הגמוניה מודעת להגמוניותה. מה זה מודעת? אפילו אם היה סדק קל בהגמוניה הזו, מיד סתמו אותו. חבל שתנועות הימין לא השקיעו כך בהשגת הגמוניה תרבותית. ומשפטית.

למחנה שפעם נקרא מחנה הפועלים היה גם שם מקוצר: אנחנו. "אנחנו" לא כלל את אחינו בני עדות המזרח. זה לא נעשה בכוונה רעה או מודעת, זה הובא מעיירות הדווי בגולה כנגיף סמוי ששמו המדעי "אוּנְדְזֶערֶע".

פירוש המילה אונדזערע הוא "משלנו". עוד כשהייתי נער הבנתי היטב, וכל אחד הבין, שאם בת של מנהיג פועלים תביא פועל אמיתי הביתה יזרקו אותו מכל המדרגות, ואותה ישאלו בדאגה כנה: "מה קרה לך? נפלת על הראש?".

בל נתעלם, זה היה גם דור מפואר, ראוי לקידה ואפילו ג' קידות, אבל הוא היה הגמוני, היה מודע מאוד להגמוניותו, והוריש לבניו ולבני בניו הן את ההגמוניה והן את המודעות לה, וגם את הציווי לשמור עליה מכל משמר.

אבישי בן חיים (צילום: פלאש 90)אבישי בן חיים (צילום: פלאש 90)

ההגמוניה התנוונה כבר תוך כדי שלטונה. נתן אלתרמן כתב במאמר ששמו "הגמוניה של מה?", בעת אחד העימותים הפנימיים של אותה הגמוניה: "באווירה זו אין אפילו צורך להסוות את העובדה כי הגמוניה של מפלגות הפועלים פירושה כיום הגמוניה של חישובי יוקרה מדומים ושל שאלות מפתח מפלגתי ושל שיגרות שמלפני המבול". נראה כאילו אתה כתבת זאת כיום, אבישי, אבל אתה רואה, ההגמוניה הייתה קיימת בגלוי ותמיד.

אנא תקן מ"לא מודעת להגמוניותה", ל"מודעת מאוד להגמוניותה". מודעת עד לחדות ראייה כזו, שהיא בנתה אלף חומות כדי לשמר אותה.

רכב היברידי

מר י' שראלי לקח את הכסף שהוא חסך מנסיעות לחו"ל, עשה טרייד אין, וקנה מכונית יד שנייה. הוא רכש לראשונה בחייו היברידי. עד היום ראשו סחרחר לפני שהוא נרדם, ותוהה בבקרים אם יוכל לקבל תשובה לשאלות העולות בו מול לוח המחוונים, מול מסך הרכב הגדול ונוכח הכפתורים שעל ההגה. גם המפתח של הרכב קצת מפחיד אותו, והוא מביט לעברו בחשש.

"הכל פשוט, תתרגל", אמר לו המוכר, מסר את השלט אחרי שהוא הסביר שאין מפתחות, ונראה מתרחק מן הרכב בקפיצות עליזות חשודות, ומגביר מהירות לריצה אחרי שהוא עבר את הפינה.

מר י' שראלי התקרב אל הרכב. נגע בידית והדלת לא נפתחה כמו שהבטיחו לו. אה, הוא נזכר, צריך לגעת בחלק הפנימי של הידית. ברגש רב עשה כך י' שראלי, והרכב השמיע קול פתיחה מתוק. הוא נמלא בהרגשת קִדמה, נכנס וישב. מולו לא היה חריץ להכניס בו מפתח, אבל היה כפתור. הוא לחץ. לא נדלק. אה, צריך ללחוץ במקביל גם על דוושת המעצור. וואללה, נדלק. אורות החלו להבהב, והמנוע הותנע. לא נשמע אבל הותנע. איזה קול נשי דיבר צרוד מתוך רמקול סמוי, והוא לא הבין מה היא אמרה. לא חשוב, נתעלם בינתיים, אחרת לא נצא לדרך לעולם.

הוא נסע קדימה. הרגיש קצת מוזר, כי בעבר הוא שלט במכוניות שלו, ופה כל הזמן יש לו חשש מפני דברים שהוא לא יודע ולא בדירוג מספיק גבוה כדי לדעת עליהם. את רוב הנורות שעל לוח המחוונים הוא לא הבין. הכל היה כתוב באנגלית. "מה אם לא הייתי לומד לימודי ליבה?", נבהל מר י' שראלי. הוא אומנם ידע אנגלית, אבל ממילא לא ניתן לאדם בלי הכשרה להבין מה כתוב שם. מה זה DRCC(RSA)? ולמה זה OFF?
על מסך הרכב ועל ההגה היו עוד אזורי מסתורין. הוא זכר שיש כפתורים, שמי שהדריך אותו על השימוש ברכב אמר לו עליהם: בזה אל תיגע.
ספר ההסבר על הרכב הכיל 592 עמודים, אבל את הנסיעה הוא רוצה לבצע עכשיו. האינטואיציה הובילה.

אחרי הנסיעה, מלאת תמיהה על סמך מה חלקה חשמלי וחלקה בנזין, לא היה קל לכבות. הרכב לא רצה להיפרד. גם הוא מתחיל להתקשר אליו.

פינת השלולית

הצפרדע קיבל מספר טלפון מהנסיכה בשלולית. כשהנסיכה שבה לארמון, סיפרה לה אמא שלה, המלכה, שמישהו סימס לה, להפתעתה: "אני מת מתמונת הפרופיל שלך".

"אוי", אמרה הנסיכה, "סליחה, אמא, הייתי מבולבלת מהצפרדע, ונתתי בטעות את מספר הטלפון שלך".
(מבוסס על מקרה אמיתי. אין הפתעה שלא תתרחש בשלולית. אגב, הם שלוש שנים ביחד).