האזינו לטור של יהודה שרוני

1. עסקים פוליטיים
ביום ראשון הקרוב ייפתחו לפעילות חלקית ענפי מסחר שונים, הכוללים את מרכזי ביג, חנויות רחוב, בתי מלון (במתכונת צימרים וללא חדרי אוכל) ומכוני כושר. המהלך, בדיוק כמו הקדמת הבחירות, נכפה על נתניהו. לפי התוכנית המקורית בתי העסק אמורים היו להיפתח רק ב־23 בפברואר, אבל הפתיחה הוקדמה בלחץ כחול לבן ולחץ תקשורתי מאסיבי מצד איגוד רשתות המסחר (שיצאו בקמפיין תחת הכותרת "ביבי חרטטן").
הקמפיין האגרסיבי הבהיל את ראש הממשלה, ובעקבותיו חנויות הרחוב לא נפתחו לפני הקניונים (בניגוד למה שהיה לאחר הסגר הקודם). כמו כן, מתווה התו הירוק למתחסנים ומחלימים, שייושם בכל מסלולי התרבות, לא יופעל בקניונים, ובהם יופעל התו הסגול.

לנוכח נתוני התחלואה הגבוהים (מדובר עדיין בכ־4,500 ביום), הפרויקטור נחמן אש היה מעדיף לדחות את פתיחת המשק לאחרי פורים, אבל מי שואל אותו. מתברר שגם בריאות הציבור היא עניין פוליטי הנתון למיקח וממכר. גנץ סוחט עד הסוף את מעמדו כראש הממשלה החליפי ואת הממשלה הפריטטית, שההחלטות בה מתקבלות על בסיס שוויוני. הסידור האבסורדי קובע שגם אם כחול לבן לא תעבור את אחוז החסימה, גנץ יתפקד עדיין כראש הממשלה החליפי בממשלת המעבר. תסריט זה הוא אחד הסיוטים של נתניהו. מבחינתו, אם לא יצליח להרכיב ממשלה, מדובר בתרחיש חמור.

על רקע כל אלה גנץ נהנה להתיש את נתניהו, והשבוע הרשה לעצמו להחרים את הישיבה שנועדה לדון בתוכנית המענקים, ובראשם מענק לכל אזרח. הנימוק שלו, חייבים לומר, היה מוצדק: "מדובר בפייק תוכנית כלכלית ובשוחד בחירות". בעמדתו הוא נסמך על אנשי המקצוע באוצר והיועץ המשפטי לממשלה. נתניהו מצדו מכחיש שמדובר בכלכלת בחירות.

בראיון ליונית לוי בחדשות 12 טען "אין דבר כזה כלכלת בחירות. האם יש בריאות בחירות? האם יעלה על הדעת שלא נחסן את האוכלוסייה כי אנחנו קרובים למועד הבחירות?". אבל ברור שאף אחד לא קונה את ההסבר. מדוע נזכר ראש הממשלה להפעיל מחדש את הליקופטר ההפתעות המפזר מענקים דווקא כחודש לפני הבחירות?

עמדותיו הדווקניות של גנץ באות לידי ביטוי גם בחילופי המהלומות בינו לבין נתניהו בישיבות הקבינט. נתניהו הטיח שדם קורבנות המגיפה על ידיו של גנץ, שמצדו כעס על ההדלפות נגדו וטען שמדובר בגרסה חוזרת להדלפות מישיבות הקבינט בצוק איתן, כאשר שימש כרמטכ"ל. הגישה הלוחמנית של גנץ זוכה לרוח גבית משרת התיירות אורית פרקש־הכהן, שתומכת במובהק במגזר העסקי.

גישתו הלוחמנית של יו"ר כחול לבן כלפי נתניהו, גם אם אינה אותנטית, עשויה לסייע לקושש קולות חיוניים בקלפי ולסייע לכחול לבן לצלוח בשלום את אחוז החסימה. אבל אין לשלול שמדובר גם בנקמת היורמים של גנץ על מסכת ההשפלות של נתניהו נגדו, שבשיאה אי־קיום הרוטציה.

נתניהו עצמו לא מתרגש מההתקוממות של גנץ, ובמידה מסוימת הוא משתף פעולה. ייתכן שיש לו עניין שכחול לבן לא תיפול, וכך יהיה לו שותף פוטנציאלי לקואליציה שיישב עם איתמר בן גביר. עובדה שהוא לא משסה בגנץ את מקורביו ואת עושי דברו בתקשורת. בינתיים הוא גם לא משבית את מפעל ההדלפות מישיבות הקבינט, כדי שבבוא העת יהיה לו אליבי כשיידרש לתת דין וחשבון על כישלון הטיפול במשבר.

2. שתיקה השרים

גם הפטפטנים והדעתנים ביותר מבין שרי הליכוד נאלצים בימים האחרונים לשמור על תענית דיבור בנוגע לטיפול במשבר הקורונה. זה קשה, ולעתים גם מביך, להצטרף למנזר השתקנים. הם, שבימים כתיקונם מביעים דעה על כל עניין, כשצריך וגם אם לא, נדרשו עד הבחירות ליישור קו טוטלי עם המסרים של ראש הממשלה בענייני המגיפה.

המסר העיקרי שהם נדרשים לשווק הוא שרק נתניהו הצליח לרכוש מיליוני חיסונים, שהם חזות הכל, ושביבי הגדול מכולם יהפוך את ישראל למדינה הראשונה היוצאת ממשבר הקורונה. כל הבעיות האחרות, כמו שיעור התמותה, שיעורי האבטלה המבהילים ומערכת החינוך הסגורה לתלמידי כיתות הביניים - זזים הצדה.

לשר האוצר ישראל כ"ץ, שמוכן להזרים למשק 15 מיליארד שקל מהתקציב שאין, כבר לא דחוף לפתוח את המסחר. מבחינתו, לא נורא אם מדובר במספר ימים לכאן או לכאן. הכלכלנית הראשית באוצר כבר לא מציגה בישיבות הקבינט סקירות של עלות ימי הסגר למשק. לשר חינוך יואב גלנט, שהעניק לעצמו ציון 90 בניהול המשבר, כבר לא דחוף לפתוח את בתי הספר על אף טענת העבר נגד משרד הבריאות על היעדר הוכחות ששיעור ההדבקה בקרב תלמידים אינו גבוה. כל גישתו הלוחמנית למען החינוך אופסנה בתרמיל ונזרקה לים.

שרת התחבורה מירי רגב, שהטיפה כל הזמן להשארת נתב"ג פתוח ואף עודדה את הטיסות לדובאי, נאלמה כשהוחלט באופן חסר תקדים לסגור את הנמל לטיסות, להשאיר אלפי ישראלים בחו"ל ואת עובדי רשות שדות התעופה, המקורבים לה פוליטית, חסרי תעסוקה. שר הבריאות יולי אדלשטיין פועל בדיוק לפי ההנחיות של נתניהו ומיושר לחלוטין לגבי הלו"ז לפתיחה מלאה של המשק (קרי - קרוב ככל שניתן למועד הבחירות). שרים דעתניים כמו יובל שטייניץ או אופיר אקוניס, שגם להם היה מה לומר בנוגע לקורונה, הנמיכו פרופיל.

הבעיה היא שנתניהו אינו מצליח להשתלט על הפקידות המקצועית. נכון להיום הוא סופר רק את עמדותיהם של פקידי משרד הבריאות הצייתנים, ובראשם מנכ"ל המשרד החביב חזי לוי. עמדותיהם משתנות בהתאם לצרכים הפוליטיים של ראש הממשלה. עם 5,000 נדבקים ביום, הפרויקטור אש היה מעדיף לדחות את פתיחת השווקים לפחות עד לאחר פורים, אבל כשנתניהו דורש, אין מי שיעמוד בדרכו.

מאידך, את עמדותיהם המקצועיות של פקידי האוצר או משרד המשפטים, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, הוא תוקף בבוז. אביחי מנדלבליט, שמבחינת נתניהו תפקידו "לייעץ בלבד", הפך למטרת דמות. השבוע נזף נתניהו ביועץ המשפטי ואמר לאנשיו: "תעשו מה שאני אומר!". המזל הגדול הוא שלא כל הפקידות מתכופפת, אחרת מזמן כבר הייתה מתנהלת כאן כלכלת בחירות לתפארת.

אביחי מנדלבליט, שמבחינת נתניהו תפקידו ''לייעץ בלבד'', הפך למטרת דמות (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)אביחי מנדלבליט, שמבחינת נתניהו תפקידו ''לייעץ בלבד'', הפך למטרת דמות (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)


3. מפלצת מוסדית
כמה עסקאות ענק שביצעו השבוע גופי הניהול המוסדיים מעידות שבתי ההשקעות וחברות הביטוח, המנהלים נכסים בהיקף העולה על 3 טריליון שקל, הפכו למפלצת פיננסית. הם ממשיכים לגדול ולגדול ואף אחד כבר לא סופר.

בשבוע שעבר רכש בית ההשקעות אלטשולר שחם, באמצעות חברת הגמל שלו, את בית ההשקעות פסגות ב־910 מיליון שקל. בעקבות כך ינהל הגוף הממוזג נכסים בהיקף 350 מיליארד שקל, ומתוכם 200 מיליארד שקל בגמל ופנסיה. שוק הגמל וההשתלמות נאמד ב־475 מיליארד שקל, כך שחלקה של קבוצת אלטשולר בשוק זה בלבד יגיע ל־42%.

הלאה: קבוצת מנורה מבטחים תקצה לקבוצת אלייד 4.9% ממנורה מבטחים פנסיה וגמל לפי שווי של 2.5 מיליארד שקל. לאלייד גם תוענק אופציה ל־30 חודשים לרכישת 4.9% נוספים, לפי שווי חברה של 2.8 מיליארד שקל. מי שהוביל את העסקה מאחורי הקלעים הוא פרופ' יצחק סוארי, המוביל את השקעות קבוצת אלייד, שהפכה בשקט־בשקט למפלצת השקעות.

מטעם קבוצת אלייד נמסר: "אלייד נוהגת לבצע השקעות מיעוט אסטרטגיות בחברות מובילות, דוגמת מנורה מבטחים פנסיה וגמל, שבהן היא מזהה פוטנציאל צמיחה לטווח הארוך". אגב, אחת ההשקעות הנוספות שהוביל פרופ' סוארי היא רכישת 4.9% מחברת כרטיסי האשראי מקס.
עסקה נוספת שדווח עליה השבוע היא הפיכת בית ההשקעות מור לבעל עניין (מחזיק למעלה מ־5%) בחברת המימון החוץ־בנקאי בלנדר של גל אביב.

כאמור, כל זה קרה בשבוע האחרון בלבד, ואני כבר לא מדבר על מאות מיליארדי השקלים המנותבים להשקעות בנדל"ן בחו"ל. הגופים המוסדיים, לצד חברות הביטוח, הפכו לענק פיננסי שמבחינת נפח הפעילות בניהול ההשקעות והאשראי עבר מזמן את המערכת הבנקאית. הממונה על שוק ההון ד"ר משה ברקת, המודע להעצמת כוחם של הגופים המוסדיים, סבור שיש להגביר את הפיקוח על בתי ההשקעות. אבל זה לא מספיק. אין מדובר בשאלה של פיקוח בלבד, אלא של ריכוזיות - אחת המילים הפופולריות ביותר בעשור האחרון.

בעבר נחשבו הבנקים לגורם הריכוזיות העיקרי במערכת הפיננסית, ושלוש ועדות אמורות היו לפרק את הריכוזיות כדי להגביר את התחרות: ועדת בכר, בראשות מנכ"ל האוצר לשעבר יוסי בכר, אילצה את הבנקים להיפרד מניהול קופות הגמל, ההשתלמות וקרנות הנאמנות, ולהעבירן לחברות הביטוח ולגופים המוסדיים. קודם לכן, ועדת ברודט, בראשות מנכ"ל האוצר לשעבר דוד ברודט, אילצה את הבנקים למכור החזקות בחברות כמו אפריקה ישראל, מגדל, פועלים השקעות.

ולבסוף, "ועדת הריכוזיות", אף היא בראשות מנכ"ל האוצר לשעבר חיים שני (מישהו עוד זוכר את השם?), אילצה את חברות ההחזקה המובילות במשק, כגון אי.די.בי, פז, קבוצת דלק ועוד, להפריד את ההחזקות הריאליות שלהן מהחזקות פיננסיות כמו בנקים וחברות ביטוח.

כתוצאה מכל אלה, בתוך עשור נדדו נכסי השקעות בהיקף של למעלה מטריליון שקל מהבנקים לגופים כמו חברות ביטוח ובתי השקעות. הריכוזית בבנקאות אומנם ירדה, אבל האם בעקבות כך התחרות במערכת הפיננסית גדלה? ממש לא. במקרים לא מעטים דמי הניהול בגמל התייקרו, עמלות משיכת כספים בכספומטים חוץ־בנקאיים האמירו, והריבית בחברות כרטיסי האשראי עלתה.

מה שהוביל להוזלת עלות השירותים הפיננסיים לא היה התחרות אלא הלחצים הפוליטיים. את מחיר "הרפורמות השונות" שנכשלו במשימה לעודד את התחרות במשק משלמים בעיקר הלקוחות ובעלי המניות בבנקים (שזה אנחנו). הגיע הזמן להחליף דיסקט ולהבין שהמערכת הבנקאית אינה הבעיה אלא הפתרון. לממונה על שוק ההון אסור להירתע מלחצים, ועליו לאפשר לבנקים בהקדם להתחיל לשווק מוצרים כמו קופות גמל להשקעה. בעקבות כך התחרות תגבר ודמי הניהול יירדו.

המוצר הבא שחייב לעמוד על מדף הבנקים הוא פוליסות ביטוח סטנדרטיות (כמו ביטוחי חיים או ביטוחי רכוש). אם לחברות הביטוח מותר למכור משכנתאות, מדוע לבנקים אסור למכור ביטוח? לאורך זמן המחירים יירדו לטובת הלקוחות. אם קיים חשש כלשהו מניצול לרעה של כוחם של הבנקים, ללקוח שמורה האופציה לעבור בשיחת טלפון לאחת מחברות הביטוח הישיר או לבית השקעות.

4. המאבק של שפיגלר
מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, מאיר שפיגלר, נקלע בימים האחרונים לאזור מוכה אסון. הוא מותקף מכל עבר: גורמים באוצר טוענים שהוא הפך לגנן המפעיל את ממטרת הכספים של הפוליטיקאים, ושהוא דוחף לפתוח את הממטרה עוד יותר.

אלא ששפיגלר בשלו: "שירות התעסוקה גרם לביטוח הלאומי להעביר כספים לאנשים, ועכשיו אנו נדרשים לגבות את הכסף בחזרה. מהרגע הראשון התרענו שהנתונים שמגיעים משירות התעסוקה מצוצים מן האצבע. הנתונים הזויים ואין ביניהם לבין המציאות שום קשר".

בשיחה עם מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ניסיתי להבין את פשר המהומה, ומה יש לאנשי אגף התקציבים באוצר נגדו. "הותקפתי על שפניתי ישירות לשר האוצר והתרעתי מפני היעדר האפקטיביות של תוכנית המענקים לחוזרים לשוק העבודה מחל"ת", הוא השיב, "טענתי שגם אם היו לוקחים עכבר ומשתילים לו מוח של איינשטיין הוא לא היה מצליח לצאת מהמבוך הזה. כדי להבין את התוכנית היה צורך בשני תארים מתקדמים בראיית חשבון. על זה כעסו עליי באוצר והדליפו נגדי".

מה כל כך מסובך בתוכנית המענקים? אולי מישהו באוצר מנסה לטרפד אותה במתכוון?
"בתוכנית היו כל כך הרבה סעיפים ותת־סעיפים שלא ניתן היה לממשם, ורק היושב במרומים היה מסוגל להבין אותה. אי אפשר לשלול את ההנחה שמישהו באוצר התנגד לתוכנית והיה לו עניין לתקוע אותה. אני יכול לקבוע שבין 1 בנובמבר ועד 27 בדצמבר, מתוך פוטנציאל של 339 אלף זכאים למענקים - 13 אלף בלבד גילו בה עניין. על רקע זה פניתי לשר האוצר והבעתי את דעתי המקצועית שהתוכנית אינה מתמרצת חזרה לעבודה ומפספסת את היעדים. אם לא ייעשה כלום, מאות אלפי ישראלים עלולים להישאר בסיום המשבר ללא עבודה. שר האוצר זימן ישיבה דחופה ודרש לשדרג את התוכנית, ועל רקע זה פקידי האוצר כעסו עליי, אבל אני לא חוזר בי משום דבר שאמרתי".

אולי נכשלתם במאמצי ההסברה? קשה להשיג אתכם במוקד הטלפוני.
"היו זמנים שהמוקד הטלפוני לא היה מסוגל לעמוד בעומסים, כי בעקבות המשבר כמות הפניות זינקה פי 50. בשיא המשבר קיבלנו כמיליון שיחות נכנסות ליום וזה מטורף. אין לי טענות לפונים, ואני בהחלט מבין ומודע למצוקה. פעלנו לשדרג את המוקדים והקמנו שלושה נוספים. במקביל הפעלנו אמצעי תקשורת חלופיים כמו צ'ט, וואטסאפ ועוד. אנחנו עושים את המקסימום לענות לכל הפניות".

מה מצב המובטלים כיום, וכיצד הם מטופלים?
"מספר המובטלים והיוצאים לחל"ת מסתכם לפני נתוני הביטוח לאומי ב־671 אלף, והם זכאים לתשלום בגין חל"ת עד סוף יוני 2021. בינואר 2021 שילמנו 2.94 מיליארד שקל, ומתחילת המשבר יותר מ־17 מיליארד שקל. זה הרבה מאוד כסף ועיני אינה צרה, אבל מה שיותר חשוב הוא מציאת פתרונות תעסוקתיים מהר ככל שניתן. יוני 2021 כבר מעבר לפינה, ואוי ואבוי אם אנשים יתרגלו לשבת באפס מעשה ולא לחזור לעבודה. הפעלה אפקטיבית של התוכנית לחזרת עובדים זה עניין בעל חשיבות לאומית".

ממה שאני שומע, לפחות לחלק מהיוצאים לחל"ת המצב נוח. אם ממילא משלמים להם עד יוני, למה להם לחזור לעבודה, גם אם המעביד צריך אותם? הם מקבלים כמה אלפי שקלים לחודש, ואת היתר משלימים בשחור או פשוט עושים מה שבא להם.
"אני יודע שיש דיבורים על כך, אבל אין לי את הנתונים מכלי ראשון. מי שמטפל בכך הוא שירות התעסוקה, ואני ממליץ לך לפנות אליהם. למי שהוצע לחזור לעבודה והוא מסרב אסור להמשיך לשלם חל"ת, והמעביד צריך לדווח על כך. אני יודע שמעבידים לא מצליחים להחזיר עובדים מחל"ת, אבל זה לא תחום האחריות שלי. לכל המובטלים אני ממליץ לחשוב ברצינות על חזרה לעבודה, לפני שיהפכו למובטלים כרוניים".

מה עמדתך בנושא חידוש התוכנית לחלוקת מענקים לכל אזרח?
"כל תוכנית סיוע שתוצע תיושם ללא עוררין על ידי הביטוח הלאומי. אבל מכיוון שהביטוח הלאומי הוא לא רק זרוע ביצוע טכנית אלא גם שותף למהלכים, אנחנו מביעים גם את דעתנו המקצועית, אף שבאוצר חושבים שרק דעתם המקצועית נחשבת. אני תומך בתוכנית מענקים ממוקדת לשכבות שנקלעו בעקבות המשבר למצוקה כלכלית. היא תורמת לצמצום פערים, ואני מברך על הרעיון. משבר הקורונה ארוך מהצפוי, וכל סיוע כספי הוא במקומו".

מאיר שפיגלר (צילום: דוברות המוסד לביטוח לאומי)מאיר שפיגלר (צילום: דוברות המוסד לביטוח לאומי)


בדוח העוני שפרסמתם לפני כמה שבועות התברר שהמצב לא מזהיר, הן מבחינת היקפי העוני והן מבחינת הפערים.

"אני יכול לקבוע שללא תוכניות הסיוע של הממשלה המצב היה גרוע בהרבה. מדד ג'יני האחרון (מדד אי־השוויון בהכנסות) - לא רק שלא עלה אלא פחת ב־0.1%. ללא הסיוע הוא היה גדל ב־7.8%. גם במספר העניים יש ירידה, ומספר הילדים העניים עומד על 980 אלף. נכון שרמת החיים ירדה ב־4.4% עקב הירידה בהכנסות, אבל אלמלא תוכניות הסיוע, רמת החיים - המתבטאת בהכנסה פנויה לנפש - הייתה צונחת ב־23.7%. ההישג החשוב ביותר הוא שתוכניות הסיוע מנעו מהמבוטלים לצנוח מתחת לקו העוני. עם הירידה בהכנסה החציונית, גם הקו ירד".

האם מופעלים עליך לחצים מצד המערכת הפוליטית?
"הביטוח הלאומי עושה את המוטל עליו על בסיס מקצועי לחלוטין, והוא עוגן הביטחון הסוציאלי לכל תושבי המדינה. אני מודה שלפעמים לא כל הפעולות נעשות על קוצו של יוד ובגלל שאין לנו תמיד את כל המידע. כך למשל, בעת הפעלת תוכנית מענק לכל אזרח לא היה לנו מידע לגבי כ־2 מיליון חשבונות בנק, ונאלצנו לפעול בדרכים מאוד יצירתיות כדי לאתר אותם. הביטוח הלאומי מטפל בשוטף במשימות שגרתיות. אף אחד לא ציפה להיקפי פעילות כאלה בעקבות משבר הקורונה. המשבר הגדיל את פניות האזרחים הזקוקים להבטחת הכנסה או לתשלום דמי מזונות בעקבות פירוק משפחות".

האם אינך מוטרד מהגירעונות התופחים במוסד?
"עבור ההוצאות החריגות בעקבות משבר הקורונה, כמו התשלום למובטלים או המענקים, אנחנו מקבלים כיסוי מלא מהאוצר. אבל לאורך זמן הגירעונות האקטואריים גדלים, בעיקר בתשלום קצבאות לאזרחים ותיקים. אחד הפתרונות המוצעים לצמצום התשלום הוא העלאת גיל הפרישה לפנסיה, אבל הנושא אינו עומד כעת על הפרק. אני באופיי רגיש מאוד לנושאים חברתיים. אני רואה בתפקידי כמנכ"ל המוסד את פסגת חיי המקצועיים, וגולת הכותרת של תפקידי הוא סיוע למוחלשים".

yehudasharoni10@gmail.com