כשנשאל (על ידי אריה גולן) על האחריות לכ־6,000 ישראלים שמתו מקורונה, ענה ראש הממשלה ב"פקה פקה שאשא שאשא". עכשיו בואו נתאר לעצמנו מה היה אומר כבוד הד"ר אבישי בן־חיים אם ליאיר לפיד או לגדעון סער היה נפלט "שאשא שאשא" בתשובה לשאלה על אלפי מתים מקורונה. איזה גיבוב הבלים חוצב להבות הוא היה מערים על האירוע. באיזה להט הוא היה מרצה לנו על עיוורונם של שליטי הארץ האטומים והגזענים מול מישהי שמעזה לשאת את שם המשפחה שאשא־ביטון.

וביבי? הוא היה מרטווט את הגבב הזה בכל הכוח, לקול מצהלות עדת שופרותיו. אז זהו, שזה קפץ דווקא לו, לנתניהו. ההגמון שמודע היטב להגמוניותו איבד את זה. יכול להיות שהוא בסך הכל רצה למנף את המומנטום של ה"נה־נה־נה־נה" מהראיון הקודם? קשה לי להאמין. נתניהו הוא איש פיקח, פוליטיקאי מיומן המצויד בחושים חייתיים. אני בטוח שבדיעבד הוא מבין איזה נזק המיט על עצמו ועל התיאוריות המופרכות המשרתות אותו.

זאת המפלגה שעומדת מאחורי קידום הכתבות נגד בנט

בהינף פליטה אחד הוא החצין את מה שהוא ובני ביתו משכילים להסתיר בדרך כלל בצורה מושלמת: הגזענות המובנית והמושרשת היטב בבית ההוא בבלפור ובכל שאר הבתים שאנחנו מממנים ומחזיקים עבורם. עד היום זה נשמע בעיקר בשיחות מוקלטות או עדויות של ניצולים ופליטים למיניהם. עכשיו זה הציץ להרף עין הישר מפיו של המולטי־מיליונר האליטיסט, ששליחיו מנסים למשוח אותו עכשיו על עדות המזרח כדי להרבות שסע ושנאה במקומותינו ומנדטים במקומותיהם.

בין לבין, ממשיך ניהול משבר הקורונה להזכיר קומדיית מצבים סוג ד': לפני שבוע־שבועיים הוא עוד הצהיר שהקורונה מאחורינו. עכשיו הוא זועק שהיא כאן כדי להישאר ולכן גם הוא צריך להישאר כי רק הוא, ולא אחר, יכול להביא לנו 36 מיליון חיסונים בשנה!

אגב, זה פייק. נכון, נתניהו ניהל נכון את עניין החיסונים, אבל ברגע שהברית עם פייזר נחתמה וישראל התנדבה להיות הפיילוט העולמי של החיסון, אין שום בעיה להסדיר את האספקה. המספרים שלהם זקוקה ישראל זניחים במושגים גלובליים. בארה"ב מחסנים היום קרוב ל־3 מיליון ביום. בבריטניה הקצב לא נמוך בהרבה.

לפני שבועיים־שלושה הוא התייצב עם שר האוצר שלו (אבל לא שלנו) ישראל כ"ץ, ובישר על תוכנית כלכלית חדשה. הומטרו שם תועפות מיליארדים למקומות לא נחוצים, במקום לרכז את הכסף (שאין) ואת המאמץ באנשים ובמקומות הנזקקים להם ביותר. התוכנית לא עברה לשלב ביצועי מעולם. עדותו של היועמ"ש של משרד האוצר הוכיחה את זה.

כדי לפצות את הציבור על שוחד הבחירות שנמנע ממנו, הוחלט עכשיו לצ'פר אותו בביטול החודש הראשון של החופש הגדול. לימודים חינם כל יולי, צהל נתניהו. ומה עם הכסף שזה יעלה? "זה עליי", הודיע בגאווה האיש שלא מסוגל לשלם לעורכי דינו בלי מימון חיצוני.

כמה זה עולה? כמה מיליארדים. ספוילר: גם זה לא יקרה. כמו שקיצוץ שכר במגזר הציבורי שהובטח ע"י שר האוצר כ"ץ ולא קרה מעולם, בדיוק כמו קיצוץ שכרם של הח"כים והשרים שהוצהר ולא קרה (ואתם כבר יודעים למה).

גם כאן, מדובר בביצה שלא נולדה, ברעיון שלא נבדק. המורים לא מתלהבים, התלמידים מוחים, הדבר האחרון שהתלמידים שלנו צריכים עכשיו זה להיסגר בבתי הספר עוד חודש אחרי שנה שלמה מול מסכי הזום.

אז רגע, בואו נפתח מיד את כיתות ז' עד י'. מהלך נכון עקרונית, אבל כזה שצריך לבצע בשום שכל, אחרי דיון מקצועי, אחרי עבודת מטה והכנה. כל מה שאין בממשלות נתניהו. שלשום עמד אותו נתניהו עם שר החינוך הגאה יואב גלנט, ובישר שכבר מחר־מחרתיים הכיתות האלה ייפתחו. גלנט, יהודי שלא רואה ברכה מיותרת במעשיו בעשור האחרון, זרח כחתן ביום כלולותיו. בתי ספר, מורים, תלמידים, פצחו בהכנות קדחתניות. אתמול הם היו אמורים כבר לפעול. הבעיה היחידה היא ששר הבריאות יולי אדלשטיין לא היה בלופ. בכירי משרדו התקשו להתאפק. "מהלך מוקדם ומסוכן מדי", אמרו בערב.

השמש שקעה ושוב זרחה, ואתמול שוב התייצב נתניהו, הפעם עם שר הבריאות אדלשטיין, הפעם מאחורי גבו של גלנט, והודיע שהפתיחה נדחית לשבוע הבא. בתוך 24 שעות הוא הצליח להתעלם ולהעליב את שני השרים האלה, להלהיב ולאכזב את מאות האלפים שציפו למהלך, ולחזור לנקודת היציאה המדויקת שבה היה יומיים קודם. שאפו.

פליטות הפה של נתניהו נובעות מפאניקה. כל מי שמבין משהו בנבכיו של האיש המוכשר הזה, יודע לזהות אותה. היא כאן, קרה ומיוזעת, מזכירה מאוד את מה שאירע בדמדומי קמפיין 1999. בליץ הראיונות שלו הפך למבוכה מתמשכת ובא מוקדם מדי. הליכוד בקו ירידה איטי, אך מתמשך. בקרוב הוא יצטרך לשלוף שפן חדש. אני לא מקנא בשפן הזה.

מוקדם מאוד להספיד את נתניהו. הוא כאן, תוסס ובועט ולא ירפה עד הרגע האחרון. הוא כבר חזר ממצבים אבודים בחייו. מצד שני, אלה הם הרגעים המסוכנים באמת. רגעים שבהם מלחמת הקיום האישית מתערבבת באינטרסים הלאומיים. צריך להתפלל ששומרי הסף שעוד נותרו לנו, עומדים על משמרתם.