ראש הממשלה בנימין נתניהו נשאל השבוע בראיון בכאן ב' כיצד הוא מסביר את רמות התחלואה והתמותה הגבוהות בישראל כתוצאה מהקורונה, והשיב "תשאל את פאקה פאקה, שאשא שאשא" – וטען למעשה שיו"ר ועדת הקורונה, יפעת שאשא ביטון, קיבלה החלטות שגויות ופזיזות בכל הקשור למדיניות ההגבלות במהלך המגיפה.

הדברים הובילו לדיון סוער בתקשורת וברשתות החברתיות. בין דברי הביקורת שהושמעו הואשם נתניהו בשוביניזם ואף במיזוגיניה – האשמות שהפכו לאופנתיות מאוד בתקופה האחרונה. בכל פעם שיש התייחסות שלילית כלפי נשים, ההאשמה המיידית היא שוביניזם. גבר בימינו יכול להיות באחד משני מצבים: או שהוא תומך במה שנשים אומרות ועושות, או שלא. אם הוא לא, והוא מעז לומר זאת בפומבי, הוא באופן אוטומטי משויך לקטגוריה של שוביניסט.


חשוב להבחין בין הערות בעלות אופי מיני/מגדרי לבין אמירות גסות רוח ובלתי ראויות. לא כל אמירה לא ראויה נגד אישה צריכה להיחשב שוביניסטית או מיזוגינית. האם מדובר היה בתגובה לא הולמת מצד ראש הממשלה? בהחלט. היא מזלזלת, צינית ולא עניינית, אבל מכאן ועד שוביניזם ומיזוגיניה המרחק גדול. זה פשוט המקום הכי קל שניתן ללכת אליו, ומבחינת הנשים זה לא מקום טוב להיות בו. המשמעות היא ששאשא ביטון ומסנגריה לא מסוגלים להתמודד עם הטענה ברמה העניינית, ולכן קל לבטל אותה ברמה המגדרית. בימינו, לאמירות כאלה יש גם סיכוי גדול מאוד לזכות באהדת הקהל.

בנימין נתניהו, יפעת שאשא ביטון (צילום: פלאש 90,דני שם טוב, דוברות הכנסת)בנימין נתניהו, יפעת שאשא ביטון (צילום: פלאש 90,דני שם טוב, דוברות הכנסת)


האופן שבו המערכת הקוגניטיבית שלנו מנסה להתמודד עם העומס הרב של המידע שאנו קולטים היא לרדד אותו לכדי שחור ולבן. כבר אין לה יכולת להתמודד עם מציאות מורכבת. אדם הוא טוב או רע, אוהב נשים או שוביניסט.


ניתן היה להתבונן על הסיטואציה מפרספקטיבה הפוכה לחלוטין. אם תחשבו על זה, שאשא ביטון זוכה מראש הממשלה ליותר הערכה מאשר גדעון סער. אם ניזכר בראיונות האחרונים של נתניהו, הפיל שבחדר היה סער. ההתעלמות המוחלטת ממנו נועדה ליצור תמונת מציאות שעל פיה הוא כלל לא נמצא במשחק, ולמצב את הבחירות כנתניהו מול לפיד. לעומת זאת, האזכור של שאשא ביטון ממצב אותה כשחקנית מרכזית, שהשפיעה באופן משמעותי על קבלת ההחלטות מבחינת יישום מדיניות הקורונה. זה ממש לא משנה כרגע אם הוא מסכים לצעדיה או לא - בעצם אזכורה הוא שם אותה על המפה כגורם משפיע. גם אם לא באופן חיובי.

העמידה על הרגליים האחוריות של נשים (וגברים) בעקבות כל התבטאות מזדמנת מוציאה את העוקץ מהתייחסות עניינית ושקולה. כל אמירה ממצבת את הסיפור כאקט שוביניסטי שכל מהותו היא זלזול בנשים, במקום להתייחס לנקודה החשובה - שהיא השאלה אם מדיניותה של שאשא ביטון כיו״ר ועדת הקורונה הייתה נכונה.

באופן כללי, אפשר להגיד על ראש הממשלה הרבה דברים, אבל שוביניסט הוא לא אחד מהם. נתניהו אומנם מתבטא ביהירות ובהתנשאות כלפי כל מי שלא חושב כמוהו, אבל זה לא מתוך שוביניזם. כיצד ניתן לדעת זאת? כיוון שהוא מזלזל בכולם, גם בנשים וגם בגברים. כדי לדעת מה מתחולל במוחו של נתניהו יש להבין שבמודל המנטאלי שהוא בנה לעצמו, בתפיסת העצמי שלו, הוא חש תחושת שליחות עמוקה. בפנטזיה שלו הוא גואל העם היהודי. הוא בטוח שהוא בכמה רמות מעל כל המועמדים האחרים. אין לו עניין או פנאי להתעסק בזוטות כמו גבר או אישה. זה אפילו לא עובר אצלו במערכת פילטור המידע. נתניהו לא מתבונן על העולם באופן הזה. הוא סימן לעצמו מטרה ויעשה הכל כדי להשיגה, כולל לגמד או לבטל את כל מי שמפריע לו בדרך להשגת המטרה.

יש קשר ברור בין תכונות כגון קור רוח, עמידה במטרות בכל מחיר, ניתוק רגשי, ערך עצמי גרנדיוזי, הישגיות, מניפולטיביות ומקיאווליזם, לבין הנטייה לטשטוש גבולות, להשטחת האחר ואף להתבטאויות בוטות ומזלזלות. עדות לכך ניתן לראות כאשר אודי סגל שאל אותו בראיון בחדשות 13 על Me Too, לא נראה שנתניהו ידע על מה הוא מדבר. זה לא שהוא נגד שוויון, זה פשוט לא בראש מעייניו.

הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה
tguvot@maariv.co.il