בעקבות הבחירות בשנת 2009, בשלב מוקדם של כהונתו השנייה, החליט בנימין נתניהו להציב בראש סדר העדיפויות של ממשלתו את המאבק בסכנת הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית. נתניהו חשב כי הוא שצריך להגדיר את יעדי המאבק עבור ישראל וגם עבור הקהילה הבינלאומית כולה, אך מהלכיו הובילו לכישלון מוחלט. הכישלון המדיני־ביטחוני הגדול והמכאיב ביותר של ישראל מאז הקמתה.
כבר שנים לא מעטות גופי המודיעין בישראל ובעולם יודעים שלאיראן אכן היו כוונות להשיג יכולת גרעינית ולייצר פצצת אטום. היא אף החלה לפתח טילים שיאפשרו לה להגיע למחוזות רחוקים, כולל כל היעדים האסטרטגיים האפשריים בישראל. המדיניות הישראלית והיערכותה למאבק היו מבוססות על הנחת יסוד זו ובהתאם לכך.
באותן שנים פעלה ישראל נגד איראן ברחבי העולם בהובלת המוסד, ובשיתוף פעולה של כל גורמי הביטחון (בראש ובראשונה אמ"ן, הוועדה לאנרגיה אטומית, משרד החוץ, השב"כ ויתר הגורמים הממלכתיים). על היקף הפעילות הזו, ממדיה ותוצאותיה לא נודע דבר, אך הן עוד יירשמו בדפי הזהב של מדינת ישראל.
אריק שרון ואני אחריו חשבנו כי יש לפעול בחזיתות שונות, תוך נטילת סיכונים רבים – אך בלי לחשוף טפח מהפעילות הזו. חשבנו כי אין סיבה לקחת סיכונים מיותרים, שהסיכוי היחיד להצליח במאמץ הבינלאומי המורכב הזה הוא על ידי שמירה על איפוק מקסימלי, והמשך הובלתו על ידי ארה"ב.
בנאום בוועידת הרצליה, בתחילת שנת 2007, הדגשתי כי ישראל תפעל בכל היכולות והכוחות שיש לה נגד ההתגרענות האיראנית - אך שאת המאבק ברמה העולמית צריכה להוביל ארה"ב. היה לי אמון מלא ביכולתו, ברצונו ובנחישותו של הנשיא דאז, ג'ורג' בוש הבן, להוביל את המערכה.
באותן שנים התחילה המערכת הבינלאומית להפעיל את הסנקציות הכלכליות נגד איראן. הוקם מטה מיוחד בארה"ב בניהולו של סגן שר האוצר סטיוארט לוי, שעבד בשיתוף פעולה עם גוף מיוחד שהוקם בישראל כדי לפגוע בחופש הפעולה הכלכלי של איראן ובסחר הבינלאומי שלה. מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה שתי החלטות על סנקציות נגדה. המערכת הבינלאומית הייתה מחויבת לפעול לבלימתה - וכך נהגה.
עד שהגיע ראש ממשלה ישראלי שהחליט לנפץ את כל הכלים בחנות החרסינה העדינה הזו, ולהכתיב מודל חדש של מאבק - ששיאו אמור להיות חיסול צבאי של כל הבסיסים באיראן שנחשדו כקשורים למאמץ הגרעיני שלה. החלטתו של נתניהו לא נשמרה בסודי סודות ולא נדונה בחדרים סגורים בלבד: האפשרות לתקיפה באיראן הפכה לנושא פומבי, גלוי ופרובוקטיבי, שהדיו נשמעו מקצה העולם ועד קצהו.
הכל זוכרים עדיין את ההצגה הנלעגת מעל בימת עצרת האו"ם, כשנתניהו נעזר בגרפים ובדיאגרמות על התרחבות היכולת הגרעינית של טהרן, תוך ציון הקו האדום שממנו לא תהיה ברירה אלא לפעול צבאית. מיטב ידידי ישראל בעולם נחרדו מהאפשרות שהיא תיזום מהלך צבאי עצמאי, שיטלטל את המזרח התיכון כולו.
עוד בשנת 2008, במהלך ביקורו בארץ, אמר בוש לאהוד ברק, אז שר הביטחון, בנוכחותי, כי הוא לא יאפשר בשום פנים ואופן לישראל לתקוף באיראן, ושארה"ב תמנע מעבר של מטוסים ישראליים מעל עיראק. בוש התחייב לפעול בכל כוחו נגד ההתגרענות האיראנית, אך חשב שהניסיון של ישראל לקפוץ קדימה ולהוביל אחריה את כל המערכת הבינלאומית מוטעה, מסוכן ועלול להיות הרסני.
# # #
ברק אובמה ניהל מדיניות דומה, והיה מחויב לגמרי למנוע כל ניסיון איראני לקדם היתכנות לחימוש גרעיני. באותן שנים התברר לחלוטין כי כבר ב־2003 הפסיקה איראן את תוכנית החימוש הגרעיני שלה, אף שהמשיכה לפתח יכולת לירי טילים בליסטיים ארוכי טווח, אשר מסוגלים לשאת גם חימוש גרעיני.
ממשלת ישראל בראשות נתניהו החליטה לעשות הכל כדי להוביל לפעולה צבאית נגד איראן. האיומים הבלתי פוסקים והופעותיו התכופות של נתניהו מעל כל בימה בארץ ובעולם תרמו בסופו של יום לפתיחת המו"מ הסודי בין ארה"ב ושותפותיה האירופיות, כולל רוסיה, לבין איראן. כך נולד הסכם הגרעין שנחתם ב־2015, מבלי שישראל שותפה במהלכים והשפיעה עליהם.
הסכם הגרעין של אובמה לא היה נחתם אלמלא יצר נתניהו חשש אמיתי שישראל נערכת לפעולה צבאית מקיפה. אם אכן הסכם הגרעין היה גרוע כפי שטען ראש הממשלה – הרי שהייתה לו תרומה מכרעת לכך שהוא נחתם. רבים, ואני ביניהם, סברנו כי ההסכם סובל מחולשות לא מעטות, אך למרות פגמיו, היה עדיף על פני היעדר הסכם. נתניהו, בניגוד לדעת רבים, החליט להפעיל את כל כוחה הפוליטי של ישראל באמריקה ולאיים בכל הפוטנציאל הצבאי שלנו כדי להביא לביטולו של הסכם הגרעין.
אובמה סיים את כהונתו. דונלד טראמפ נבחר, ואחרי זמן לא רב פרשה ארה"ב מההסכם. במהלך אותה תקופה ביצעה ישראל כמה מבצעים מפוארים שגולת הכותרת שלהם הייתה הפריצה לארכיון הגרעין של איראן בפרוורי טהרן. המבצעים הישראליים חשפו את מה שרבים ידעו קודם לכן: איראן קיימה את ההתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם שהוביל אובמה.
פרישתה של ארה"ב מההסכם לא רק שלא היטיבה את המצב, אלא הובילה לשיפור דרמטי בפעילות הגרעין האיראנית והתקדמות משמעותית שלה לאפשרות ייצור פצצה. זאת תוך הפעלת צנטריפוגות משוכללות שלא היו לה בעבר והגדלת כמות האורניום המועשר.
מי שהיה סגן ראש המוסד ושימש כראש מערך המבצעים שלו (שמו אסור בפרסום) אמר לאחרונה בצורה מפורשת כי מהלכיו של נתניהו הובילו לכישלון אסטרטגי, ושכתוצאה מהם יכולתה של איראן בתחום הגרעין השתפרה בצורה משמעותית.
עוד הדגיש סגן ראש המוסד כי בעניין זה, ניהול המערכת המדינית היה כושל באופן מוחלט. שוב: אומר זאת מי שעמד בראש תכנון המבצעים של ישראל נגד איראן. הוא לא המעיט מהישגי המבצעים, שהיו מופלאים, אך במילים פשוטות הסביר: ניצחנו בקרב – הפסדנו במלחמה.
מי שעדיין זקוק להסבר מדוע כל יום נוסף שנתניהו מכהן כראש הממשלה מגביר את הסכנות לביטחוננו – יכול לשוב ולקרוא את דבריו של אחד מהאמיצים והמבריקים שבלוחמי ישראל. אפילו שמו אינו מוכר לציבור, אין הוא מועמד לכנסת, הוא לא פעיל פוליטי - רק אזרח מודאג שהיה בלב המערכה המפוארת, האמיצה והנועזת של ישראל, ואומר שהתוצאה היא כישלון אסטרטגי.
מה עוד דרוש כדי לסלק את האיש ההיסטרי מבלפור?