זו הייתה מהלומה לא פשוטה, אולי אפילו אגרוף בפניו של יחיא סנוואר. האיש שהפך לסמלה של עזה בשנים האחרונות מצא את עצמו השבוע על סף הפסד בבחירות ללשכה המדינית של חמאס ברצועה. האגרוף הפוליטי הזה גרם לסנוואר ליפול לכמה שניות אחרי הסיבוב הראשון בבחירות - אך זה היה רחוק מלהיות נוקאאוט. בשעות אחר הצהריים של יום רביעי "אבו איברהים" נעמד שוב על רגליו וחזר - מעט פגוע ושרוט - כדי לנצח בסבב הרביעי, ולשוב להיות האיש החזק ברצועה.

אז מה בדיוק קרה שם שהצליח להפתיע רבים כל כך? אחת ממילות המפתח בז'רגון הפוליטי הפלסטיני היא "מואמרה", קונספירציה. ביום שלישי, כאשר התברר שניזאר עוודאללה ("אבו עוביידה") קיבל יותר קולות מסנוואר, נדמה היה שהמואמרה הצליחה לה, ושראש הלשכה המדינית של חמאס עומד לסיים את תפקידו.

"בני הדור הישן סגרו איתו חשבון", הסביר לי פרשן עזתי מוכר. "הטעות הגדולה של סנוואר הייתה שבארבע השנים האחרונות הוא עשה שינויים למכביר והרחיק לא מעט דמויות מפתח, רובן מקרב ההנהגה הוותיקה, מדור המייסדים ואולי קצת צעירים יותר. וכל אותם מורחקים ו'מדוכאים' חברו יחד כדי לנסות להפילו. אנשים כמו מחמוד א־זאהר, פתחי חמאד (מועמדים בעצמם לראשות הלשכה המדינית – א"י), מחמוד עיסא, כולם הלכו לו על הראש".

לדברי אותו פרשן מדובר היה בהפתעה גדולה, אפילו דרמטית, שכן "סנוואר נחשב למנהיג הבלתי מעורער של התנועה, על שלל זרועותיה, הצבאית, המדינית והחברתית, ובכל זאת הוא קיבל פחות קולות מעוודאללה הוותיק". אולם השמחה בקרב מתנגדי סנוואר בחמאס לא נמשכה זמן רב.

תושב מבוגר ברצועת עזה (צילום: גטיאימג'ס)תושב מבוגר ברצועת עזה (צילום: גטיאימג'ס)


בסבב השני נרשם יתרון לסנוואר (מבלי שהשיג את רוב הקולות הנדרש), ובסבב השלישי הוא כבר קיבל 160 מתוך 320 קולות חברי מועצת השורא והנהגות המחוזות. הוא היה זקוק לקול נוסף בודד כדי להשלים את הניצחון. עשרה קולות הצביעו פתק לבן, לפי השמועות כמחאה על מדיניותו של סנוואר וכהבעת אי־שביעות רצון ממנהיגותו, ואלה היו גם הקולות שחסרו לו לניצחון בסיבוב השלישי. ביום רביעי אחר הצהריים התכנסו שוב חברי מועצת השורא, בניסיון להשלים את הסבב הרביעי, ואז קיבל סנוואר 167 קולות וזכה ברוב.

אין ספק שההפתעה (החלקית) הזו קשורה גם לחוסר הצלחתו של סנוואר לספק הישגים כלכליים ומדיניים של ממש. אחת הסוגיות שבהן הבטיח תוצאות היא האסירים, משלל הבטחותיו להביא את ישראל לשחרר אסירים במסגרת עסקה חדשה לא נותר דבר. גם ההפגנות על הגדר שיזם במטרה להכניע את המצור הישראלי גבו מחיר יקר בנפש, והובילו בסופו של דבר רק להקלות הומניטריות לא משמעותיות. המצור נותר בעינו והפגנות ההמונים הסתיימו בקול תרועה חלש במיוחד.

הסיפור של חמאס
אולם מעבר לכל זה, "היה פה סיפור אישי", הסביר לי ע', המקורב לחוגי חמאס. "מי אלה בעצם אנשי מועצת השורא שהשתתפו בבחירות? אנחנו מדברים על האליטה של התנועה, על ה'פירסט קלאס'. אלה חברי הצמרת המדינית, הצבאית, מוסדות הדעווה ומה לא. סנוואר הפנה לרבים מהם כתף קרה בשנים האחרונות וטיפח בעיקר את הצמרת הצבאית של התנועה, כשהוא מרחיק ככל האפשר את ה'אולד גארד', חברי הדור הישן. וזה יצר הרבה כעס בתנועה".

ניזאר עוודאללה הוא נציגו הנאמן של אותו "אולד גארד". בן 69 בקירוב, שהיה מראשוני אל־מוג'מע אל־אסלאמי, הגוף שממנו נולד חמאס, ונמנה עם דור המייסדים לצד הסמל והמנהיג הרוחני, השייח' אחמד יאסין. "הוא לא דמות לא מוכרת או נסתרת", הסביר לי ע', "הוא היה בצוות המו"מ של חמאס בעסקת שליט והוא ידוע בקשריו המצוינים עם קטאר, טורקיה ואפילו מצרים. הוא אינו פרגמטיסט כמו סנוואר, שהפגין גמישות לתפארת בשנים האחרונות, למרות שנחשב תמיד לקיצוני שבקיצונים".

נזכיר - סנוואר, הצעיר מעוודאללה בכעשור, נבחר לראשות הלשכה המדינית בשנת 2017. מאז הוא נחשב לאיש החזק ברצועה. הוא נודע בקשריו המצוינים עם פעילי השטח ועם אנשי הזרוע הצבאית ובראשם מוחמד דף, רמטכ"ל חמאס. ע' טוען כי ההישג של עוודאללה "הוא הסיפור של העייפות של הרצועה ושל פעילי החמאס מהדרך שבה בחר סנוואר, מהססמאות הריקות מתוכן בדבר המוקאוומה (ההתנגדות – א"י) בעוד שהוא מציג אפס הישגים".

הבחירות הללו מספרות גם את הסיפור של חמאס. בשונה מפת"ח או אפילו ממפלגות בישראל, ניכר שחמאס מצליח לשמר את אותו מנגנון דמוקרטי למחצה שבוחר בבחירות חשאיות את הנהגתו בכל ארבע שנים.

ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי הבחירות הללו אינן נעשות במחשכים או בקרב חוגים מצומצמים. "אין מדובר בעניין השמור רק לשניים או שלושה אנשים. אלה בחירות שמשתתפים בהן כ־25 אלף איש בקירוב. את ראש הלשכה המדינית של עזה בוחרים חברי ההנהגות המחוזיות וחברי מועצת השורא של חמאס ברצועה - כלומר כמה מאות בודדות, בערך 400־500 איש. אך עוד לפני כן התנהלו הבחירות בדרגים שמתחת. התא הקטן ביותר נקרא האוסרה (משפחה - למרות שאין מדובר פה במשפחה אלא בכשבעה עד עשרה פעילים שיש להם מסגד משותף).

בדרג הזה מתחילות הבחירות והם בוחרים את אנשי השועבה - הנציגים של כמה אוסרות. בוא נאמר, זה כמו ועד השכונה. לאחר מכן יש את דרג הפרעה, הסניף, שמייצג כבר כמה שכונות. ומעליו המנטקה - אזור או מחוז שמייצג אזורים שלמים ברצועה, כמו מנטקת דיר אל־בלח. זה לא משהו שחמאס המציא, זה המבנה הקלאסי של האחים המוסלמים מהרגע שהוקמו בסוף שנות ה־20 של המאה הקודמת".

בשונה אולי ממערכות בחירות אחרות בחמאס, הפעם ליווה אותן סיקור עיתונאי צמוד, וכל ההליך החשאי הזה יצא מהמחשכים. זו הייתה הפעם הראשונה שבה חמאס פרסם תמונות של ממש מהליך ההצבעה. לדברי מילשטיין, הדבר מבטא גם את המעבר שעשה חמאס מתנועת טרור חשאית לגוף שלטוני של ממש.

אך מעבר לכך, ההפתעה החלקית מבהירה גם עד כמה ההיכרות של הצד הישראלי עם הצד השני, חמאס או חיזבאללה לדוגמה, מתמקדת בעיקר בדמות המנהיג של מדינת האויב או הארגון היריב. ההבנה שלנו לגבי זרמי העומק ותהליכים פוליטיים וחברתיים מועטה, אם בכלל קיימת. ניזאר עוודאללה הוא רק עוד דוגמה לכך.