1. השלום עם איחוד האמירויות הוא לא השלום עם מצרים וגם לא השלום עם ירדן. וכוונתי היא להיבט הכלכלי. לשלום עם איחוד האמירויות יש - בניגוד לשלום עם מצרים וירדן - פוטנציאל כלכלי אדיר, פוטנציאל של מסחר, של תיירות ופוטנציאל השקעות. סימן לכך היה אפשר לראות בהכרזה בשבוע שעבר על השקעות בהיקף של 10 מיליארד דולר בידי קרן של איחוד האמירויות. האם ההבטחות הללו יתממשו? אני משוכנע שכן, משום שהכלכלה תמיד עובדת: איפה שיש הזדמנות עסקיות, הכסף יבוא וירדוף אחריהן, במיוחד אחרי הזדמנויות עסקיות בהייטק הישראלי.

"הקרן של איחוד האמירויות החליטה להשקיע במדינת ישראל 10 מיליארד דולר", אומר פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה והיועץ הכלכלי של ראש הממשלה נתניהו, בראיון ל"מעריב־עסקים". "חלק מהסכום הם מעוניינים להשקיע בחברות פרטיות בישראל. במקרה כזה אנחנו מחברים אותם לרשות לחדשנות, למטה הסייבר ולמכון היצוא, והגופים הממשלתיים הללו עושים להם היכרות עם המגזר הפרטי, עם אותן חברות שעוסקות בתחומים שמעניינים אותם. כמו אגריטק, שמאוד מעניין אותם, סייבר ועוד. אני מניח ומאמין שרוב הכסף של הקרן שלהם ילך לשם - להשקעה בטכנולוגיות בחברות פרטיות בישראל".

ומה בנוגע לפרויקטים גדולים בתחום התשתיות?
"אנחנו נבחן יחד כמה פרויקטים. אחד מהם, שמעורר עניין רב, הוא החיבור היבשתי־מסילתי בין איחוד האמירויות למדינת ישראל. מתברר, בעצם, שהרוב המכריע של החיבור הזה כבר קיים. אנחנו מדברים על חיבור במסילת רכבת של איחוד האמירויות עם חיפה - דרך ערב הסעודית וירדן. בערב הסעודית ובאיחוד האמירויות המסילה כבר קיימת. מה שחסר הוא קטע של 200־300 ק"מ בירדן. חיבור מסילתי יכול לחבר אותנו באופן כזה שאפשר להעביר סחורות בתוך יום־יומיים בין איחוד האמירויות לחיפה. זה בהשוואה לאוניות, שלוקח להן בערך 12 יום להגיע דרך תעלת סואץ. לכן זה יאפשר מעבר של סחורות כמו תוצרת חקלאית טרייה, מה שהיום לא כל כך אפשרי. הרי אין כל כך תנאי גידול לתוצרת חקלאית טרייה באיחוד האמירויות - אז יש פה פוטנציאל כלכלי גדול.

"גם האמריקאים מעוניינים מאוד בפרויקט הזה מכיוון שהוא יסייע מאוד לחיבור של כל המדינות. הוא נותן לכולן תועלות כלכליות ברורות, ובמיוחד מאפשר לחזק את ירדן. מבין כל המדינות, ירדן היא המדינה שהכי זקוקה לסיוע כלכלי, והאמריקאים משקיעים די הרבה בסיוע כלכלי לירדן. זה פרויקט שיש לו כאמור פוטנציאל גבוה - העברת סחורות בין נמל חיפה לאמירויות. יתרה מזו, בעוד כמה שנים יהיה לנו נמל חדש בחיפה, ולכן זה יכול להיות דבר חשוב עבור סחורות שיש חשיבות למשך הזמן של הובלתן. למשל, אם באיחוד האמירויות רוצים לקבל בשר טרי מפולין, לשלוח אותו  באונייה ייקח הרבה זמן, אבל להביא את הסחורה באונייה לחיפה ומשם להעלות אותה על רכבת, זה משהו שיש לו היתכנות גבוהה מאוד".

ואני מבין שיש גם תוכניות הנוגעות לנמל באילת?
"אכן. פרויקט אחר שמדברים עליו הוא נמל עמוק מים באילת, וגם פה האמירתים מתעניינים מאוד - הם חכרו נמלים באירופה ולכן יש להם ניסיון בהפעלת נמלים. תמונת המצב כיום היא שלנמל אילת מגיעות אוניות קטנות יחסית, ולנמל בעקבה מגיעות אוניות בינוניות. בזמנו נעשתה בחינה ומתברר שיש היתכנות, ואפילו לא יקרה מאוד, בקצה של מפרץ אילת - סמוך לגבול בין ישראל לירדן. אפשר להמשיך את התעלה צפונה ושם לעשות נמל עמוק מים. וזה פרויקט שיכול לשרת גם את מדינת ישראל וגם את ירדן. זה ייתן לנו שער נוסף בדרום, שהוא נמל עמוק מים, מה שאין היום, וגם יתרום לירדנים שאין להם בכלל נמל כזה. זה פרויקט שיש לו תועלות כלכליות וגם תועלות מדיניות משמעותיות מאוד. מבחינת אילת זו יכולה להיות תנופה גדולה מאוד כי אז אפשר יהיה לפנות רצועת חוף שהיום תפוסה על ידי נמל אילת ולהפוך אותה לרצועת נופש. יתרון נוסף הוא שאם תהיה תנועת סחורות משמעותיות, תהיה גם כדאיות כלכלית בסלילה של מסילת רכבת לאילת.

"פרויקט נוסף שחושבים עליו הוא אזור תעשייה במעבר ארז, שישלב עבודה של פלסטינים עם טכנולוגיה ישראלית והון ישראלי ואמירתי. יש לזה פוטנציאל כלכלי משמעותי (איש העסקים שלומי פוגל מדבר על כך רבות - א"צ). דיברנו גם על פרויקט משותף בסודן.בסודן יש צמא לפיתוח חקלאי וכלכלי עם הטכנולוגיות והידע הישראליים והכסף האמירתי. אפשר לעשות שם כמה פרויקטים חקלאיים שיסייעו מאוד לסודנים.

"יש פרויקט חמישי, שהאמריקאים רוצים מאוד, אבל אני לא בטוח שיש פה היתכנות כלכלית משמעותית. זה פרויקט של שיפור המעבר לשטחים - להשקיע במעברים ולהפוך אותם למעברים טכנולוגיים. ועכשיו נשאלת שאלת הבסיס העסקי של הפרויקט, מי ישלם עבור מעבר קל יותר של העובדים לישראל? אני לא בטוח שהעובדים ירצו לשלם, אני גם לא יודע אם המעסיקים יסכימו לשלם זאת. השאלה הגדולה היא האם יהיה אפשר לגבות את העלות של הפרויקט הזה ממעסיקים - רק אז תהיה לכך היתכנות כלכלית".

אתם בונים כמובן על שיתוף המגזר העסקי הישראלי בפרויקטים הללו.
"ללא ספק. הפוטנציאל הגדול הוא החיבור של הכסף האמירתי לתעשייה ולטכנולוגיה הישראליות. ואני בטוח שזה מה שהם רוצים. הם מסתכלים על הטכנולוגיות הישראליות, שהיום רוב ההשקעה בהן באה מארה"ב או מאירופה, וגם הם רוצים בעלות על טכנולוגיות ישראליות. ישראל הרי ידועה כמקום שבו יוצאות הרבה טכנולוגיות חדשות, ובאיחוד האמירויות רוצים חלק בחגיגה הזו. זה מצוין מבחינתנו: ככל שיהיה יותר כסף שירדוף אחרי הטכנולוגיות הישראליות, כך יהיה טוב יותר ליזמים הישראלים. כך תהיה יותר מוטיבציה לפתח טכנולוגיות כי המחירים יהיו גבוהים יותר. זה משהו שהוא טוב לנו וגם טוב להם".

איחוד האמירויות (צילום: רויטרס)איחוד האמירויות (צילום: רויטרס)

2. פרופ' שמחון התמקד בשיחה איתי בענף ההייטק הישראלי ובפוטנציאל ההשקעות של כסף מאיחוד האמירויות בו. יש שיאמרו שהענף הזה הוא אכן קטר של המשק הישראלי, אבל הוא בסך הכל מייצג חלק קטן מהכלכלה והתעסוקה. ובכן, גם אני חשבתי כך, אבל כשבוחנים את ההתפתחות של ענף ההייטק במשק הישראלי, רואים שהשפעתו הולכת ומתרחבת עם השנים: ההייטק כבר תורם כ־12% לתמ"ג הישראלי, מספר המועסקים בו עמד ב־2019, לפי דוחות המבקר השבוע, על 321 אלף עובדים, 9.2% מסך כוח האדם, לעומת 216 אלף עובדים בשנת 2012, 7.4% מכוח האדם הכולל. ומדובר בהעסקה ישירה, כאשר יש כמובן מעגלים נוספים שנהנים מהתעשייה הזו כמו מסעדות ועוד.

זה בסך הכל פשוט: הכלכלה עובדת, תמיד היא עובדת. ככל שיישפך עוד ועוד כסף לתעשיית ההייטק, מעגלי התעסוקה ימשיכו להתרחב. המספרים מדברים בעד עצמם: בשנת 2020, שנת קורונה, הגיעו ההשקעות בהון סיכון הישראלי לכ־10.2 מיליארד דולר, שיא של כל הזמנים, ופי שלושה מאשר בשנת 2015 (3.4 מיליארד דולר אז). הוסיפו לזה הנפקות של חברות ישראליות בחו"ל (בעיקר נאסד"ק) בהיקף של קרוב ל־7 מיליארד דולר ותקבלו שיטפון של כסף שזורם לתוך ההייטק הישראלי (מובן שלא הכל מושקע רק בישראל). שיטפון הכסף הזה מייצר תעסוקה ישירה, תעסוקה עקיפה וכמובן גם מסים. רוב העובדים הם בעשירונים העליונים שמשלמים את חלק הארי של המסים הישירים בישראל. תוסיפו עכשיו גם את הכסף מאיחוד האמירויות, והמסקנה היא בלתי נמנעת: מעגלי התעסוקה ילכו ויתרחבו ואיתם ההשפעה של המשק הישראלי.

אבי שמחון (צילום: פלאש 90)אבי שמחון (צילום: פלאש 90)

3. אני שואל את פרופ' שמחון על תופעה שעלתה לאחרונה לכותרות: אנשים בחל"ת שלא רוצים לחזור לעבודה כי המדינה מממנת להם שכר, אף שמרבית המשק נפתח אחרי מבצע החיסונים. לטענות האלה, שהוגדרו בהגזמה כ"מחדל", אין ממש נתונים, ואני מציע לחכות לסוף יוני כדי לראות איך פתיחת המשק משפיעה על מספרי האבטלה. בכל מקרה, מדובר בתופעה שנופחה להערכתי בתקשורת מעבר לכל פרופורציה, ללא שום ביסוס עובדתי כאילו זו תופעה רחבה.

"הלמ"ס בדקה את זה והגיעה למסקנה שמדובר בתופעה של פחות מ־20% מאנשים הנמצאים בחל"ת", אומר פרופ' שמחון. "גם אנחנו בדקנו את זה באופן יסודי מאוד, הלכנו למאות חברות, בחנו וגילינו שהבעיה הזו קיימת בעיקר במסעדות. הסיבה לכך היא שמלכתחילה מרבית האנשים שעובדים בענף הזה הם אנשים שעובדים לתקופה קצרה, שנה־שנתיים, ועוברים הלאה. זה לא משהו שהם עושים במהלך חייהם, הם עושים זאת לתקופה קצרה - לפני צבא, אחרי צבא או לפני לימודים - וממילא הם נמצאים בתנועה. הם עזבו את העבודה במסעדה לפני חצי שנה או שמונה חודשים, לאחר שסגרו את המסעדה, והיום, כשאותה מסעדה נפתחת מחדש, חלקם כבר במקום אחר. אז כן, בעלי המסעדות צריכים למצוא עובדים אחרים, אלו שלא עבדו אצלם בעבר. לכן, וזה לא מפתיע, זה ממש לא מפני שהמדינה נדיבה מאוד וכולם הולכים לים. זה לא הסיפור, זה בגלל העניין של המעבר ושל תנועת העובדים.

"בענפים אחרים השיעורים של העובדים שלא חזרו מחל"ת היו הרבה יותר נמוכים. הרי אתה יודע שהתקשורת מחפשת דברים מעניינים, אז הנה החל"ת ואי החזרה לעבודה. אני רוצה להדגיש: התופעה קיימת, אני לא מכחיש אותה, אבל היא לא בהיקף כזה שהיא יוצרת בעיה כלל־משקית. ולכן אני חושב שעדיף, כל עוד שיעור האבטלה גבוה, לא לקחת את הסיכון ולפגוע באנשים שבאמת לא מוצאים עבודה כדי לפגוע באותו מיעוט שלא רוצה לחזור לעבודה.

"ברגע ששיעור האבטלה יירד, אז יהיה לי ביטחון שמי שרוצה למצוא עבודה יכול למצוא אותה, ואז אפשר להתחיל לשחוק את התנאים של החל"ת. אבל כל עוד אנחנו בשיעור אבטלה גבוה, אתנגד לשחיקה של תנאי החל"ת". השורה התחתונה: נמתין לשיעורי האבטלה בסוף יוני, סוף תקופת החל"ת. אני משוכנע שהם יירדו דרמטית. בסופו של דבר הכלכלה תעבוד: עם פתיחת המשק, תגיע החזרה של עובדים. עם הגידול בביקושים, יגיעו גם הביקושים לעובדים.

4. כתבתי פה בעבר שהתפנית במשק - עם פתיחתו אחרי הסגרים וההגבלות - תהיה מהירה מאוד, מהירה מכפי שכל הכלכלנים סבורים. השבוע אמר לי אחד מבכירי אנשי העסקים בישראל ש"הכלכלה הולכת לעוף קדימה". מלבד העובדה שמדובר באמירה־תחושה של מי שמרגיש את הדופק הכלכלי מדי יום, יש לכך אינדיקציות בולטות בשטח, שהנתונים הרשמיים יגלו רק בעוד חודשיים־שלוש. ראשית, בין הסגר הראשון לשני, עם הפתיחה, ראינו זינוק בביקושים וזה קורה גם כעת - בין היתר, עם גידול בהוצאה על כרטיסי אשראי. נכון הוא שיש סקטור שכמעט לא נפתח - תיירות החוץ - אבל הוא יקוזז, גם אם באופן לא מלא, על ידי תיירות הפנים. לפי ניתוח שפרסם בנק ישראל השבוע, הענפים שנפגעו ביותר מהקורונה הם התעופה, האופנה והגז הטבעי. השניים האחרונים צפויים להתאושש במהירות מפתיחת המשק, וכן ענף מלונות הנופש והפנאי וענף הקניונים. כל בר דעת מבין זאת וגם רואה זאת.

שנית, גביית המסים בינואר־פברואר 2021 הייתה בריאה מאוד, גבוהה אף מינואר־פברואר אשתקד, וזה עוד עם משק תחת הגבלות וסגרים. אלו המספרים: בינואר־פברואר 2021 הסתכמו ההכנסות ממסים ב־61.5 מיליארד שקל לעומת 58.2 מיליארד שקל בתקופה המקבילה אשתקד. בשיעורי מס אחידים עלו ההכנסות ממסים ב־7%, גידול ניכר מאוד. ההכנסות ממסים ישירים (מס הכנסה, מס בריאות ועוד) עלו ב־12%, ואילו ההכנסות ממסים עקיפים (מע"מ למשל) עלו ב־2%. אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר כותב בצורה הכי ברורה כי "חודשים ינואר־פברואר 2020 הם לפני משבר הקורונה ולכן הגידול בהכנסות ממסים ביחס לתקופה זו מרשים ביותר".

שימו לב גם לנתון הבא, הלקוח מניתוח שעשה "כלכליסט": מדוחות שני הבנקים הגדולים בישראל עולה כי פיקדונות הציבור בשני הבנקים עלו ל־882 מיליארד שקל, גידול של כ־20% (147 מיליארד שקל), כשהצמיחה השנתית עומדת בדרך כלל על 3%. למה זה קרה דווקא בשנת קורונה? אחת הסיבות היא בריחה מאפיקי ההשקעות בשוק ההון לעבר הפיקדונות בגלל החשש ממפולת (לאורך הזמן החשש די התבדה, הירידות מ"הלם" המשבר התפוגגו) אבל גם הצפת הכסף על ידי הממשלה והחיסכון בהוצאות של משקי בית על פנאי ועוד.

זוהי עוד אינדיקציה לכך שהמשק עף קדימה.

[email protected]